האיש שהפך את "הבימה" לבית כנסת: "הגיע הזמן גם למוזיקה כזו"
הוא רצה להביא את המוזיקה היהודית לקהלים שחוששים להגיע לבית הכנסת. היא רצתה להביא את הקהל של בית הכנסת לתיאטרון הלאומי. רפי ביטון עשה היסטוריה ב"הבימה". אודליה פרידמן: "תפקידנו גם לחשוף את האוכלוסיות השונות במדינה לרבדים חדשים"
עם 70 נגנים וזמרים עלה רפי ביטון על הבמה – ועשה היסטוריה: לראשונה ב"הבימה" נערך מופע חזנות. באווירת הפילוג והשנאה, בין הבחירות להרכבת הממשלה, ביטון וגם מנכ"לית הבימה, אודליה פרידמן, לא חוששים מהמילה "הדתה". "זו מוזיקה יהודית, והיא של כולם", אומר ביטון. "לא של דתיים ולא של חילונים, לא של ספרדים ולא של אשכנזים".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
פרידמן מוסיפה כי התיאטרון הלאומי, כשמו, הוא של כולם: "אנחנו רואים בזה שליחות להביא מוזיקה אחרת. אנחנו צריכים לחשוף את האוכלוסיות השונות במדינה לרבדים חדשים. זה לא קשור רק לדתיים או לסקטור אחד, כי אם לחשיפה של רבים לסוג מוזיקה אחר שלא עלה עד כה על בימות התיאטרון של מדינת ישראל".
עוד תרבות בערוץ היהדות :
- קליפ: "האוויר מורעל בקיטוב, לאחות את השברים "
- סינגל: חנן אביטל נפצע - קרליבך הלחין לו שיר
- תפילה: יונתן רזאל וזלמן שטוב שרים סליחות
- אולפן: מופיע במעורב - אך מתנגד לכפייה: "זו שנאת חרדים "
- אינסטרומנטלי: כזה עוד לא שמעתם: "אבינו מלכנו" בשופר
במגזר מוכר ביטון (37) עוד מילדות. מי שהחל כילד פלא חובב חזנות, גדל להיות אחד המנצחים המוכשרים יותר. פנומן, לדעת רבים. הבמה שלו היא לרוב בימת בית הכנסת, שם הוא מנצח על מקהלה ווקאלית, "קולות מן השמים". מחוצה לו הוא המנהל המוזיקלי של התזמורת האנדלוסית אשדוד.
ניסיון להגיע לקהלים חדשים
את הבמה החליף ב"הבימה" – ואת התיאטרון הלאומי הפך לבית כנסת ליום אחד, עם התרגשות גדולה על הבמה ומחוצה לה, כלי נגינה נדירים ממזרח וממערב ויונתן רזאל אחד. הקהל הצביע בידיים: תוך זמן קצר וללא פרסום היה המופע החד-פעמי (לעת עתה) - "ברגש" - ל"סולד אאוט" בתוך חודש אחד בלבד.
"זה היה פשוט מרגש", הוא אומר על המופע שהתקיים בסוף השבוע האחרון. "כיום יש רבים שהמושג 'בית כנסת' מפחיד אותם, והם מדירים את רגליהם ממנו. המטרה שלי כמוזיקאי, כאמן, היא לא לצאת מעולם התפילה אלא להפך, ואני מרגיש אפילו סוג של תסכול, כי אני לא מגיע לקהלים רבים מחוץ לבית הכנסת".
על הבמה של ביטון מופיעות מוזיקאיות, חלקן בעלות חזות שאיננה דתית. "שיח ההדתה מפחיד רבים, ולעומת זאת מוזיקה יהודית מתקבלת כל כך יפה", הוא אומר, ומביא כדוגמה את נתן גושן וישי ריבו.
סביב שיח ההדרה, גם במופעי תרבות, ביטון מנסה ליצור אבחנה ברורה בין התפילה בבית כנסת לבין אירועים שמחוצה לו. "רוב ההופעות שלנו הן בבית כנסת, בתפילה. יש את עזרת הגברים ועזרת הנשים. כולם שווים, פשוט יש הפרדה, זה עולם ההלכה. מחוץ לעולם התפילה אנחנו מופיעים מעורב, כי ככה מקובל באולמי תרבות".
"זו דרך לאחד את השורות"
מנכ"לית "הבימה" עצמה מגיעה מבית מסורתי מאוד, כדבריה. "בית הכנסת זה משהו שלא זר לי עד היום. בתי ובעלה חזרו בתשובה, וגם דרכם אני מתחברת לעולם הזה, והנכד שלי בן הארבע התחיל לאחרונה ללמוד בגן דתי. התרגשתי ללכת איתו לבחור את הכיפה שלו".
