הפתרון היחיד לבעיית הנשק בחברה הערבית
חוסר האונים של החברה הערבית נעוץ בהזנחה הממשלתית, בהתעלמות המשטרתית ובהתפרקות המנגנונים המסורתיים. רק מבצע משטרתי מקיף יציל אותה
האחים אחמד וחליל מנאע שנרצחו במג'ד אל כרום
ביום שבו חגג הרוב בישראל את ראש השנה נרצחו שני בני אדם במג'ד אל כרום שבגליל, ושניים נוספים נפצעו באורח קשה מירי באמצע יום. דמיינו מצב שבו מתבצע ירי לעבר חנות במרכז כרמיאל, שרחוקה 10 דקות משם, ליד גני ילדים בדיוק בשעת סיום הלימודים. מה הייתה עושה משטרת ישראל? כמה כתבי פלילים היו מוקפצים לזירה? איך היו מגיבים השר לביטחון פנים וראש הממשלה?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
החברה הערבית עומדת חסרת אונים מול היקפה של תופעת הפשיעה ועוצמתה, שגבתה מאז ספטמבר 11 קורבנות. זאת חברה שעוברת בשני העשורים האחרונים שינויים מואצים הכוללים את התפרקות המנגנונים החברתיים הקלאסיים לצד תהליכי מודרניזציה, ויחד הם גרמו לחברה לאבד את יכולת ההרתעה שהפעילה במשך עשורים רבים.
האזרחים הערבים איבדו אמון כמעט בכל דבר, כולל האחד בשני, שהרי התופעה המשתוללת של שימוש בנשק בלתי חוקי עלולה להפוך כל עימות קטן ברחוב לסכסוך דמים. הם גם איבדו את האמון במנהיגות המקומית, הדתית והפוליטית, שאין בידיה כלים להתמודד מול ארגוני פשיעה שגדלו למפלצות ושולטים בכלכלה המקומית של כל יישוב שבו הם מזהים צמיחה.
את אמונם בממשלת ישראל ובמשטרה איבדו האזרחים הערבים מזמן. לכל הפחות באירועי אוקטובר, שהשבוע מלאו להם 19 שנים. אז החברה הערבית הקריבה 13 צעירים למען חופש, צדק ושוויון. היום היא מקריבה עשרות מבניה מדי שנה לאלימות.
ירי ביישוב פורדיס, השבוע
במשך שנים מאז אוקטובר 2000 המשטרה לא נכחה ביישובים הערביים, לא פעלה בהם ולא ראתה בערבים אזרחים שזכאים לביטחון אישי. רק ב-2016 החליטה הממשלה על הקמת תחנות משטרה ביישובים, ואלה התקבלו שם באופן אמביוולנטי: מחד התושבים הבינו את עומק המצוקה ואת הצורך בשיטור מיטיב ושוויוני שיקנה להם ביטחון, ומאידך המשטרה נתפסה בעיניהם כחלק מהבעיה. הרי איך תסביר לאזרח ערבי מציאות שבמסגרתה המדינה מאפשרת לעשרות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים להישאר בבתים? איך המשטרה, שיודעת לגייס מאות שוטרים כדי לאבטח הריסת בתים של אזרחים ערבים, לא מצליחה לעצור את ארגוני הפשע?
טורים נוספים של עו"ד רסול סעדה:
לפני שנה הונחה על שולחן השר לביטחון הפנים מפת ארגוני הפשע הערביים, אבל הוא – שכבר הורה על קיצוץ שליש מתקציב החלטת הממשלה - החליט שהנושא לא יטופל בשלב זה. מאז המפה שוכבת במגירה.
הנהגת הציבור הערבי הכריזה על שביתה כללית מחר והח"כים של הרשימה המשותפת הודיעו שיחרימו את הישיבה הראשונה של הכנסת, אבל הציבור הערבי מבין שאלו כלי מחאה מיושנים שלא עזרו בעבר וככל הנראה לא יעזרו גם הפעם. הוא ציפה לצעדים יותר דרמטיים.
החברה הערבית אינה אלימה ואפילו נתוני המשטרה מראים כי פחות מ-6% מהערבים מעורבים בפלילים. אבל בשנתיים האחרונות מבינים במשטרה שאי אפשר להגביר את הביטחון האישי בסיסמאות או באכיפה בררנית, של חוקי תנועה למשל, תוך הזנחת הבעיה האמיתית והכואבת של האזרחים - הנשק ואירועי הירי.
על כן, עליה לצאת למבצע רציני ונרחב לאיסוף הנשק הנמצא ביישובים הערביים, כפי שהשכילו משטרות אחרות בעולם לעשות במצבים דומים, להכריז על יישובים כמוכי פשיעה, להציב חפ"ק טכנולוגי, להקצות באופן מיידי יחידות חוקרים כדי לתפוס רוצחים ולהביאם לדין.
בנוסף, יש להזיז את מפקדי התחנות ורכזי המודיעין שכשלו בתפקידם. בשטח כבר נשמעות דרישות לסגור תחנות, ככל והמשטרה לא תספק קבלות ותוכיח שהיא רצינית בטיפול בתופעה, היא תישאר אשמה בעצימת עיניים ובהפקרות.
- עו"ד רסול סעדה הוא מומחה ליחסי המשטרה והחברה ערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד רסול סעדה
צילום: יוזמות אברהם
מומלצים
