שוברים את הראש: היחס בספורט העולמי לזעזועי מוח
הפציעה של גיא חיימוב הציפה בארץ נושא שבעולם כולו מנסים לעשות בו סדר. מומחים טוענים שהמצב בכדורגל העולמי הוא הגרוע מכל, בפוטבול יש פרוטוקול מיוחד וענישה חמורה לקבוצות וב-MMA לא מבינים מה הביג דיל. תמונת מצב
ארה"ב, כמו במקרים רבים אחרים, הייתה חוד החנית הספורטיבי. החשיפה העקבית של מחלות המוח מהם סבלו שחקני פוטבול בגלל זעזועי המוח הרבים שעברו במהלך הקריירה הובילה להלם תרבותי אמריקאי אמיתי, שחייב ראייה מחודשת של ענף שהוא חלק ממתווה החיים שם. משם, הלחץ זלג אל הכדורגל, ויחד עם גל של עדויות מאנגליה, התחילה הדאגה בנודע לזעזועי המוח מהם סובלים שחקנים המרבים לנגוח. וכעת, בכל העולם קיימת מודעות מוגברת למניעת פגיעות ראש וטיפול נכון בהן הנועד לצמצום השפעות עתידיות.
השבוע, העניין עלה לכותרות בישראל בגלל מקרה שוער מכבי חיפה גיא חיימוב, שהמשיך לשחק אחרי פגיעת ראש (לטענתו, הוא היה זה שביקש זאת בניגוד לדעת רופא הקבוצה), הוחלף מאוחר יותר אחרי פגיעה נוספת ואובחן כסובל מזעזוע מוח. כל מי שצפה במשחק ראה שחיימוב אינו כשיר להמשיך ועלול להיגרם לו נזק, אך הפעולות הנחוצות התעכבו. בהקשר זה, מעניין לראות איך נוהגים בשאר העולם במקרים דומים.
כאמור, הענף המועד ביותר לפורענות בנוגע לזעזועי מוח הוא הפוטבול. בעשור האחרון הנושא התפוצץ עם סדרת מחקרים מזעזעת, כשבראשן מחקר רפואי שבדק 111 שחקני עבר שהסכימו לתרום את גופותיהם לניתוח אחרי מותם. התוצאות הפכו את הבטן: אצל 110 מתוך 111 הנבדקים התגלתה מחלת מוח ניוונית (CTE) הנגרמת מחבטות חוזרות ונשנות לראש, וגורמת בין השאר לשינוי התנהגותי ולדמנציה. ראשי הליגה התנערו בתחילה מהטענות, אך לא יכלו להתעלם מההד הציבורי. בשנים האחרונות קבוצות הליגה תרמו סכומים אדירים לחקר הנושא, והשנה נכנסה לשימוש קסדה חדשה האמורה לצמצם את מידת הפגיעה בראש במהלך תיקולים.
כמובן שבפוטבול לא ניתן להימנע מכך לחלוטין, וכך נכנס לתוקף נוהל זעזוע המוח, המחייב כל צוות רפואי לנהוג בדקדוק לפני חוקים מסוימים במקרה של פגיעות ראש. קבוצות שלא עומדות בכך סופגות קנסות כבדים (למשל סיאטל, שנקנסה -100 אלף דולר על כך שלא טיפלה כראוי בפגיעת ראש של הכוכב ראסל ווילסון). במסגרת הפעולות, אותן הליגה מרעננת מדי פעם בהתאם להתפתחות הידע בנושא, שחקן שייתכן וסבל מזעזוע מוח מורד מיידית מהמגרש. הסימנים לזעזוע מוח הם אובדן הכרה, חזרה איטית לרגליים אחרי פגיעה בראש, בעיות קואורדינציה, מבט מבולבל, מחסור בהתמצאות במרחב, תפיסת הראש בכאב או פציעה בפנים.
