ממשיכים את ההיסטוריה: האול בלאקס שוב מסתערים

צריך להבין: ראגבי עבור ניו זילנד זה לא ספורט – זו דת. יותר ממה שכדורגל עבור הברזילאים וקריקט עבור ההודים. וה"אול בלאקס" הם האפיפיורים של הראגבי הניו זילנדי.

ריקוד ה"האקה" המפורסם של שחקני ניו זילנד

אבל זו לא רק מיסטיקה ופופולריות. אנחנו מדברים על קבוצת הספורט המצליחה ביותר בהיסטוריה העולמית. בכל ענפי הספורט. מאז המשחק הרשמי הראשון ב-1903 ממוצע הנצחונות של ה"אול בלאקס" עומד על כ-80 אחוזים. בלי הפסקה. במשך 116 שנה. אין שום נבחרת או קבוצה בענף ספורט כלשהו עם אחוזי הצלחה כאלה. אין שום דבר שאפילו מתקרב לזה.

במשך 116 שנה יש רק חמש נבחרות שהצליחו לנצח את האול-בלאקס. חמש בלבד. וגם זה קורה לעיתים רחוקות. מאז שסטיב האנסן מונה למאמן הלאומי ב-2011 ניו זילנד קיימה 101 משחקים. היא ניצחה ב-88 והפסידה ב-9 (עוד 4 הסתיימו בתיקו). לא צריך להיות מומחה לסטטיסטיקה כדי להבין את העוצמה.

אואן פרנקס. קשה לדמיין קפטן אחר אוחז בגביע(צילום: AP)

ביום שישי ייצא לדרך טורניר גביע העולם בראגבי ביפן וכמו תמיד, ניו זילנד היא הפייבוריטית הגדולה להניף את גביע ווב אליס. סוכנויות ההימורים נותנות לה 44 אחוז לזכות בתואר העולמי בפעם השלישית ברציפות והרביעית בסה"כ. דרום אפריקה ואנגליה נמצאות הרחק מאחור, עם 20 אחוזים.

ניו זילנד זכתה בגביע העולם הראשון, ב-1987, כשהספורט היה עדיין חובבני. היא זכתה שוב ב-2011 כששוב אירחה את הטורניר וגם לפני 4 שנים באנגליה. בכך הייתה לנבחרת הראשונה שזוכה בתואר פעמיים ברציפות.

אז איך אפשר להסביר את הדומיננטיות הזו של מדינה קטנה, 4.4 מיליון תושבים בלבד, שנמצאת בסוף העולם, באחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בתבל?

הסוד נעוץ ככל הנראה בחיבור המיסטי שנוצר בין המתיישבים הבריטים שנחתו בחופי ניו זילנד במאה ה-19, לבין הילידים המאורים. הבריטים היו בעיקר חוואים שלא בחלו בעבודה פיזית קשה ומפרכת. המאורים מצידם הביאו את מסורת הלחימה הגאה שלהם.

השיג 88 ניצחונות ב-101 משחקים. סטיב האנסן(צילום: getty images)

כל צד הביא את התכונות החזקות שלו לספורט הקשוח, שבו הדבר המרכזי הוא הרוח הקבוצתית. בניגוד לכדורגל או כדורסל, בראגבי אין שחקן שיכול להיות וירטואוז, מעל לקבוצה. זה פשוט בלתי אפשרי. מה שצריך כדי להצליח אלו עוצמות פיזיות ומנטאליות והבנה שהחיבור בין השחקנים הוא הדבר החשוב ביותר. ואת כל אלו יש לניו זילנדים למכביר.

הסמל המסחרי של ה"אול בלאקס" הוא כמובן ריקוד המלחמה - ה"האקה" - שמתבצע לפני כל משחק. זהו חלק בלתי נפרד מהמהות של הנבחרת, ומה שנותן לה עוצמות מנטליות אדירות.

