ניו יורק מחכה לה: הקריירה החדשה של שרונה פיק
היא בכלל למדה מנהל עסקים כשהסינגל הראשון שלה יצא לרדיו וטרף את הקלפים, אבל היום שרונה פיק מעדיפה להיות מאחורי הקלעים. בריאיון היא מספרת על הגיס טרנטינו ("הילדים שלי קוראים לו דוד קוונטין") ומה שבאמת מרגש אותה: המחזמר שכתבה עם אימה ומציג באוף-ברודווי בניו יורק
כשאת מגיחה לאוויר העולם עם שם המשפחה פיק כנראה אין לך הרבה ברירות. החיים כבר ימצאו את הדרך למקם אותך איפשהו בין הפסנתר לבמה. אבל בגיל 21 שרונה פיק עוד התלבטה מה לעשות עם עצמה, ובכלל פנתה ללימודי מנהל עסקים, כשיד ארוכה בצורת מפתח סול תפסה והניחה אותה באור הזרקורים. "לא עלה בדעתי שבא לי לעשות את זה, לא ידעתי מה אני רוצה", היא מספרת. "הייתי טיפוס סולידי, תלמידה מאוד טובה. לא טיילתי הרבה, וחודש לפני תחילת הלימודים החלטתי להירשם. תוך כדי הלימודים אמרתי יאללה נוציא את 'השיר הזה' לרדיו, וככה הכל התגלגל".
אבל כשעמדה במרכז הבמה לצד אחותה דניאלה במסגרת הצמד האחיות פיק שהתפרק ב-2005, וגם כשהוציאה כמה סינגלים בעצמה לאחר מכן, זה לא היה המקום הטבעי עבורה. "כשהייתי זמרת נורא אהבתי את כל השלב של להלחין שירים ולהקליט באולפן, היו צחוקים עם דניאלה ותמיד אווירה טובה, אבל כשזה הגיע להופעות עצמן זה לא היה הרגע שהכי חיכיתי לו. נהניתי, אבל מצד שני זה גם היה הרבה להכיל. הבמה, הקהל, התקשורת, זה לא לכל אחד. ולי באישיות זה לא בא טבעי. זה לא היה החלום שלי, התגלגלתי לזה. אני לא אומרת שלא היה לי כיף, אבל זה היה לי קצת אובר. דניאלה הרגישה באזור הנוחות שלה, ואני זרמתי".
בשנה האחרונה משפחתה עלתה לכותרות בשלל נסיבות, כשהאירוע המוחי שעבר צביקה פיק צבע הכל בגוון אחר. "הייתה לנו כמובן שנה לא פשוטה אבל עכשיו כשהחלק הזה מאחורינו, אנחנו מאוד שמחים שהוא התגבר על כל הקשיים וחוזר לעצמו כל הזמן יותר ויותר", היא אומרת על אביה, שבחנוכה הקרוב יעשה קאמבק לבמה ויופיע בפסטיגל, "ראיתי אותו בווידאו והתעלפתי".
אחר כך היו גם נישואיה של אחותה בנובמבר לבמאי העל קוונטין טרנטינו, או כפי שילדיה של שרונה מכנים אותו - Uncle Quentin. השניים כבר קנו בית בארץ, מחלקים את הזמן בין לוס אנג'לס לישראל, ועכשיו גם מצפים לילד ראשון. כך, בזמן שלאנשים אחרים יש גיסים עם שמות כמו דן, אבי, יוסי או אלדד, שרונה פיק חולקת ארוחות שישי עם טרנטינו.
הספקת לעכל את העניין?
"כן, היה לי מספיק זמן לעכל את זה, כבר כמה שנים, אז זה כבר די מרגיש משפחה. בהתחלה זה היה יותר מיוחד ועכשיו אנחנו מבלים הרבה ביחד, ארוחות וחופשות משפחתיות. זה מה שזה, זו בסופו של דבר משפחה וצריך להתרגל. אנחנו משפחה מאוד קרובה, עכשיו היינו ביחד בסוף שבוע בקיסריה. למזלי דניאלה פה הרבה אז זה בעצם נחמד".
עכשיו הגיע תורה של שרונה לגנוב את תשומת הלב, בזכות המחזמר שכתבה יחד עם אימה מירית שם אור, ומביים צדי צרפתי - שמציג בימים אלה על הבמה המכובדת באוף-ברודוויי בניו יורק. המחזמר, Swan Lake Rock Opera, כשמו כן הוא - גרסת אופרת רוק ל"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, קונספט שיש בו מן הנועזות. "אני מאוד מחוברת ליצירה הזאת מגיל קטן. אבא שלי מאוד אהב אותה ואת צ'ייקובסקי ולכן השמיע לנו בתור ילדים. אף אחד לא יודע את זה אבל הוא בוגר קונסרבטוריון, בא מהקלאסי במקור. מצאתי את עצמי נשאבת לרעיון האמנותי ועפתי על זה, המנגינות האלה קסומות בעיניי".
