שלום ותודה ביבי
לפני שהיועמ"ש מורח את הפרשה בעוד כמה חודשים, ומאפשר בכל עוד ממשלה שהציבור לא רצה, הגיע באופן סופי הזמן להגיד לנתניהו: לך הביתה
שלום ותודה. שתי מילים פשוטות, מן השיר היפה והישראלי כל כך של קובי אוז, "יאללה לך הביתה מוטי, שלום ותודה". שרתי אותן לביבי במוצאי יום הבחירות, והמילים האלה עומדות עכשיו על קצה הלשון של רוב הישראלים. כשאני אומר "רוב הישראלים", אני מתכוון לזה. לא סתם רוב, אלא רוב מוחץ של אזרחי ישראל רוצים, כמוני, להגיד לביבי "שלום ותודה".
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
איך אני יודע? הנה המספרים: מפלגת הליכוד, שרצה לבחירות האלה תחת הכותרת "הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה" (עוד יהיה לי מה להגיד על הכותרת המוזרה הזאת), קיבלה 1,113,617 קולות, שהם 17.4% מבעלי זכות הבחירה. במילים אחרות, 82.6% מן הישראלים – יותר מארבעה מכל חמישה בעלי זכות בחירה -- לא הצביעו ביבי. הם יכלו להצביע בשבילו, הם הוצפו בשלטים ומסרונים וג'ינגלים שהפצירו בהם להצביע בשבילו, והם לא הצביעו בשבילו. פחות מאחד מתוך כל חמישה ישראלים בחר ביבי בשבוע שעבר. ככה זה.
כוחו של ביבי ירד מאז הבחירות לכנסת באפריל. הוא הפך מהאיש שזכה להכי הרבה קולות בבחירות לכנסת ה-21, לאיש שסיים במקום השני, עם פער של 37,597 קולות לטובת יריבו בני גנץ. במילים פשוטות – ביבי הפסיד בבחירות האלה.
חשוב להגיד את זה, כי ביבי הוא איש השיווק מספר 1 בעולם, ועכשיו הוא מנסה לשווק לנו את ההפסד שלו בתור ניצחון, או לפחות תיקו, עם יתרון בנקודות. זה שקר, אבל זה לא מפתיע, ואין מה לכעוס עליו.
(יורם יובל)
ביבי נלחם עכשיו על חירותו, לא פחות, ואי אפשר לצפות ממנו שלא יעשה הכול כדי להישאר בראשות הממשלה. נכון להיום, קדנציה נוספת בבלפור נראית כהגנה היחידה של נתניהו מפני קדנציה ארוכה במעשיהו. אבל הפור נפל.
ראשות הממשלה תישמט מידיו של נתניהו, ונקודת המפנה הייתה בשבוע שעבר. צ'רצ'יל, גיבורו של ביבי (וגם הגיבור שלי), אמר לאחר קרב אל-עלמיין, שהיה הניצחון היבשתי הראשון של אנגליה במלחמת העולם השנייה: "זה לא הסוף. זה אפילו לא התחלת הסוף. אבל זה, אולי, סוף ההתחלה".
במקרה של ביבי, הסוף של הדרמה הזאת הרבה יותר ברור וידוע מן הדרך אל הסוף הזה: בסוף ביבי ילך. אבל לפני כן הוא ינסה הכול - אבל הכול - כדי לחמוק מתוך הבור שחפרו לו החמדנות, היוהרה והשקרים של האיש הנבון הזה, שהתגברו על השכל הישר, שיקול הדעת והזהירות שאפיינו אותו פעם.
נכון להיום, ביבי בולם בגופו את ממשלת האחדות. העם אמר את דברו, ורוב מוחץ של הישראלים רוצים ממשלת פיוס לאומית ליברלית של כחול לבן והליכוד. אבל ביבי רתם למאמצי ההישרדות שלו את "הבלוק" – שזה שם מכובס לחבורה הזויה של טפילים ומשיחיסטים, קואליציה קיצונית של ליצמנים וסמוטריצ'ים, כנגד כל האינטרסים של הליכוד השפוי.