פירי וויפו, מכוכבי הזכייה בגביע העולם ב-2011, היה השחקן שהוביל את ההאקה יותר מכל אחד אחר והוא מסביר: "מדברים על הלחץ שיש עלינו. הם אומרים שעל כתפי ה'אול בלאקס' מונח משקל של 4 מיליון אוהדים. לנו, המאורים, זה בדיוק הפוך. 4 המיליונים הם שנושאים אותנו על הכתפיים. ההאקה זה הביטוי לקשר בין השחקנים לבין העם, המולדת, הדורות הקודמים. זה כוח אדיר עבורנו. וכולם מבינים את זה, המאורים והלבנים".

שחקני ניו זילנד קשורים לעם ולמולדת(צילום: AP)

מי שיוביל את ההאקה בטורניר ביפן הוא טי ג'יי פרנארה, ואין מישהו שמתאים לכך יותר ממנו. הוא מגיע מאותו איזור בו נולד טה ראופראהא, מי שכתב את המילים ל"קה מאטה", הגירסה המוכרת יותר של ה"האקה".

בנוסף לגירסה המסורתית, ה"קה מאטה", ב-15 השנים האחרונות ה"אול בלאקס" משתמשים לא מעט גם בגירסה שונה ותיאטרלית יותר, "קאפה או פאנגו", שבה השחקנים מבצעים תנועת שיסוף של הגרון.

בעולם הגדול היו מי שראו בכך טעם לפגם, אבל בניו זילנד הרגיעו והסבירו: "המשמעות לכך בתרבות המאורית היא להכניס חיים ללב ולריאות".

קיירן הד. הניו זילנדים תמיד למעלה(צילום: AFP)

בחודשיים הקרובים שום דבר לא יעניין את תושבי ניו זילנד חוץ מאשר גביע העולם וה"אול בלאקס" שלהם. כמדי ארבע שנים אחוזי הרייטינג בטלוויזיה ישברו שיאים וכמו תמיד עשרות

אלפי אוהדים טסו ליפן כדי ללוות את הנבחרת שלהם מקרוב.

כמעט חצי מיליון תיירים יגיעו ליפן כדי לצפות במשחקי הטורניר שייפתח ביום שישי, כאשר הנבחרת המארחת תשחק מול רוסיה באיצטדיון אג'ינומוטו בטוקיו, שבשנה הבאה יארח משחקים במסגרת טורניר כדורגל של אולימפיאדת 2020.

גביע העולם ביפן יהיה התשיעי במספר והראשון שיתקיים מחוץ לאימפריות המסורתיות של הראגבי. מדובר בפריצת גבולות של ממש. ראגבי הוא ספורט פופולרי מאוד בבריטניה, במדינות שהיו בעבר חלק מהאימפריה (אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה) וכן בצרפת ובארגנטינה. אולם בשנים האחרונות הוא מתחיל לצבור מיליוני אוהדים גם במדינות כמו איטליה, רוסיה, ספרד וכן, גם יפן. לפני ארבע שנים רשמה נבחרת יפן את הסנסציה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הראגבי כשניצחה בשלב הבתים של גביע העולם את דרום אפריקה 32:34.

ברודי רטאליק במשחק נגד ארגנטינה(צילום: AFP)

המדינה כמעט יצאה מדעתה. 25 מיליון איש צפו במשחק הבא של הנבחרת, נגד סמואה. מדינה שבה בייסבול, סומו וכדורגל הם הענפים הבכירים, הפכה לפתע למטורפת על ראגבי.

60 המשחקים של גביע העולם יתקיימו ב-12 איצטדיונים ברחבי המדינה והגמר ב-2 בנובמבר יתקיים באיצטדיון ביוקוהמה, זה שאירח כבר גמר גביע עולם, זה של הכדורגל ב-2002, כשברזיל ניצחה את גרמניה 0:2 עם צמד של רונאלדו.

ב-15 השנים האחרונות השחקנים רוקדים בצורה שונה(צילום: AFP)

דרום אפריקה, אוסטרליה, אנגליה, צרפת ואפילו אירלנד המצוינת, מאמינות ביכולתן ללכת עד הסוף. אבל מי שרוצה להיות אלופת העולם תצטרך בסופו של דבר לגבור בדרך על ה"אול בלאקס". וזוהי המשימה הקשה ביותר בספורט העולמי.

