ביהמ"ש קבע: חולה סרטן שמת רצה ילדים מזרעו

במסמך שעליו חתם בחייו ביקש המנוח שאם ימות – לא ייעשה שימוש בזרע שהקפיא. אלא שמשפחתו וחבריו שכנעו את השופטת שדעתו השתנתה לפני מותו

עו"ד עדי חן | פסקדיןפורסם: 01.10.19 , 07:55

בית המשפט למשפחה בקריות קבע לאחרונה כי חולה סרטן שהלך לעולמו רצה שמשפחתו תשתמש בזרעו המוקפא להבאת צאצאים, וזאת חרף חתימתו על מסמך שבו הורה לא להפשיר אותו במקרה של מוות. השופטת מאיה לוי קיבלה את עמדת המשפחה והחליטה שלא לייחס משמעות לנוסח הכרטיס, שנחתם כשהיה אחרי ניתוח קשה, מטושטש מתרופות ומבלי שניתנה לו שהות לחשוב על הדברים.

המנוח נפטר ב-2013, כשהיה בן 38, רווק וללא ילדים. לפני כשנתיים וחצי הגישו הוריו ואחותו תביעה להשתמש בזרע מוקפא שהותיר אחריו בבית החולים בני ציון שבחיפה, לצורך הפריית פונדקאית ואימוץ הילד שייוולד על ידי אחותו חשוכת הילדים. השופטת מאיה לוי החליטה שבשלב הראשון יש להכריע מה היה רצונו המשוער של המנוח, וזאת עקב חתימתו על כרטיס "שומר זרע" שנתיים לפני שנפטר. מדובר במסמך מנוסח מראש שבמסגרתו סימן רופא "וי" ליד שורה שכתוב בה שלא ייעשה שימוש בזרע שהקפיא במקרה של פטירה.

דיני משפחה

בן נגד אב בביהמ"ש: המשק של סבתא שייך לי

עו"ד רן שדה | פסקדין

לפני 33 שנה נחתם הסכם מתנה להעברת המשק מהסבתא לנכד שלה בן ה-19. אולם מאז ההסכם לא יצא לפועל והנכס נשאר בידי האב. מה נקבע?

בן נגד אב בביהמ"ש: המשק של סבתא שייך לי

בני המשפחה ביקשו שלא להתחשב בכרטיס, שלשיטתם נוסח בצורה לקויה שהקשתה על המנוח להבין את תוכנו, בפרט לנוכח העובדה שהוחתם עליו לאחר ניתוח קשה להסרת גידול, כשהיה חלש פיזית ונפשית.

אמו ואחותו של המנוח העידו כי בשיחות רבות שערך איתן הוא הביע שמחה על שהקפיא את הזרע ויוכל להביא להוריו נכדים למרות הכול. יותר מזה, לטענתן הוא הביע רצון מפורש שלבנו יקראו אורי. גם ארבעה חברים קרובים שהובאו לעדות מטעם המשפחה אישרו את הדברים וכולם סיפרו שהמנוח חזר והזכיר את הזרע המוקפא ושמח שיוכל להעמיד להוריו נכדים גם לאחר מותו.

לעומת זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה חיפה הייתה כי הכרטיס מביע את רצונו של המנוח שלא ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. היועץ המשפטי הפנה לעדותו של הרופא שהחתים את המנוח על הכרטיס וטען כי למרות חולשתו הפיזית, הוא הבין על מה הוא חותם. עוד נטען כי לו המנוח היה משנה את דעתו היה משנה גם את ההוראות במסמך.

אך השופטת לוי הכריעה לטובת בני המשפחה לאחר ששוכנעה כי רצונו של המנוח בסמוך לפטירתו היה להעמיד צאצאים לאחר מותו.

היא קבעה כי אינה סבורה שהכרטיס משקף את רצון המנוח במועד החתימה. זאת מאחר שהוחתם על נוסח מוכן בו-במקום, לאחר ניתוח, מבלי שניתנה לו שהות להרהר לעומק על מהותו והשלכותיו הרות הגורל, ובהיותו תחת השפעה של תרופות.

אם לא די בכך, גם אם הכרטיס שיקף את רצון המנוח בעת החתימה, העדויות שכנעו את השופטת שגישתו השתנתה לקראת מותו. השופטת ציטטה חלקים נרחבים מעדויות אמו ואחותו, שכולם אישרו כי המנוח שמח מאוד על הקפאת הזרע ועל היכולת להעמיד נכדים להוריו.

היא גם ייחסה משקל רב לעדויות החברים – עדים חיצוניים להליך שהיו ביחסים קרובים ועמוקים עם המנוח, ודבריהם התבססו על שיחות עומק שניהלו עמו ובהן הביע בפני כולם את אותה כמיהה: להביא לעולם צאצאים ואפילו ילד ספציפי בשם אורי.