המהפכה שלא הייתה במצרים
הכותרות הדרמטיות על המונים שנוהרים לכיכר תחריר התבררו כדיווחים מנופחים, שלהפצתם סייעו האחים המוסלמים. אבל גם אם היו מעט מפגינים, תעוזתם חריגה. המצב הכלכלי עדיין יכול להתפוצץ לא-סיסי בפנים
הכותרות בשבת, באל-גז'ירה וברשתות החברתיות הערביות, היו דרמטיות: "מתחדשת המהפכה במצרים", "הפגנות המוניות בכיכר תחריר", "אלפים קראו להפיל את משטר א-סיסי" ואף "ירי של שוטרים לעבר מפגינים צעירים". בפועל, ולמרות חריגותן הרבה, ההפגנות היו מצומצמות יותר. אז מי עומד מאחורי הפרסומים בימים האחרונים על "מהפכה" נגד א-סיסי שיצאה כביכול לדרך? ואם מדובר ב"פייק ניוז", מדוע הדבר מעורר בכל זאת חשש רב בקרב תומכי השלטון?
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
העיתונות הממוסדת במצרים, שמפוקחת על-ידי השלטון, יוצאת מאז שלשום נגד הפרסומים הכוזבים על הפגנות המוניות, בהן קראו המפגינים כביכול להפלת הנשיא א-סיסי. האצבע הופנתה בעיקר לאל-ג'זירה הקטארית, שהציגה תמונות וסרטונים מההפגנות בשנים עברו כאילו התרחשו כעת. מתנגדי המשטר ניצלו את המהומה שפרצה אחרי משחק הדרבי של קהיר בין קבוצות הכדורגל היריבות אל-אהלי וזמאלק, כדי להראות כאילו מדובר בהפגנות נגד המשטר.
איש התקשורת המצרי עמרו אדיב טען שמתנגדי שלטונו של א-סיסי "בזבזו" על דיווחים כוזבים ברשתות החברתיות מיליוני לירות מצריות, והביע צער על כך שהכסף לא הושקע במקום זאת בסיוע לעניים. עמרו ואחרים בעיתון הממלכתי אל-אהראם הזהירו מפני הנזק האדיר שעושים פרסומים אלה שהופצו ברחבי העולם.
מבדיקת דפי הפייסבוק שקראו להפגנות, תחת הכותרות "העם רוצה להפיל את המשטר", "א-סיסי הביתה" וכדומה, ניתן לגלות בקלות את הקשר לתנועת האחים המוסלמים. לדוגמה, מופיע בהם מספרו של עורך הדין שמייצג את עצורי האחים המוסלמים ותמונות של "השהיד" מוחמד מורסי, איש התנועה שכיהן כנשיא מצרים לפני הפיכת א-סיסי ומת לאחרונה במאסר.
כאשר פרסמו באל-ג'זירה נתונים על המונים הנוהרים לכיכר תחריר, נמסר לי מידיד מצרי שאלה ידיעות כוזבות ושהחיים ממשיכים כסדרם. ערוצים מצריים צילמו אמש את כיכר תחריר ריק ממפגינים, על מנת להוכיח כי תנועת המכוניות סדירה ושאין הפגנות כלל (או שפוזרו במהירות ובקלות).
מחסום הפחד נשבר?
את המחאה מעודד איש עסקים וקבלן לשעבר של הצבא המצרי בשם מוחמד עלי השוהה בחו"ל, ובתקשורת המצרית האשימו אותו במימון חלק מ"ההסתה" נגד המשטר. עלי קרא ליציאה המונית להפגנות. הוא האשים את א-סיסי ובכירים בצבא בשחיתות וטען כי הם בונים לעצמם מכספי הציבור ארמונות, ואף בית קברות פרטי מפואר למשפחת הנשיא – כל זאת בזמן שלמיליוני מצרים אין מה לאכול. אם כן, מהי האמת?
סוכנות הידיעות רויטרס, רשת BBC בשפה הערבית והעיתונות הצרפתית פרסמו נתונים הרבה יותר מתונים מאל-ג'זירה. לפי הפרסומים, אכן היו ביום שישי בערב מספר הפגנות מחאה בקהיר ובכמה מקומות אחרים כגון גיזה, דמיאט, מחאלה ומנסורה. אלה פוזרו במהירות באמצעות ירי של גז מדמיע. ההפגנות נמשכו זמן קצר והשתתפו בהן כמה מאות בני אדם בלבד. לפי הדיווחים האמינים-יותר הללו, כמה עשרות מפגינים נעצרו. אמש, יצוין, דיווח ארגון זכויות אדם מקומי, במספרים שצוטטו בגרדיאן הבריטי, כי 220 בני אדם נעצרו מאז יום שישי.
למרות היקפן המוגבל, ההפגנות היו ללא ספק חריגות בשל עצם הקריאות להפלת א-סיסי והתעוזה של המפגינים לצאת לרחוב – למרות החוק מ-2013 שאוסר הפגנות. קריאות להפגנות ברשתות, שאחת מהן אף שחזרה את זו מהמחאה נגד מובארק ("נשבר מחסום הפחד"), אכן קיימות. אך מי עומד מאחוריהן?
ברית של נרדפים
שתי תנועות ללא קשר אידיאולוגי כרתו ברית מוזרה נגד משטרו של א-סיסי, מאז ההפיכה הצבאית בקיץ 2013, שבה הוא עלה לשלטון: האחים המוסלמים ותנועות למען זכויות אזרח, כגון Human Rights Watch.
