הדובדבנים שבקצפת: 8 המלצות ליום הקולנוע הישראלי
מ"ימים נוראים" שזכה בפרס אופיר ועד ל"מילים נרדפות" שכבש את פסטיבל ברלין - לרגל יום הקולנוע הישראלי, קבלו כמה המלצות לסרטים בהם תוכלו לצפות עבור 10 שקלים בלבד
יום הקולנוע הישראלי יתקיים מחר (ד') בפעם השישית ברציפות, ובמהלכו יוקרנו 29 סרטים במחיר של עשרה שקלים לכרטיס. כדי לעשות סדר, קבלו שמונה סרטים מומלצים, חלקם עוד לא יצאו לאקרנים, ואת חלקם אולי פספסתם.
"ימים נוראים"
מילים רבות נכתבו ועוד ייכתבו על "ימים נוראים", סרטו של ירון זילברמן המגולל את רצח רבין מנקודת מבטו של יגאל עמיר וזכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. רון לשם חתום על התסריט ביחד עם זילברמן, ובתפקיד הראשי תמצאו את יהודה נהרי הלוי. מדובר בחווית צפייה מטלטלת, רצופה בחומרי ארכיון ובעבודת תחקיר מעמיקה שמחזירה אותנו לימי ההסתה שלפני הרצח ונותנת הצצה לחייו של אחד האנשים שהשפיעו על עתידה של המדינה. מאחר שהסרט ייצא רשמית רק מחר, זו הזדמנות נהדרת לצפות בו עם הנחה משמעותית (לידיעת שרת התרבות מירי רגב).
"קצפת ודובדבנים"
הבמאי גור בנטביץ' מגלם בסרטו החדש במאי סרטים שחווה משבר אחרי שהוא מבין שלאף אחד לא אכפת מהסרט החדש שלו. הוא לוקח את הצופים למסע לילי הזוי, ומגייס את כל המי ומי מהתעשייה המקומית שיצטרפו אליו, מדובר קוסאשווילי בתור נהג מונית חד אבחנה ועד הבמאית הצעירה הדס בן ארויה שמגלמת מילניאל טיפוסית (שניהם זכו בפרסי אופיר בקטגוריית תפקידי המשנה). אל תטעו, לא מדובר בסרט נישתי על התעשייה הקולנועית בישראל, אלא בסרט על חיים, מוות, אהבה, יצירה ותשוקה.
"אישה עובדת"
הבמאית מיכל אביעד מכוונת את עדשת המצלמה לאחד הנושאים המדוברים בשנתיים האחרונות, תנועת MeToo. התסריט לסרט נכתב הרבה לפני שפרשת הארווי ויינשטיין התפוצצה, אבל הוא קולע להפליא, ולא לחינם עיתון "לוס אנג'לס טיימס" כינה אותו "הסרט של התנועה". "אישה עובדת" לא מתרחש בחדרי מלון יוקרתיים עם שחקניות רעבות לתהילה ומפיקים תאבי כוח, אלא בתוך תעשייה הרבה יותר אפרורית - שוק הנדל"ן המקומי. אורנה (לירון בן שלוש) היא אם צעירה המוצאת עבודה אצל סוכן נדל"ן (מנשה נוי) שמתחיל להטריד אותה מינית ולנצל את מעמדו.
"המוסד"
לא הרבה סרטים זוכים למעמד קאלט מקומי, אבל הסרט הקצר של אלון גור אריה, "המוסד הסגור", מחזיק בטייטל בכבוד. מוקדם יותר השנה הבמאי הוציא את גרסתו הארוכה לקומדיה, "המוסד", בכיכובם של צחי הלוי, עדי הימלבלוי, טל פרידמן, אילן דר ועוד. כל השטיקים הקדומים של גור אריה גם פה, מבדיחות קרש ועד סתם בדיחות פיפי-קקי. התוצאה מהנה ולא לוקחת את עצמה ברצינות, כך שמי שמחפש לצחוק במחיר המשתלם ביותר יקבל את מבוקשו. בחלק מבתי הקולנוע הוא אף יוקרן בגרסת הבמאי, כך שגם מי שכבר ראה (ומדובר בלהיט מקומי) יוכל לצחוק פעמיים.
"הצלילה"
במרכז "הצלילה" שלושה אחים ערב מלחמת לבנון השנייה שמתאחדים בקיבוץ הצפוני כדי לקבור את אביהם. ביחד הם מתמודדים עם ההשלכות של הפוסט-טראומה על האח האמצעי, ועל התוצאות ההרסניות של תרבות הגבר-הגבר בישראל. על אף הנושא הכבד, הבמאי יונה רוזנקיאר מצליח לנווט במיומנות בין רגעים מצחיקים לטרגיים, ושני אחיו האמיתיים, שגם מככבים בסרט לצידו, מרעננים את המסך.
"מילים נרדפות"
מי שרוצה להרגיש קור אירופאי לאניני טעם, יתכבד נא בסרטו הנהדר של נדב לפיד, שעשה היסטוריה וזכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין. במרכזו יואב, צעיר שהשתחרר מצה"ל, שרוצה להשיל מעצמו את הישראליות כאילו מדובר בעוד חפץ שאפשר פשוט לזרוק. הוא מתעקש לדבר רק בצרפתית וחולם על חיי החופש של הצעירים האמנותיים בפריז, הרחק ממולדתו רדופת המלחמות. למרות אופיו האמנותי של הסרט, הוא משלב הרבה הומור ומוזיקה, ואת הביקורת העיקרית שלו מפנה בעיקר לצרפתים ולא לישראלים.
"עיניים שלי"
סרטו החדש של ירון שני הוא ככל הנראה אחד הסרטים העצובים שיצאו לאחרונה בישראל. ערן נעים, שחקן לא מקצועי שזכה בפרס המשחק בפרסי אופיר, מגלם את רשי, שוטר שמואשם בהטרדה מינית של שני נערים. מה שמתחיל כסיטואציה לא נעימה, הופך לשבר גדול בחייו הפרטיים. אל תצפו לחווית צפייה מענגת, להפך - הסרט נע בין סצנות ריאליסטיות, אחת יותר כואבת מהשנייה, אבל גם אם מאוד תרצו - תתקשו להסיט ממנו את העיניים.
"תל אביב על האש"
למרות התלונה הקבועה שכל הסרטים הישראליים עוסקים בכיבוש ובפלסטינים, המציאות לא יכולה להיות שונה יותר (ומספיק לראות את הסרטים שברשימה זו). הכי קרוב לסרט כזה הוא "תל אביב על האש" של סאמח זועבי, אבל גם במקרה הזה הוא יוצא דופן, משום שבעצם מדובר בקומדיה שנונה המתרחשת בסט של טלנובלה פלסטינית. במרכזה תסריטאי מתחיל (קייס נאשף) וקצין יהודי (יניב ביטון), שרוקמים עסקה - הקצין יעזור לתסריטאי לכתוב סצנות אמינות, ובתמורה הוא יקבל חומוס.
