חוזה חדש מול מצרים: לווייתן מכפיל את יצוא הגז לשכנה
אפילו שלמצרים יש מספיק מאגרים משלה, היא חתמה על חוזים חדשים עם שותפויות הגז תמר ולווייתן, שלפיהם היצוא מלווייתן יאמיר ל-60 מיליארד מ"ק בתקופה של 15 שנה. והתעריף? נמוך בהרבה מזה שמשלמת חברת חשמל על פי המתווה הממשלתי
שותפויות הגז לווייתן ותמר חתמו במהלך סוף השבוע האחרון על חוזי יצוא גז חדשים מול דולפינוס המצרית, כך נודע ל"כלכליסט". החוזים החדשים מחליפים את החוזים הישנים שנחתמו בפברואר 2018, ומגדילים ב-33% את כמות היצוא למצרים, שבעצמה יושבת על מאגרי גז עצומים, ועד היום נטען שאין לה צורך בגז הישראלי. בכל מקרה החוזים החדשים נועדו להתאים את הביקוש המצרי ליכולת ההיצע וההולכה הישראלית בטווח הקצר ובטווח הארוך. עוד שותפה לחתימות היא EMG, שאמורה להוליך את הגז מישראל למצרים.
הלפרין אישרה את עסקת EMG, דלק ונובל ישמרו גז גם ללקוחות מקומיים
נחתמה עסקת סופרגז: אלקו תשלם לעזריאלי 770 מיליון שקל
מגיעים לשלב הפיתוח הסופי של לווייתן: החלק האחרון של האסדה בדרך לישראל
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שני החוזים מפברואר 2018 גילמו יצוא בהיקף של כ-64 מיליארד מ"ק גז טבעי, בחלוקה שווה בין המאגרים - 32 מיליארד מ"ק לכל מאגר - על פני עשר שנים. ההבדל העיקרי בין שני החוזים המקוריים היה מועדי אספקת הגז: החוזה שנחתם מול מאגר לווייתן כלל אספקה קבועה ושנתית כבר מסוף 2019 ולאורך עשור. לעומתו, זה שנחתם מול מאגר תמר כלל אספקה על בסיס עודפי היצע גז, שבדרך כלל מצטברים בשעות הלילה ובעונת האביב, כלומר גז שהמשק הישראלי לא יזדקק לו. הסדר זה היה אמור להיות בתוקף לאורך השנתיים הקרובות, כאשר מ-2021 היה אמור להירשם מעבר לחוזה עם כמות קבועה ושנתית עד לסוף העשור הבא.
על פי החוזים החדשים, מאגר לווייתן יספק למצרים 60 מיליארד מ"ק בתוך תקופה של 15 שנה. אספקה ראשונית בקצב של 1.5 עד 2.5 מיליארד מ"ק לשנה, וזאת מסוף 2019 או תחילת 2020 ולאורך כחצי שנה. בקיץ 2020 מאגר לווייתן יעלה את קצב היצוא שלו ל-3 עד 4 מיליארד מ"ק לשנה, ובקיץ 2022 החוזה ישודרג פעם שנייה לקצב שנתי של 4 עד 5 מיליארד מ"ק לשנה.
מאגר תמר יפחית את היקף האספקה שלו ב-19%, לרמה של 26 מיליארד מ"ק, וזאת עד לשדרוג והגדלת הקיבולת של מערכות ההולכה הוותיקות שלו שפועלות מ-2013. תמר משמש עד היום (וישמש עד להגעת מאגרים חדשים) כספק הגז של כלל מדינת ישראל, והחוזים שלו לאספקת גז לשוק המקומי לא משאירים לו יותר מדי גז לייצא בתקופת שיאי הביקוש, כלומר בקיץ או בחורף.
מלבד זאת, הוא סובל ממגבלות הולכה מובנות של הצנרות שמחברות אותו לחופי ישראל. לפיכך מאגר תמר יחל לייצא 1 מיליארד מ"ק לשנה מקיץ 2020 ולתקופה של כשנתיים. בקיץ 2022 הכמות תעלה ל-1.5 עד 2.5 מיליארד מ"ק לשנה ולאורך 12 שנה. למרות הקיטון בהיקף היצוא, היצוא הקבוע הוקדם מקיץ 2021 לקיץ 2020, והוא גם הובטח לתקופה ארוכה יותר של 15 שנה, עד 2034.