גביע העולם: 20 נבחרות וסכנת הטייפון

לפני כשבועיים היכה הטייפון "פקסאי" בטוקיו, גרם לשיתוק חלקי של בירת יפן והביא למותם של שני בני אדם ופציעתם של 30. החשש הגדול הוא שטייפון דומה יפגע גם בגביע העולם בראגבי, טורניר שיימשך כמעט חודשיים. תקנון הטורניר קובע כי במידה ומשחק בשלב הבתים לא יוכל להתקיים ביום המיועד בשל תנאי מזג האוויר, או חלילה רעידת אדמה, הוא יבוטל והתוצאה תיחשב לתיקו. לעומת זאת אם זה יקרה בשלב הנוק אאוט, מרבע הגמר והלאה, המשחק יידחה לאחד משני הימים הבאים.

אדי ג'ונס, מאמן נבחרת אנגליה, שאימן בעבר את יפן ומכיר היטב את המדינה אמר שלדעתו אין ספק שהטייפונים יפגעו בטורניר. הוא הסביר גם כי אנגליה תתאמן באולם סגור על דשא סינטטי אם וכאשר זה יקרה. כמובן שבמקרה של טייפון הפגיעה תהיה לא רק בנבחרות אלא גם באוהדים, כאשר כ-450 אלף תיירים אמורים להגיע ליפן לצפות בטורניר.

הבתים

בית 1 – אירלנד, סקוטלנד, יפן, רוסיה, סמואה

אירלנד מגיעה לטורניר כמדורגת 1 בעולם אחרי שזכתה ב"6 האומות" ב-2018 וניצחה את ניו זילנד, אבל סקוטלנד נבחרת לא פחות טובה והוכיחה זאת בקאמבק הגדול מול אנגליה, כשסיימה בתיקו 38:38 אחרי שהייתה בפיגור 0:31. יפן המארחת תנסה להפתיע אבל למרות הקהל האדיר שידחוף אותה, הסיכוי להעפיל לרבע הגמר לא גדול.

בית 2 – ניו זילנד, דרא"פ, איטליה, נמיביה, קנדה

בשבת יתעמתו ה"אול בלאקס" וה"ספרינגבוקס" במשחק הבתים הגדול ביותר בהיסטוריה. כמובן שלתוצאה תהיה משמעות לגבי ההמשך והדירוג הפנימי בבית, למרות שאין כמעט סיכוי שאחת משתי האימפריות לא תעפיל לשמינית הגמר. בארבעת המפגשים האחרונים ניו זילנד ניצחה פעמיים ודרא"פ פעם אחת, משחק נוסף הסתיים בתיקו.

בית 3 – אנגליה, צרפת, ארגנטינה, ארה"ב, טונגה

"בית המוות" של האליפות, היחיד שכולל שלוש נבחרות שנחשבות לגדולות. אנגליה וצרפת כמובן פייבוריטיות, אבל ה"פומאס" מסוגלים להפתיע ולהתברג לאחד משני המקומות הראשונים. אנגליה כשלה באופן מחפיר בטורניר שאירחה ב-2015 כשלא עלתה משלב הבתים, וקשה להאמין שזה יכול לקרות שוב. צרפת לא נראית טוב וניצחה רק בשניים מ-15 משחקי החוץ שלה בשנתיים האחרונות.

בית 4 – אוסטרליה, וויילס, גאורגיה, פיג'י, אורוגוואי

אוסטרליה הדהימה כשניצחה את ניו זילנד 26:47 בתחילת השנה. שבוע לאחר מכן ה"אול בלאקס" הביסו את ה"וולאביס" 0:36 והוכיחו שמדובר בנבחרת לא יציבה. וויילס כרגע נבחרת עדיפה והוכיחה זאת בניצחון על אנגליה. הבעיה: השחקן המרכזי גארת' אנסקומב נפצע וייעדר מהאליפות.