סיפורה הטראגי של מעיין: שני האחים נפטרו תוך שבוע
שבוע אחרי שאחיה הקטן של מעיין שטרן נהרג בתאונת דרכים, האח הבכור קיבל דום לב ומת. בפוסט שפרסמה, היא כתבה: "לכל מי שנלחם עם הלב שלו ומתמרן בין משפחה לעבודה - הקדישו את היום החופשי לעצמכם ולמשפחה שלכם. אל תחכו שהחיים יעירו אתכם"
"לא ידעתי ששבוע אחרי עוד שיחה כזאת מתסכלת בה הייתי חייבת לסיים להזין תעודות ולא היה לי זמן בשביל רוני, אחי, איתמר אחי הקטן יהרג בתאונת דרכים. לא ידעתי שבאותו שבוע גם רוני, אחי הגדול, יסיים את חייו כאן מרוב צער על אחי הקטן. לא ידעתי שהחיים יכולים לעצור אותי ככה בטרגדיה נוראית ובלתי נתפסת", כך כתבה בפוסט מעיין שטרן, שאיבדה את שני האחים שלה תוך שבוע.
שטרן, מורה במקצועה, כתבה בפוסט: "כבר שלוש שנים יום שני הפך ליום החופשי שלי, אבל השנה הלב שלי לא מסוגל להתעסק עם עבודה ביום הזה. אני שומעת בדימיון את השיחות עם רוני אחי ומתפוצצת מבפנים. משתוקקת להחזיר את הזמן לאחור ולפנות את היום הזה רק בשביל מה שבאמת חשוב בחיים. העבודה תחכה יום אחד, לא יקרה כלום. אני עדיין יכולה להישאר מורה מהממת שמתמסרת לנשמות הקטנות והמרגשות שהופקדו בליבי".
ועם כל הכאב הגדול, יש לה גם מסר חשוב על המקום של המשפחה בחיינו: "מספיק להיות אדישה ולראות את הלב שלך נחנק מבפנים במלחמה מול שעות עבודה למשפחה. אל תחכי שהחיים יעירו אותך בקול חבטה משתק עצמות. כמוני. אצלי מישהו מת באמת. ויחד עם אחים שלי, משהו מת בתוכי. חברים, הורים, אנשי חינוך וכל בנאדם אחר שנלחם עם הלב שלו ומתמרן בין משפחה לעבודה - הקדישו את היום החופשי לעצמכם, למשפחה שלכם. אל תשחקו עם הלב".
"חשבנו שלנו זה לא יקרה"
"אחי הקטן נהרג לפני שלושה חודשים בתאונת דרכים", מספרת שטרן באולפן ynet. "קיבלנו שיחת טלפון שאנחנו צריכים להגיע לבית חולים בידיעה שאחי כנראה פצוע ואפילו פצוע במצב קשה, אבל שנוכל לראות אותו. אני הייתי הראשונה שהגיעה לבית חולים ישר מבית הספר. הגעתי והתיישבו לידי צוות נכבד של בית חולים ופשוט אמרו לי את מה שאף בן אדם לא רוצה לשמוע".
בן כמה הוא היה?
"בן 22 אבל אח קטן הוא אח קטן בכל גיל, כנראה. חשבנו שפה זה יסתיים. איכשהו נגע במשפחה מוות ודברים כאלה תמיד קורים לאחרים ויש איזושהי תחושה תמימה כזו שלנו זה לא יקרה. ישבנו שבעה, הייתה שבעה מאוד קשה ולא חשבנו שאחריה תגיע שבעה קשה יותר.
"אח שלי הגדול הוא סוג של אבא במשפחה. ההורים שלי גרושים כבר אינספור שנים. אחי הקטן איתמר והוא היו בקשר מאוד חזק, ממש כמו אב ובן. ביום האחרון של השבעה היינו אמורים לעלות לקבר של אחי הקטן ואחי הגדול היה בדרך הביתה, מהבית שלו לכיוון הבית של אמא שלי.
"הוא שוחח עם הנהג מונית בדרך ואמר 'אני לא יודע איך אני עובר את זה, איך אני הולך לעלות לקבר של אחי הקטן'. במונית הוא פשוט קיבל דום לב והנהג לא שם לב. הוא חשב שהוא בכאב גדול ובצער גדול. הוא הגיע לבית של אמא שלי, עצר את המונית, שאל אם יש פה קרוב משפחה כי הנוסע באוטו נרדם. יצאתי מיד מהבית והדבר הראשון שאני אומרת לעצמי זה - 'אני לא רוצה לראות עוד גופה'.
"ניסו להחיות אותו במשך שעה שלמה. אחי הגדול הובא לבית חולים לאותה מחלקה בה אחי הקטן היה. אותו פרופסור שקיבל אותנו לדווח לנו על הפטירה של אחי הקטן עם דמעות בעיניים, בא ואמר שזה מצב בלתי הפיך".
כותבת על האחים כדי לצמוח מהכאב
שטרן מגייסת תרומות בימים אלו עבור אמה. "אני מדברת על עצמי ועל הכאב שלי בתור אחות, אבל מחשבה על אמא שלי לגמרי מורידה לריצפה", היא אומרת. "מה זה לאבד שני ילדים, ילד בכור וילד קטן. אמא שהיא לביאה, לביאה אמיתית, שהיא גם אבא, גם אמא במשפחה. היא נקלעה לחובות מאוד גדולים, חובות שהיו קרובים ל-300 אלף.
"יצא לי לפני כחודשיים גם לכתוב על זה קצת, וכל כך הרבה אנשים טובים התגייסו ותרמו קרוב ל-60 אלף שקלים. חיפשתי מה אפשר לעשות כדי להיות במקום שאפשר יהיה לכסות את הבור של החובות כי את הבור שבלב אי אפשר לכסות".
היא כותבת כבר שנים על החיים שלה, ולדבריה, "זהו כלי שהוא פסיכולוג לכל דבר. זאת איזושהי הזדמנות לספר על האחים שלי ולכתוב קצת על המשפחה. לקחתי את זה כדי לכתוב כל מה שאני יכולה, כמה שיותר להוציא מהלב כדי לצמוח מהכאב הזה כי זו המטרה שלנו. אנחנו רוצים לנסות להתחזק ביחד ולהמשיך לחיות. אם אנחנו כאן כנראה שיש לזה איזושהי סיבה טובה, אחרת אין הסבר לזה".
לפנייה לכתב/ת 
