שלולית הבוץ המשותפת של נתניהו וטראמפ
הדמיון יותר ממפתיע: רה"מ ונשיא ארה"ב נמצאים במקביל במרכז מערבולות הכוללות מערכת בחירות מתמשכת, הליכים משפטיים ומלחמה בתקשורת
דונלד טראמפ ובנימין נתניהו(צילום: רויטרס)
אין לדעת באיזו תדירות מדברים בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, שהרי לא כל שיחותיהם גלויות, אבל ייתכן מאוד שבימים האחרונים הם מתקשרים סתם כדי להניח ראש איש על כתפי רעהו ולתנות את צרותיהם המשותפות. בעיתוי מפתיע, כאילו מתוזמן, שקעו שניהם בביצות פוליטיות שדומות להפליא אחת לרעותה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בעקבות הדלפה של whistleblower, מה שאנחנו קוראים חושף שחיתויות (שניהם מוגנים על פי חוק), התברר שביולי האחרון ניהל טראמפ שיחה עם עמיתו האוקראיני וולדימיר זלנסקי, ובמהלכה הציע/דרש ממנו לפתוח בחקירה נגד האנטר ביידן, בנו של ג'ו ביידן (סגן הנשיא לשעבר וכיום מי שעשוי להיות יריבו העיקרי במרוץ לנשיאות ב-2020), בטענה שביידן הצעיר היה מעורב במעשי שחיתות באוקראינה והאב הגן עליו.
בעוד זלנסקי מתלבט הציע לו טראמפ את עזרתו של משרד המשפטים האמריקני, ובאותה עת, בדרך מסתורית, החליטה ארה"ב להשהות סיוע צבאי של כ-400 מיליון דולר לאוקראינה המתמודדת עם המורדים הפרו-רוסים במזרח המדינה. הסיוע, אגב, הופשר בינתיים. מקל וגזר.
הפרשה התפוצצה ברעש גדול והובילה לפתיחת הליך הדחה בבית הנבחרים האמריקני נגד הנשיא, ביוזמת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים שחבריו מחפשים זה זמן רב את ראשו של טראמפ. הדחת נשיא היא מעשה נדיר ביותר וממילא ספק אם תתרחש, בעיקר כי הרפובליקנים שולטים בסנאט ויוכלו להכשילה, אבל היא מכניסה אלמנט חדש למערכת הבחירות המתחממת והולכת כאן.
טראמפ, כדרכו, מגיב במזיגה של זעם ועלבון. לצד פרסום תרשימי השיחות שמעידים לכאורה שאכן דרש מזלנסקי לנהל חקירה (כמה זמן ייקח עד שיזכירו את יהדותו?), הוא תקף בחריפות את התקשורת שמתעלמת מהישגיו הכלכליים והמדיניים ורק עוסקת באופן אובססיבי בזוטות מן הסוג הזה (מוכר, לא?), והוסיף ראיה מוחצת: אפילו הנשיא האוקראיני מכחיש את הלחץ עליו.
הליך הדחה לטראמפ. דיון באולפן ynet (צילום: אביהו שפירא, ירון ברנר)
טראמפ ונתניהו מעולם לא היו קרובים כל כך. שניהם עומדים לפני הליכים משפטיים או משפטיים למחצה שאין ביכולתם למנוע. שניהם לועגים להם כלפי חוץ אך נגררים לתוכם עוד ועוד וניכר שהם חוששים מהם, ובצדק. שניהם נמצאים במערכות בחירות ארוכות שבמסגרתן ערכו ניסיונות כמעט נואשים להטביע את יריביהם בבוץ (בישראל נחשפו פרשות שונות, חלקן סיפורי בדים, על בני גנץ, יריבו העיקרי של נתניהו).
שניהם אשפי תקשורת. שניהם מנסים באמצעות פרשיות מסוג זה להכתיב סדר יום שירחיק את התקשורת מעיסוק בתפקודם כשראשי מדינה. שניהם נוטרים טינה לתקשורת אבל מכירים בכוחה וביכולתה להזיק להם, ולכן מכוונים באמצעותה את האש לעבר יריביהם. במקביל שניהם מבקשים לדלג על התיווך שלה ולדבר ישירות אל הציבור. דרישתו החדשה של נתניהו להליך שימוע פומבי מאמצת בדיוק את הגישה הזו.
גם נתניהו וגם טראמפ נוטים לזלזל במוסדות נבחרים ולחפש דרך לעקוף אותם: טראמפ, שממעט להישען על בתי הנבחרים ולהיוועץ בחבריהם, סולד בגלוי מחקירה על ידי גוף שבשליטת הדמוקרטים. מן העבר השני של כדור הארץ הצליח נתניהו להחליש את הכנסת בשנותיו הארוכות בשלטון ולאחרונה כפה עליה בקלות יתרה להתפזר. גם יחסו האגבי משהו לקבינט המדיני-ביטחוני ידוע.
וישנו גם הדמיון בין אוקראינה לישראל. שתי המדינות נמצאות בסכסוכים טריטוריאליים ולאומיים מתמשכים ומרים עם שכנותיהן. הסכסוכים הללו הופכים מדי פעם לתקריות ולמלחמות בעצימות נמוכה. שתיהן נשענות על ארה"ב, זקוקות מאוד לסיוע שלה, ולשתיהן קשה להגיד "לא" לארה"ב ולנשיא שלה. זה דינן של מדינת קטנות שנלחמות ביריבים חזקים ורבים ואינן יכולות לפעול באופן עצמאי.
הן בישראל והן באוקראינה קיים החשש שמדיניות ארה"ב – ובעיקר הנשיא שלה – יתהפכו בשלב זה אחר, כפי שאכן קורה בגזרות אחרות, ולהפקיר אותן.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופסור אורח מטעם "מכון ישראל" באוניברסיטת אמורי באטלנטה, ארה"ב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
