לשון הרע: מבקרת העירייה הייתה חותמת גומי

מבקרת עיריית שדרות האשימה מנהל אגף בליקויים וכינתה אותו "עובד בעייתי". ביהמ"ש קבע שהיא פרסמה זאת מבלי לבדוק את הדברים שהוכתבו לה

עו"ד חגי אורגד | פסקדיןפורסם: 03.10.19 , 08:14

בית משפט השלום באשקלון הורה לאחרונה לעיריית שדרות לשלם לעובד שלה פיצויי לשון הרע בסך 30 אלף שקל בעקבות מכתב של מבקרת העירייה שבו הביעה עמדה שלילית על תפקודו, כביכול לאחר בדיקה בנושא. השופט עידו כפכפי קבע כי "לא היה מקום לכתוב את הדברים שנכתבו במכתב ותוכנו אינו אמת".

התובע, שכיהן כמנהל אגף שפ"ע, התייחס למכתב ששלחה המבקרת ב-2014 לראש העיר וליועץ המשפטי של העירייה על רקע זימונו לשימוע והשעייתו מתפקידו.

לשון הרע

כתבה בפייסבוק שמאמן הכושר רמאי – ותפצה

עו"ד עזרא גולדמן | פסקדין

מתאמנת מטירת הכרמל טענה בפוסט שהמדריך שיקר כשטען שהאימונים שלו גרמו להרזיה של מתאמן אחר. היא תשלם 13 אלף שקל על לשון הרע

כתבה בפייסבוק שמאמן הכושר רמאי – ותפצה

במכתב היא כינתה אותו "עובד בעייתי" שהאגף בניהולו "סבל מליקויים רבים", וציינה כי לבכירי העירייה אין אמון בעבודתו. לדבריו, הדברים מהווים לשון הרע, מה גם שמדובר בשקר גס שהפך אותו ל"שיחת היום", ונועד לשרת את רצון ראש העיר לפטר את מתנגדיו.

מאחר שהצדדים הסכימו להכיר בחסינותה של המבקרת, הוחלט שהתביעה תנוהל נגד עיריית שדרות. העירייה טענה שהמכתב היה חלק בלתי נפרד ממילוי חובתה של המבקרת, שהתבקשה לבחון מידע על התובע ולמסור את עמדתה בשאלה אם יש הצדקה לפטרו, ולא ייתכן שמבקר יהיה חשוף לתביעות לשון הרע מצד המבוקר.

עוד נטען כי המכתב הוצא בעקבות תלונות של מנכ"ל העירייה וראש העיר בנוגע לתפקודו של התובע וההחלטה לזמנו לשימוע. בנוסף טענה העירייה כי הדברים שנכתבו חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום".

אבל השופט כפכפי קבע שהאמירות עונות להגדרת "לשון הרע" שבחוק, היות שפרסומם "עלול היה להשפיל את התובע או לבזותו וכן לפגוע במשרתו ובמשלח ידו". הוא הגיע למסקנה שהבעת הדעה על תפקודו של התובע במכתב נעשתה ללא כל בדיקה עצמאית מצד המבקרת, ללא התבססות על עובדות, וללא מתן זכות תגובה לתובע.

בפועל, השופט כפכפי שוכנע שהמבקרת הסכימה להיות "חותמת גומי", כשאימצה באופן עיוור ניסוח שהוכתב לה על ידי ראש העיר והיועץ המשפטי. "מכלול הראיות מצביעות על התנהלות בעייתית בעיריית שדרות כלפי התובע", כתב. "עולה כי הביקורת... לא הייתה עניינית אלא נבעה מרצון לשרת את ראש העיר".

מסקנה זו נתמכה בעדויותיהם של חשב העירייה ומבקר העירייה, ובעובדה שב-2014 בית הדין לעבודה ביטל את החלטת ועדת השימועים והורה להחזיר את התובע לתפקידו, עד להכרעה סופית בתביעה שהתנהלה בין הצדדים. בנסיבות אלה, סוכם, העירייה לא זכאית להגנות הקבועות בחוק.

השופט התייחס לעניין מטריד נוסף בקשר להתנהלות המבקרת וציין כי "עלו סימני שאלה ביחס למעורבותה בהזמנת מעקבים אחר עובדי העירייה". הוא החליט להעמיד את הפיצוי על 30 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל והוצאות משפט.