לאחר שהשחקן מורד מהמגרש, רופא הקבוצה ומומחה עצמאי לפגיעות ראש עוברים על ההילוך החוזר כדי לאבחן את צורת הפגיעה, ועורכים לשחקן בדיקות נוירולוגיות כדי לוודא את מצבו. אם ישנו חשד קל שבקלים כי אכן מדובר בזעזוע מוח, השחקן מפונה לבדיקה מקיפה בחדר ההלבשה. במקרה של אבחון של זעזוע מוח, השחקן לא יכול לחזור לאותו משחק ורשאי לחזור לאימונים רק אחרי סדרת בדיקות, ובמקרה שהאבחון שלילי, הוא חוזר לשחק אך ממשיך לעבור בדיקות ספציפיות במהלך המשחק. גם בראגבי המצב דומה – אחרי הכל, שם בכלל אין קסדות והפגיעות מסוכנות.
בכדורגל העניין עדיין אינו מסודר באותה המידה. גם בליגת הכדורגל האמריקאית קיים נוהל זעזוע מוח, אך הוא עדיין זוכה לביקורות בטענה שאינו מחמיר מספיק ולא מגן כמו שצריך על שחקנים שנפגעו. כשמגיעים לאירופה, העסק פרוץ. אפשר לציין לדוגמה מקרה שהתרחש לפני כחצי שנה בליגה האיטלקית, כאשר שוער נאפולי דויד אוספינה ספג בעוצמה ברך לראשו במהלך המשחק מול אודינזה. הוא נחבש ועבר טיפול ממושך על הדשא, אחריו הצוות הרפואי אישר לו להמשיך לשחק – אך לאחר כחצי שעה הוא התמוטט על הדשא ופונה ללא הכרה לבית החולים.
ארגון השחקנים העולמי כבר קרא להחלת נהלים ברורים בכל העולם כדי למנוע מקרים כאלה, אך נכון לעכשיו מדובר בעניין פרטני, בו כל התאחדות מחזיקה בחוקים משלה ומשאירה את הפרשנות לרופאי הקבוצות המעניקים את הטיפול הראשוני. בכיר באחד הארגונים הקוראים להעלאת המודעות לנושא טען לאחרונה כי נהלי הטיפול בזעזוע מוח בכדורגל הם "הגרועים בעולם". בישראל, אגב, קיים כבר מספר שנים נוהל בהתאחדות לפיו האחריות היא של רופא הקבוצה שמפעיל שיקול דעת מקצועי, אבל אחרי שדעתו של הרופא התקבלה בביטול בחיפה, ייתכן שיש צורך בהחמרת הנהלים כך שהקבוצה עצמה לא תוכל לקחת את החוק לידיים.
ישנם גם ענפים בהם פגיעות הראש בולטות, ברורות וחוזרות על עצמן יותר – ענפי הקרב. באיגרוף, האחראים לאיבחון הם רופא הזירה, המאמן והשופט, וכל אחד מהם יכול להפסיק את הקרב אם הוא חושש לבריאותו של הלוחם. באיגוד הבינלאומי משתדלים לרווח בין הקרבות, כך שמתאגרפים שספגו נוקאאוט לא רשאים להתחרות או להתאמן תקופה מסוימת לאחר מכן כדי לא לגרום לנזק מצטבר. ב-MMA, לעומת זאת, ההגנה על הספורטאים פחות מקיפה. במקרים רבים זעזועי המוח מתרחשים באימונים, כאשר אין סמכות רפואית אמיתית, והמאמנים יכולים להחליט שהכל בסדר. גם כאן ישנה תקופת צינון עבור לוחם שחטף נוקאאוט, אבל במהלך הקרב אפשר לחזור אחרי טיפול רפואי בצורה נוחה יותר מאשר באיגרוף.
אז מה המסקנה? לפחות בנוגע לכדורגל שלנו, אין דבר המונע מההתאחדות להציב חוקים נוקשים וברורים שימנעו נזק לשחקנים הסובלים מזעזוע מוח, וכך תפוח האדמה הלוהט לא ייזרק מאחראי לאחראי.
לפנייה לכתב/ת 
