ההופעה של סוויד בישראל: מופע טוטאלי של אמן בשם ברט אנדרסון
זו הייתה הפעם השישית של סוויד בישראל, אבל האנרגיות של הסולן ברט אנדרסון יכולות להפוך כל הופעה לאירוע חד פעמי, נוטף כריזמה וזיעה. עם להקה שהוכיחה שהיא הכל חוץ מנוסטלגית, איש אחד נתן לקהל בלייב פארק ראשון לציון את כל מה שיש לו, ועוד קצת
כשאנדרסון מתחיל לשיר, זה ממש לא משנה שרק כמה אלפים נמצאים מולו. מהשנייה הראשונה הוא מתמסר, הקול שלו מושך את כל תשומת הלב ושום דבר אחר לא קורה מסביב. הוא רץ על הבמה, קופץ על המוניטורים, מפזז מול מראה בלתי נראית בצדדים, משתטח על הרצפה, מעיף את המיקרופון שנוחת ברעם על הרצפה ומקפיד לרדת אל הקהל, נכנס לתוכו, מתערה בו ושומר שכל העיניים יהיו עליו בכל רגע נתון.
כצפוי, כש-We Are the Pigs (בביצוע בגוון פאנקי) ו-So Young הגיעו, הקהל כבר החל לשיר. בכל זאת, קשה להישאר מנומנם כשאנדרסון עומד על המוניטור ומסובב את המיקרופון כשוט עצום מעל ראשו. ברגע השיא של המופע כש-Trash ו-Animal Nitrate התנגנו בזה אחר זה, הקהל נתן לסוויד את כל האהבה שאפשר. "בשביל זה אנחנו עושים את זה", צרח אנדרסון כשידיו פרושות לצדדים כמי שהולך לקפוץ קפיצת ראש אל תוך ים הזרועות המורמות.
הוא לא קפץ, אבל בהחלט נכנס אל הים החם הזה, כשחמישה מאבטחים מנסים להחזיר אותו לבמה והוא מצליח בכל זאת לשיר בצלילות. מן הראוי להזכיר בשלב זה את החברים האחרים שמרכיבים את הלהקה: מאט אוסמן על הבס, סיימון גילברט על התופים, ריצ'רד אוקס על הגיטרה והקלידן/גיטריסט לעת מצוא ניל קודלינג - גם הם הזיעו לא מעט וניגנו רוקנ'רול חם וטוב. למרות שהייתה תחושה של ניתוק מסוים בין הסולן הכריזמטי לחברי הלהקה שלו, בפועל התיאום ביניהם נשמע היטב, והיה אפשר לתת ללהקה לג'מג'ם לבד יותר מפעם אחת לקראת סוף ההדרן.
ההופעה השישית של סוויד בארץ הסתיימה בהדרן שכלל את Saturday Night, Beautiful Ones ו-Life Is Golden המצוין מהאלבום האחרון, שאנדרסון הקדיש לבנו שישן עכשיו במיטה בלונדון. "זה נהדר לשיר שירים ישנים, זה מזכיר לנו את העבר. אבל חשוב לי לסיים בשיר חדש כי בשביל זה אנחנו עושים את זה", אמר. במובנים רבים התחושה הזו השתקפה במופע של סוויד, זו לא להקה נוסטלגית, לא באנרגיות, לא בהתכווננות ולא במערכת יחסים שהיא מנהלת עם הקהל - היא נמצאת כאן ועכשיו ומי שעומד במרכז כל הדבר הזה הוא אנדרסון - אמן טוטאלי וחד פעמי.