תמחור לפי המתווה
עוד נודע שתמחור הגז הותאם למגבלות מתווה הגז הממשלתי, כך שמחיר היצוא לא יהיה נמוך יותר מהחוזים שנחתמים בישראל. על פי ההערכות במשק האנרגיה, שני החוזים החדשים הוצמדו כמקובל למחיר חבית נפט מסוג ברנט, עם רצפת מחיר שמגלמת את הוראות מתווה הגז הממשלתי, כלומר סביב 4.8 דולר ליחידת חום, וזאת לפני התשלום עבור ההולכה או התשלום לחברת קצא"א (קו צינור אירו אסיה), שחתמה לפני כחודש על חוזה משלה מול EMG המצרית לקבלת תמלוגי תשתיות עבור העברת הגז מישראל למצרים דרך מתקניה. לפי רף המחיר הנוכחי של חבית הנפט, ובהנחה שיש לשלם עבור מעבר הגז מישראל למצרים, תמחור הגז עשוי לנוע סביב 5 עד 5.5 דולר ליחידת חום.
מכירת הגז למצרים, ירדן או לכל לקוח חדש במשק מחדדת בפעם המי יודע כמה עד כמה חוזה הגז המקורי של חברת החשמל עקום מיסודו. חוזה זה, שאושר על ידי רשות החשמל הישנה ב-2012, קבע מחיר בסיס גבוה ומנגנוני הצמדה בלתי מקובלים, שגורמים לגז להתייקר בצורה שיטתית.
בשורה התחתונה, כפי שנחשף ביולי ב"כלכליסט", מחיר הגז (כולל הולכה) שחברת החשמל משלמת מאז תחילת השנה הגיע לכ-6.3 דולר ליחידת חום, כאשר המצרים והירדנים אמורים לשלם פחות. אבל לא רק הלקוחות הזרים משלמים פחות, כל תחנות הכוח הפרטיות בישראל משלמות כ-4.8 דולר, וכאשר ב-2021 יחוברו מאגרי כריש ותנין, התשלום ירד לכ-4 דולר, וזה של חברת החשמל כבר יעלה לכ-6.5 דולר. בהיעדר תמיכה ממשלתית להורדת מחיר ולפתיחת חוזה, חברת החשמל ניסתה בשנה החולפת לשנות עצמאית את חוזה הגז שלה עם הקפאות מחיר או רכישה של גז יותר זול, אבל פתרונות אלו לא ישנו משמעותית את תמחור הגז הגבוה שלה עד אמצע 2021, אז נקבעה בחוזה נקודת תמחור שאמורה להוביל להוזלה של עד 25%.
תועלת פוליטית
ומה המשק הישראלי יראה מחידוש חוזי הגז מול מצרים? במקרה שחוזי היצוא יעמדו בתנאים החדשים לאורך זמן, עבור המשק הישראלי מדובר בשתי בשורות. הראשונה היא שהיצוא למצרים, שקיומו הוטל בספק, גדל משמעותית גם בכמות (תוספת של כשליש למכסת היצוא), וגם זמני האספקה התארכו עמוק אל תוך העשור השלישי של המאה הנוכחית. הבשורה השנייה היא שהמשק הישראלי עשוי להרוויח יותר כסף ממה שחשבו, בהנחה שלפחות 50% ממכירות הגז יועברו לקופת המדינה בדמות תשלומי תמלוגים ומיסים. על שני אלה יש להוסיף את התועלות הגיאו-פוליטיות של התקשרות חברות ישראליות פרטיות וממשלתיות עם חברות פרטיות וממשלתיות מצריות.
ברמה הרגולטורית מה שנותר הוא לקבל את אישורי ממשלת ישראל ליצוא. מאחר שמהלך היצוא למצרים ולירדן (לווייתן יספק לשניהם) הוצהר בבג"ץ כבר לפני כארבע שנים במסגרת מתווה הגז הממשלתי, ומאחר שחברות ממשלתיות מצריות (EGAS) וישראליות (קצא"א) כבר חתמו על חוזים מחייבים בפיקוח משרד האוצר (שקצא"א כפוף אליו), הסיכוי שהאישור ייעצר נחשב נמוך מאוד. זאת למרות עתירה של לובי 99 לבית הדין להגבלים למנוע רכש צנרת הגז המצרית.
השלב הטכני שנותר הוא להזרים גז מישראל למצרים, בדומה לזו שבוצעה ביוני, כאשר הפעם היא תתבצע לאורך כמה ימים ולאורכו של כל התוואי. כלומר משלב "פתיחת השיבר" של מאגר לווייתן (שמתוכננת לעוד פחות משלושה חודשים), דרך צנרת ההולכה הישראלית, המעבר בתשתיות קצא"א שבאשקלון, צנרת EMG עד לאל-עריש ומשם למצרים.
לפנייה לכתב/ת 
