"רמבו 5": הסרט הכי גרוע בקריירה של סטאלון - ויש תחרות
יותר משהוא נראה כמו יצירה קולנועית, "רמבו 5" מזכיר עצרת תמיכה בדונלד טראמפ, והוא מתודלק בגזענות, שנאה ופחד מפני מקסיקנים. מילא כל האלימות הזאת, אבל למה זה חייב להיות כל כך מרושל ומשעמם?
בשנות ה-80 דמותו של ג'ון רמבו פעלה בתוך הקשר תרבותי ופוליטי שהעניק לה מעמד איקוני. החלק הראשון "משחק הדמים" (1982) עיבד את הספר של דיוויד מורל (1972) ונשאר הטוב מבין חמשת פרקי הסדרה הקולנועית. עוצבה בו דמות של לוחם שחזר ממלחמת וייטנאם והפך לנווד עם נפש מצולקת. לאחר התעללות של שוטרים נכנס איש הקומנדו למצב הישרדות קטלני. מורל כתב על הלוחם כקורבן של אמריקה שמרנית, כמו גם של מפקדיו בצבא, ולכן גם הוביל בסוף הספר את רמבו למותו. סילבסטר סטאלון, בתפקיד המשולב של תסריטאי ושחקן, האשים את "הסמולנים", שכינו את בוגרי המלחמה "רוצחי ילדים", כמי שאחראים לשבר בנפשם של החיילים.
"רמבו: משחק הדמים 2" (1985) היה המצליח מבין סרטי הסדרה ואחד מסרטי המפתח של הקולנוע האמריקאי בעידן שמרנות הרייגניסטית. פנטזיית גאולה שבה רמבו מנצח בו זמנית את מלחמת העבר ומלחמת ההווה: מציל שבויים אמריקאים שנותרו בשבי הוויטקונג, ועל הדרך קוטל גם את אדוניהם של הווייטנאמיים - נציגי אימפריית הרשע הסובייטית. עם שריריו המשתרגים ומטול ה-RPG בידיו, רמבו הפך לאייקון של עוצמה אמריקאית שורשית ואינדיווידואליסטית. מדיניות החוץ האמריקאית המשיכה לקבל גיבוי גם ב"רמבו 3" (1988), כשהגיבור נלחם לצד המוג'הידין (הטאליבן) באפגניסטן כנגד הסובייטים. בשנות ה-90 היחס המפרגן לקיצונים המוסלמיים, כמו גם דמותו של רמבו, יצאו במהירות מהאופנה.
שלושת הסרטים הראשונים היו מהלך שלם וממצה לרמבו, אבל הצורך לתחזק את הקריירה הדועכת של סטאלון הוביל לשימוש נוסף בדמות. "רמבו 4" (2008) השאיר את הגיבור מחוץ לגבולות ארצות הברית, בעלילה שהתרחשה על רקע שפיכות הדמים שהייתה אז בבורמה. הסרט כשל כי לא היה לו כל קשר לסוגיה פוליטית רלוונטית לקהל בארצות הברית, זה רק רמבו מפוצץ מלוכסנים רעים באיזה חור אקראי במזרח אסיה.
מי שחשב שפרק 4 הכושל יקבור את הסדרה טעה טעות מרה. לטעות הזו קוראים "רמבו 5" (Rambo: Last Blood). בגיל 73 חוזר סילבסטר סטאלון, כעת יציקה חיה של סטרואידים אנאבוליים וניתוחים פלסטיים, לדמותו של רמבו. לא רק שזה הסרט הגרוע בסדרה, אלא יתכן מאוד שהוא הגרוע בכל הקריירה של סטאלון, שידעה לא מעט נקודות שפל. וכן, אני מוכן לכלול ברשימה גם את "סוס ההרבעה האיטלקי" (1970) סרט הפורנו הרך שבו החל סטאלון את הקריירה שלו – וזאת אפילו מבלי שראיתי אותו.
טענה אחת שלא ניתן לטעון כנגד "רמבו 5" היא שעלילתו מנותקת מארצות הברית של ההווה. הסרט הוא תמונת דוריאן גריי של הריקבון הגזעני בימין האמריקאי. עלילתו נעה בין שני צידי הגבול של מקסיקו-ארצות הברית והיא פנטזיית שנאה ופחד מפני מה שהנשיא טראמפ כינה "מקסיקנים אנסים". הטבח במקסיקנים אלו לאחר שהם חוצים את הגבול לארצות הברית הופך את "רמבו 5" לעצרת של טראמפ בצורת סרט.
