ישראל לא תעמוד בשנאה של בחירות נוספות
רמות התיעוב בין השבטים בחברה הגיעו ב-2019 לשיאים מעוררי פלצות. עוד סבב שיעמיק את השיתוק הפוליטי עלול לקרב מלחמת אחים
בצלאל סמוטריץ' ואחמד טיבי (צילום: אבי מועלם)
בנאום ארבעת השבטים של הנשיא ראובן ריבלין ב-2015 הוא טען ששינויים דמוגרפיים של העשורים האחרונים יצרו סדר ישראלי חדש: השבט החילוני, השבט הדתי, השבט החרדי והשבט הערבי – שהעוינות ביניהם גדלה והולכת. הוא סבר שארבע הקבוצות הופכות להיות שוות בגודלן, ולכן, אם חפצי חיים אנחנו, כל אחת מהן צריכה להתחשב בצרכיהן של האחרות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הדברים שלו, מתברר, לא חלחלו. ארבע שנים אחרי, בשני סבבי הבחירות של 2019, במקום התחשבות קיבלנו מסע הסתה ושיסוי חמור אף יותר מבחירות 1981. כמעט כל המפלגות התבססו על קמפיין נגטיבי כלפי קבוצה אחרת באוכלוסייה, כשנקודת ההנחה שלהן הייתה שככל שיתקפו מישהו אחר – כך הן יצליחו יותר בקלפי. במקום לקבל מצע מדיני, חברתי וכלכלי שעל פיו יבחרו האזרחים בקלפי, מה שהעסיק את כולם הוא מי שונא את מי יותר.
כחול לבן התחייבה בשלב מסוים לממשלה חילונית-ליברלית, כלומר ללא דתיים וחרדים; אביגדור ליברמן פסל חרדים וערבים; המחנה הדמוקרטי ניהל קמפיין אגרסיבי נגד הדתה ודתיים; מפלגת העבודה-גשר הואשמה בהיותה מפלגה עדתית; הליכוד והעומד בראשה שברו שיאים בשנאה ושיסוי כלפי שמאלנים וערבים, ובכנס המסכם של יהדות התורה השווה האדמו"ר מוויז'ניץ את ליברמן ויאיר לפיד לאדולף היטלר.
בנאום שלו -2015 התריע ריבלין ש"הבורות ההדדית והיעדר השפה המשותפת בין ארבעת המגזרים הללו מגבירים את המתח, הפחד, העוינות והתחרות ביניהם". הוא טען שצריך להיות שינוי ב"מבנה הבעלות" ובאופן שבו המדינה אמורה להתנהל. אבל במקום להקטין את המתח והפחד שקיים בין הקבוצות - שכמעט לא נפגשות ביום-יום ולא לומדות האחת על השנייה - בחירות 2019 הגדילו את השנאה לרמה שתדרוש זמן רב עד שהפצעים יתאחו.
אלימות בקלפי ברמת גן ביום הבחירות
ובכל זאת יש שתי נקודות האור חיוביות, גם אם קטנות, בתוצאות המסתמנות של בחירות ספטמבר 2019. פה ושם אפשר היה לראות שקצה נפשם של הבוחרים במסעות ההפחדה, השנאה והשיסוי. ראשית בליכוד, שהגיעה ליום שלישי עם 39 מנדטים (כולל כולנו של כחלון), אבל איבדה מספר משמעותי מהם באופן שכפי הנראה לא יאפשר לה ליצור את גוש ה-61 המיוחל.
מהצד השני, הבחירה של ש"ס בקמפיין חיובי (גם אם הוא פרט פה ושם על מיתרי הפחד מ"החלנה"), הראה שאפשר גם אחרת. ההחלטה על קמפיין העוסק במאחד ולא במפלג מסתמנת כהצלחה שהגדילה את מספר המנדטים של המפלגה במועד ב'. ש"ס בחרה לפנות בחזרה אל הציבור היהודי-מסורתי, כשהשיא שלו בתשדיר המרגש והחיובי של פיוט הסליחות של עננו.
אלא שלמרבה הצער הסיפור רחוק מלהסתיים. תוצאות הבחירות עלולות לא להביא הכרעה ומדינת ישראל תיקלע למעין לימבו פוליטי. במצב כזה, לא ברור אם החברה תשרוד מועד ג' הכולל שנאה ושיסוי מהסוג שהכרנו. ממילא ייקח עוד הרבה זמן עד שנצליח לאסוף בחזרה את הקרעים והשברים שנוצרו בשני הסיבובים האחרונים.
אם המנהיגים לא ישכילו להבין שהחברה הישראלית בנויה מקבוצות, ושכולנו כאן וכדי להישאר, ספק אם נצליח לצאת מהמערבולת שאליה נכנסו. מפחיד לחשוב על ההשלכות מועד ג' על רמות השיסוי, שעלולות לקרב – מעבר לשיתוק כלכלי ומשבר פוליטי – גם מלחמת אחים.
- ד"ר מוטי גיגי הוא סוציולוג, ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר מוטי גיגי
אלה גיגי
מומלצים
