הנשיא צריך להטיל על גנץ להרכיב ממשלה

אחרי הבחירות באפריל, עם 65 ממליצים, כשל נתניהו בניסיון שלו ופיזר את הכנסת בתכסיס לא ראוי. כעת יש לו כנראה רק 55 ממליצים. זה התור של גנץ

פרופ' דניאל פרידמןפורסם: 22.09.19 , 09:20

בנימין נתניהו בני גנץ בחירות 2019 (צילום: MCT)

בנימין נתניהו ובני גנץ (צילום: MCT)

חוק יסוד הממשלה קובע כי "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך". המגבלה היחידה המוטלת על הנשיא בהפעלת סמכותו היא שהתפקיד יוטל על חבר כנסת "שהסכים לכך". אבל ההיגיון מחייב שהתפקיד יוטל על אותו חבר כנסת שלא רק הסכים לכך, אלא שסיכוייו להצליח במשימה נראים הטובים ביותר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בדרך כלל יהיה זה האדם שמספרם של חברי הכנסת שהמליצו עליו לתפקיד הוא הגדול ביותר. כך הדבר כרגיל, אבל לא תמיד. הפעם נראה שסיכוייו של בני גנץ להצליח במשימה גדולים יותר, וראוי שהנשיא יטיל עליו את הניסיון להרכיב ממשלה גם אם מספר ממליציו יהיה 44 בלבד (כחול לבן בצירוף מפלגת העבודה והמחנה הדמוקרטי), בעוד שבנימין נתניהו יתייצב כשבידו המלצותיהם של 55 ח"כים התומכים בו (בהנחה שאביגדור ליברמן לא ימליץ עליו).

השיקול התומך בעמדה זו ברור. הבחירות הנוכחיות הן המשך לבחירות שהתקיימו באפריל, שאחריהן הוטל התפקיד על נתניהו כשהוא נתמך בהמלצתם של 65 ח"כים. נתניהו נכשל אז במשימה. כעת הוא מבקש לחזור עליה כשהוא מצויד בקלפים פחות טובים, כשמספר תומכיו ירד כנראה ל-55.

בבחירה בין נתניהו, שנכשל עם קלפים טובים מאלה שיש בידיו כיום, לבין גנץ, שעדיין לא ניתנה לו הזדמנות ועדיין לא נכשל, עדיף לפנות תחילה למי שלא נכשל. כלומר לגנץ.

עמדה זו נתמכת על ידי שיקולים ענייניים נוספים. לאחר שנתניהו נכשל בהרכבת הממשלה בעקבות הבחירות באפריל, היה זה תורו של גנץ. אולם ההזדמנות לעשות זאת נשללה ממנו באמצעות תכסיס לא ראוי והחלטה תמוהה, שהונהגה על ידי נתניהו, לגשת מיד לבחירות. לפיכך, מבחינה עניינית, כעת בוודאי תורו של גנץ לנסות.

לכך מצטרף השיקול שלפיו ניתן להניח שהסיבה לשלילת אותה הזדמנות מגנץ הייתה נעוצה בחשש שיצליח. דווקא חשש זה של יריביו הפוליטיים, הוא המצדיק מסירת ההזדמנות לידיו כעת.

יתר על כן, העמדה שנקט נתניהו לאחר הבחירות באפריל, כאשר לא עלה בידו להרכיב ממשלה, הייתה זו: או שאני אהיה ראש הממשלה או שאף אחד לא יהיה ונלך לבחירות. בעבר הכרנו נתניהו אחר, זה שפרש מהפוליטיקה ב-1999 ואף סירב לחזור ולהתמודד על ראשות הממשלה ב-2001 (אף שקרוב לוודאי שהיה זוכה בבחירות). אולם כיום זה נתניהו של "או אני או בחירות", וכל הסימנים מלמדים שעמדתו זו בעניין לא השתנתה.

אולי זה האינטרס האישי שלו, אך זה בוודאי לא האינטרס של מדינת ישראל ולדעתי גם לא האינטרס של מפלגת הליכוד, כפי שהתברר בבחירות האחרונות. אבל כאשר זו העמדה של המועמד להרכבת הממשלה, דומה שהנשיא יצדק אם יעדיף להפקיד תחילה את הרכבת הממשלה בידי מי שמעדיף את האינטרס של המדינה, וניתן להניח שלא יחתור לבחירות חדשות אם מלאכת הרכבת הממשלה לא תעלה בידו.

כל זה עוד לפני שדיברנו על צעדים נוספים של נתניהו שלימדו על כך שהקפדה על עקרונות הדמוקרטיה, הכוללים שמירה על כללי משחק הוגן אף אם תוצאתם אובדן השלטון, אינה בראש מעיניו. דוגמה לכך הייתה בפרסום סקרי דעת קהל במועד שבו אסור היה לפרסם סקרים כאלה.

אמנם, אין זה ברור כלל אם במצב הקיים עדיף להיות הראשון שינסה להרכיב ממשלה, אך ככל שבני גנץ מוכן ליטול על עצמו משימה זו, מן הראוי שתופקד בידיו, אף אם מספר ממליציו נופל מזה של נתניהו, קל וחומר אם יתברר שמספרם עולה על אלה של נתניהו.