זוהי ברית של נרדפים: בעידן א-סיסי, פעילות התנועה האיסלאמית אסורה וזכויות האזרח נרמסות. מחאתם של פעילי הזכויות אכן מוצדקת. ההפיכה שביצע א-סיסי הייתה בהחלט אנטי-דמוקרטית. חוקי החירום שנחקקו במצרים עודם בתוקף, ומאפשרים לנשיא להפעיל את כל האמצעים לדיכוי מהומות, כולל מעצרים ללא משפט. עיתונים במצרים אינם מעיזים לבקר את המשטר ורובם מגויסים להגנתו.
רוב העם לא חש ברפורמות ובשיפורים הכלכליים, ואינו נהנה מהפרויקטים הרבים שיזם הנשיא כגון בניית ערים חדשות והרחבת תעלת סואץ. נתוני העוני מזעזעים, יותר מ-30% חיים מתחת לקו העוני ואינם רואים את השינוי באופק. גם המעמד הבינוני סובל מיוקר המחייה ומאבטלה.
הגורם השני העומד מאחורי ההפגנות הם האחים המוסלמים, שמאז שנפילת שלטונו של חברם, הנשיא לשעבר מוחמד מורסי, נתונים לדיכוי ללא הרף. ה"אחים" נתמכים על-ידי טורקיה וקטאר. רוב הדיווחים על ה"מהפכה" במצרים הגיעו מאמצעי תקשורת של טורקיה וקטאר, בראשם ערוץ אל-ג'זירה. מותו של מורסי בכלא לפני כחודש הוסיף ללא ספק שמן למדורה. א-סיסי הואשם במותו על-ידי אי-מתן טיפול הולם בכלא (ובאל-ג'זירה אף השוו זאת למקרה של יאסר ערפאת).
למעשה, מעורבות "האחים המוסלמים" מזיקה לארגוני זכויות האדם – כי היא מסייעת למשטר להתעלם מהמחאה ולטעון כי מאחוריה עומד אינטרס להשיב את האיסלאמיסטים לשלטון. מי שמוחה נגד המשטר הוא אוטומטית "אִחְוַּאנִי". מה שמציל את משטרו של א-סיסי הוא הפחד ברחוב מהאנרכיה ששררה אחרי מחאת 2011, ומשיבתם של האחים המוסלמים לשלטון. האזרחים המצרים יודעים שהמצב גרוע, אך מודעים לכך שיכול להיות גרוע הרבה יותר.
הרבה גז, אבל איפה השיפור?
למרות המחאה, נתוני הכלכלה המצרית מעודדים. הלירה המצרית התחזקה מול הדולר, המשק בצמיחה שגדלה בכל שנה (5.8% כעת) ומצרים הגיעה כבר בשנה שעברה למצב של אספקה עצמית של גז והשנה אף חידשה את ייצוא הגז לירדן. בנוסף, מדינות רבות חידשו את הטיסות למצרים שנעצרו בעקבות חוסר היציבות והפיגועים ושוק התיירות בהתאוששות ומתקרב למספר התיירים שהיה לפני המהפכה של 2011. גם האינפלציה ירדה ל-10.9%.
מנגד, מחירי הדלק עלו ויוקר המזון והמחייה ממשיך להעיק על האזרח המצרי. ההתאוששות הכלכלית איטית מכדי שתהיה מורגשת בחיי היום-יום. הפרויקטים הגדולים של א-סיסי וקניונים חדשים ומסעדות שנפתחים בקהיר מראים כי קיימת שכבה מסוימת, בעיקר בבירה קהיר, שבכל זאת נהנית משיפור.
השמועות שנפוצו בעולם על מחאה נגד המשטר בסוף השבוע הצליחו לגרום לירידות חדות בבורסה של מצרים. יש להניח כי הפצת ידיעות על הפגנות, גם אם הן מנופחות או פייק ניוז, מצליחה להבריח את חלק מהמשקיעים ממצרים.
במחאה של שבת בלטה עמידתן של סעודיה ומדינות המפרץ לצדו של המשטר המצרי. אלה בחרו, בניגוד מוחלט לטורקיה ולקטאר, שלא להתעסק כלל בנושא המחאות, מתוך התייחסות אליהן כשקר מוחלט של תומכי האחים המוסלמים.
פצצת זמן כלכלית
אמנם אירועי סוף השבוע נופחו לממדים כוזבים על-ידי מתנגדי המשטר, אך הדבר אינו משנה את העובדה שקיימת במצרים פצצת זמן כלכלית-חברתית שיכולה בהחלט להתפוצץ לנשיא בפנים. אם האזרח המצרי לא יחוש בטווח הזמן הקרוב בשיפור בחייו היום-יומיים, הוא עלול לצאת שוב לרחובות כמו ב-2011. כעת, הפעילים ברשתות החברתיות קוראים ל"הפגנת המיליון" ביום שישי הקרוב. זה יהיה מבחן נוסף לאמיתות הידיעות על המחאה נגד המשטר במצרים.
לסיום, כדאי להזכיר שבמחאה נגד א-סיסי ברשתות החברתיות וגם באל-ג'זירה עולה שוב ושוב שמה של מדינת ישראל. נשיא מצרים מתואר כאויב של העם המצרי וכידיד קרוב של ישראל. זוהי הוכחה נוספת למעורבותם הרבה של האחים המוסלמים במחאה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה ומורה לערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