הטירוף הזה לא יעלם לבד. הלוואי ואתבדה, אבל אני חושש שמנדלבליט לא ימהר להגיש אחרי החג את שלושת כתבי האישום נגד פטרונו ומיטיבו ביבי. היועץ המשפחתי לממשלה כבר הוכיח שיש לו יכולות השהייה וטשטוש מופלאות כשמדובר במשפחת נתניהו.
לא אתפלא אם בעקבות השימוע בשבוע הבא, יכריז היועץ מנדלבליט שהוא זקוק לעוד חצי שנה, כדי ללמוד לעומק את ההשגות שיש לצוות פרקליטי הצמרת של נתניהו על כתבי האישום נגדו. ואולי אף גרוע יותר – מנדלבליט יקטין, ימתיק ויכווץ את כתבי האישום שתלויים ועומדים נגד המלך מבלפור למשהו עדין, אלגנטי, והרבה פחות מסריח: במקום עסקת צוללות מושחתת עם בן דוד שגוזר קופון, ושוחד של מיליארדי שקלים לטייקון אלוביץ' מבזק – כתבי האישום שיוגשו יעסקו בחמגשיות חמימות ותמימות, וכמה מתנות קטנות בין ידידים, שעליהן לא שולחים ראש ממשלה מכהן לכלא.
אבל אחים שלי, מצביעי הליכוד, אל תמהרו לשמוח ולהתפעל מן הלהטוטים האלה. כדי לברוח מהכלא ביבי לא רק מוכר את ישראל במכירת חיסול, אלא גם מרסק את הליכוד. השם שתחתיו רצה המפלגה לשני סבבי הבחירות האלה אומר הכול: "הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה".
(יורם יובל)
לידיעתכם, אחים שלי, אין אף מפלגה שהשם שלה כולל את הצירוף המוזר הזה. כל שאר המפלגות, כולל כחול לבן, רצות תחת הכותרת "מפלגה X, בראשות מועמד Y". אבל לא הליכוד -- ולא במקרה. מטרת הבחירות האלה לא הייתה ניצחון הליכוד, אלא "בנימין נתניהו לראשות הממשלה".
למה, בעצם? הרי העיקר הוא ניצחון המפלגה, לא? אז זהו שלא. ראשות הממשלה זה ההפך ממעשיהו. ולמען המטרה הזאת נתניהו יעשה הכול – אבל הכול. מכאן באה גם ההתעקשות של האיש שהפסיד בקרב מול גנץ, על כך שהוא ורק הוא יהיה הראשון ברוטציה. למה? ככה.
אפשר היה לסגור על ממשלת אחדות בחמש דקות, אם נתניהו היה מקבל את הכרעת הבוחר – מי שקיבל יותר קולות, הוא יכהן ראשון כראש ממשלה. אבל אין מצב שזה יקרה, גם לא עם הקומבינה המוזרה שריבלין הנשיא ניסה לתפור על פי מידותיו של הנאשם מבלפור. הקרקס יימשך, אבל אני מאמין שהוא יסתיים בקרוב. איך בדיוק – אני לא יודע, אבל אעשה כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה הכי מהר שאפשר.
עד אז, אני רואה חובה וזכות לעצמי לחזור מילה במילה על מה שכתבתי כאן בשבוע שעבר: יש חיים גם אחרי ביבי. ולכן דווקא עכשיו, כשהוא בדרך החוצה, חשוב שנזכור שהוא עצמו אינו מפלצת אלא אדם מוכשר, מורכב ורב-פעלים, שיש לו גם זכויות. כך אולי נצליח לכבוש את הרצון הקולקטיבי לראות אותו מאחורי סורג ובריח, ונאפשר לו לפרוש בכבוד. כי כך נאה לו – ונאה גם לנו.
אלה ימי הרחמים והסליחות. לפי דעתי לא נכון לשלוח לכלא ראש ממשלה שמודה, פורש, ומבקש סליחה. זה רע לא רק לו אלא גם לנו. זה מה שחשבתי כשאולמרט נשלח לכלא, וזה מה שאני חושב גם עכשיו.
אז שלום ותודה, ביבי. ויאללה לך הביתה. מוותרים לך על הכלא, מקווים שלמדת מה שהיית צריך ללמוד, ומאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך. שנה טובה.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יורם יובל
מומלצים