המופע עלה לראשונה בארץ לפני שנתיים, אבל כבר אז שרונה ואימה כיוונו לקהל הבינלאומי, והעלו אותו באנגלית עם קאסט שמורכב מאמריקנים ישראלים. "ניו יורק תמיד הייתה החלום, לא מעלים הפקה באנגלית במטרה שתרוץ בארץ", היא אומרת. "לא יודעת מה יהיה, זו תחרות קשה ואנחנו הפקה קטנה, אבל מנסים".
טרנטינו כבר צפה במחזמר?
כן, הוא ראה כשזה היה בארץ פעם אחת. אני נורא רוצה שהוא יבוא לראות את זה עכשיו בגרסה הגדולה והחדשה. הוא מאוד אהב. הוא ודניאלה יגיעו באוקטובר לניו יורק ואנחנו מצפים שהם יבואו".
הזיקה למחזות הזמר היא בדי אן איי שלה, ולא במקרה - ככה זה כשאבא ואימא שלך הכירו כשהיא הייתה עיתונאית וראיינה אותו ככוכב המיתולוגי של המחזמר "שיער" בשנות ה-70. "לעשות מחזמר זה דבר שרציתי יותר מאשר לעשות דברים בעצמי כזמרת. כשראיתי את ההצגה הראשונה לא יכולתי לשבת, עמדתי מאחורה והסתכלתי ופשוט נהניתי".
לא התחשק לך לעמוד על הבמה לצד השחקנים?
"תמיד היה לי את הקונפליקט הזה, כי התחלתי בתור זמרת על הבמה ועברתי אל מאחורי הקלעים. אני לא אומרת שלפעמים אני לא מסתכלת ואומרת 'וואי, הייתי גם רוצה להיות על הבמה. אבל אני מודעת לכל הדברים שבגללם אני לא כל כך רוצה. זה פחות מתאים לי, לאישיות שלי ולחיי היומיום שלי. מאוד נוח לי להיות בצד ואני רואה את השחקנים המדהימים שצריכים להיות שם. אני לא מתחרטת, אבל כן, מתגעגעים לזה קצת, ברור. זו חוויה מדהימה לעמוד על במה".
את אימא לשלושה ילדים. היה כאן ויתור שנלווה לאימהות?
"החלטתי את זה לפני שהתחתנתי בכלל, אז זה לא היה לטובת הילדים ואפילו לא לטובת הנישואין. זו הייתה בחירה ספונטנית שלי עם עצמי שאני עושה הפסקה. אני ממש לא חושבת שיש בחירה כזאת היום, אני חושבת שאפשר למצוא את הזמן לשלב הכל".
ניכר שעולה בה ערגה מסוימת לבמה, אך בעוד שבמשפחת פיק לא דחפו לכיוון מסוים, האנשים ברחוב דווקא אומרים את דברם: "אני מקבלת הרבה תגובות מהקהל וברחוב שאומרים לי למה את לא מופיעה יותר, איך אהבנו אותך ואיזה שירים. זה כן צובט קצת, כי אני מרגישה - וואו אנשים באמת התחברו אליי. אבל אין לי מה לעשות. אני צריכה להתנצל ולומר 'כן, אולי אני עוד אחזור'. גם לא פסלתי את זה על הסף, אולי עוד אעשה משהו. אבל כן, יש אנשים שמאוד התחברו למה שאני ודניאלה עשינו, אז בשבילם אני מרגישה שאולי זה קצת מאכזב, וגם אולי קצת אותי. אבל בסדר, דברים משתנים. אני מאוד אוהבת מה שאני עושה עכשיו".
בסופו של דבר, את נהנית מהייחוס המשפחתי או שמדובר בנטל?
"אני לא מכירה משהו אחר. ככה גדלתי מגיל אפס, עם האבא הכי מפורסם שיש. מאוד הגנו עלינו מהעולם הזה, אבא לא התנהל בבית כמו איזה כוכב גדול. היינו משפחה הכי רגילה, גדלנו ברמת השרון, בשכונה מאוד רגילה וחיים רגילים וחברים וחוגים. בכלל לא ידעתי שהוא מפורסם עד שהגעתי לבית הספר. גדלתי מאוד נורמלי, ולכן לא בא לי טבעי כל המקצוע. זה לא השפיע עליי באופן מהותי. אני אוהבת את המשפחה שלי וגם כיף לי להיות במשפחה שהכל בה סביב יצירה, מוזיקה ואמנות, אז מהבחינה הזאת אני מניחה שזה לטובה. מעבר לזה, יכול להיות שחיים יותר סולידיים עם פחות עליות וירידות ופחות דרמות היו יותר מתאימים לי, אבל אני אוהבת את זה, גם לזה התרגלתי".