רמבו חי בחווה שהוריש לו אביו באריזונה. בבית החווה מטפלת מריה (אדריאנה בראזה), אישה מבוגרת ממוצא מקסיקני, שיחד עם נכדתה גבריאל (איווט מונריל), הפכו את המקום לדבר הקרוב ביותר לבית שהיה לרמבו אי פעם. מתחת לפני השטח השלווים רמבו חפר מערכת מנהרות סבוכה, גילום פיזי של האיד של החייל שלעולם לא ישתחרר לחלוטין ממלחמת וייטנאם. כמו שאמר אנטון צ'כוב: "מנהרה שנחפרה במערכה הראשונה תהייה זירת שחיטה של אנסים מקסיקנים במערכה השלישית".
אימה של גבריאל מתה לפני שנים מסרטן. בעלה האכזר מיגל (מרקו דה לה או) נהג להכות אותה לפני שחלתה, ולא היסס לנטוש את הבת לאחר שהיא מתה. למרות שרמבו גידל את גבריאל, היא עדיין כמהה למצוא את אביה במקסיקו ולהבין מדוע הוא נטש אותה. בעזרת ג'יזל (פנסה פינידה), חברה מפוקפקת שעברה לגור שם, האב מאותר וגבריאל חוצה את הגבול כדי לפגוש אותו.
העיירה המקסיקנית שאליה מגיעה גבריאל היא זירת טרף של נשים צעירות. איזבל תיחטף על ידי ארגון סוחרי הנשים של האחים מרטינז, תסומם ותעבור התעללות קשה בדרך להפיכתה לזונה. היא תעבור כל מה שנדרש כדי לחמם את הקהל לקראת הנקמה המזככת ומרטשת האיברים של רמבו.
לעלילת ההצלה של נערה שנחטפה למטרות ניצול מיני יש היסטוריה עשירה. היא כוללת יצירות מופת כמו "המחפשים" (1956) של ג'ון פורד ו-"נהג מונית" (1976) של מרטין סקורסזה. בשנה שעברה ראינו את הסרט המורכב והטעון "יום נפלא" של לין רמזי שבו יש מסע בתודעתו המעורערת של חייל לשעבר (חואקין פיניקס) שמנסה להציל את בתו הקטנה של סנטור שנחטפה לבית בושת. כל איכויותיו של הסרט של רמזי – בימוי, משחק, בחינה מורכבת של דמות הגיבור, נעדרים לחלוטין מ"רמבו 5". אפילו בהשוואה לבידור אלים עם ניחוח גזעני כמו "חטופה" (2008) של פייר מורל "רמבו 5" נטול ערך.
הסרט הוא באורך של כ-90 דקות. המערכה הראשונה היא הצגה משעממת של החיים בחווה, היחסים בין הדמויות, הרצון של גבריאלה לפגוש את האב והאזהרה של רמבו מפני הרוע בעולם שגבריאלה התמימה לא מודעת לקיומו. זהו, באופן מאוד יחסי, החלק הנסבל של הסרט. החלק השני הוא החזרה של הנכדה לשורשיה המקסיקנים, והאופן בו היא מובילה להתרחשויות הקשות. מעבר לטקסטים הבנאליים, דמויות הקרטון, והגזענות הארסית, חלק זה כולל גם התנהלות של רמבו שהיא לא פחות מאווילית. חוסר ההיגיון שבהתנהלותו נראה כמו ניסיון לדחות 99% מהאקשן האלים של הסרט למערכה השלישית.
החלק השלישי הוא שלב הנקמה, וככזה הוא נסמך על כל השנאה שהסרט המרושל ניסה לטפח בשעה שקדמה לו. אתם מעריצים את טראמפ? תעריצו. אתם שונאים מקסיקנים? תשנאו. אתם נהנים לראות אנשים מרוטשים, ראשים נערפים, חזה אדם נחתך בסכין ולב חי נשלף ממנו? בכיף. שיהיה לכם לבריאות. אבל למה זה חייב להיות כל כך משעמם? אין פה אפילו בניה של אקשן עם מתח אלא רק אוסף מהיר של רציחות. בשביל מה קטילה סיטונית של אנשים חסרי פנים וזהות כששום דבר בעל ערך דרמטי כבר לא מונח על כף המאזניים? אפילו כבידור גזעני ונקלה "רמבו 5" כושל בסיפוק אותו הוא מציע לקהל המייחל לזבל שכזה. לא מאמינים? רוצו לראות את הסרט. זה מגיע לכם.