את לא חוששת שיאשימו אותך בהדתה?
"אני לא חוששת מכלום. אני חושבת שבכל מקרה תמיד יגידו. אז אדרבה, אני שמחה שסוף-סוף ידברו גם על הדברים האלה... דווקא בתקופה כזו שהעם כל כך מפולג, זו דרך לאחד את השורות. לשבת יחד ולהתרגש ביחד. זו הפעם הראשונה ש'הבימה' פותחת את שעריה למוזיקה כזו, לאמן בסדר גודל כזה, ובסופו של דבר אנחנו עם אחד, וצריכים לדבר אחד עם השני".
"חשבתי שביטון זה אשכנזי"
כשאינו עוסק בניצוח - ביטון, תושב גבעת שמואל, הוא דוקטורנט למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "הדרייב שלי היום נובע מההשקעה של אבא שלי באותן שנים. בתור ילד שרתי חזנות אשכנזית הכי כבדה - היה לי רפרטואר שלם ביידיש, ועד לפני כמה שנים חשבתי שביטון זה אשכנזי", הוא מתבדח.
"לא הייתי מקובל חברתית, שמעתי רק חזנות. כילד בן 6 אני זוכר שאבא שלי הביא לי קלטות של משה קוסוביצקי ולייב גלנץ. הוא חייב אותי לשמוע, ואמר לי 'תלמד, תלמד'. אני שמעתי משה קוסוביצקי בחדר שלי - ואחותי גלגל"צ, וככל שאני מגביר - היא מגבירה. אז מהבחינה הזאת הושרשתי חזק מאוד במוזיקה המזרח-אירופית ומערב-אירופית של בתי הכנסת.
"ביום הכיפורים, כשהייתי בן 11, אבא לקח אותי ברגל מגבעת שמואל לבית הכנסת 'מנחת חובב' ברמת גן, כדי שאשיר עם החזן. רציתי לצום כדי להזדהות עם אבא שלי, אבל הוא אמר: אתה חייב לאכול, אתה שר. אני מתחיל לאכול שזיפים, טורף אותם כמו איזה מורעב - ובתפילה עצמה הקאתי מול כל הקהל. את זה לא אשכח כל חיים. כולם הבינו שבעצם לא צמתי".
את השירה נטש מאז ימיו כילד פלא חזני: "גוון הקול שלי הוא תת-טנור, וזה פחות מקובל במוזיקה היהודית. אז הלכתי לתחום של ניצוח. עד היום אנשים פונים אליי ומבקשים שאשיר, אבל לרוב אני מעדיף ללכת אחורה ולתת לכישרונות הענקיים של המקהלה לבצע. במופע הזה, באופן חריג, החלטתי בכל זאת לשיר קטע אחד".
לחפש שמחה בקטעי התפילה
גם בבית הכנסת נמנע ביטון מחזנות כבדה, ועל הבמה שילב לצד הפיוטים המסורתיים ממזרח וממערב – מוזיקה קלאסית ושירים ישראליים. "אנחנו נמצאים בתקופה שהמוזיקה דינמית מאוד", הוא אומר, "וזה חייב לבוא לידי ביטוי בתפילה. מוזיקה של בית הכנסת היא כמו שירת הלוויים בבית המקדש, שבעצמה הייתה דינמית. לכן אי אפשר לשיר רק שירה גלותית, מכיוון שגם מה ששרו גדולי החזנים במאה הקודמת, הייתה מוזיקה מודרנית לזמנה.
"כשהייתי חשוף לאמנים הגלותיים שבאו מאירופה, כששמעתי את העצב שלהם והכאב - מאוד התחברתי, כי זו הייתה האמת שלהם. כשהם שרו על 'קהילות הקודש שמסרו נפשם', שמעת שהם התכוונו למילים, כי הם הבינו את המילים. לחזנים של הדור החדש בארץ יש קולות נהדרים, אבל במדינת ישראל אנחנו חייבים לחפש אלמנט של תקווה ושמחה בכל ביצוע, כי זאת המציאות. אנחנו לא יכולים לדבר רק כאב. לכן כל קטע חזנות שמדבר בשפה גלותית, לא יישמע היום אותנטי".
איזה טיפ יש לך לחזנים שמתפללים בימים הנוראים?
"חזן צריך עיניים עיניים בגב. הוא צריך לדעת שהוא שליח ציבור. לא רק של התפילה - אלא גם של תחושת הציבור".
