המלכה דינה / טור
דינה אשר-סמית' הצילה את הכבוד של הממלכה הבריטית שחווה אליפות מאכזבת. וגם: הפציעות מכריעות את האתלטים והשעות ההזויות שמקלקלות את קרבות ה-7 וה-10. אבינעם פורת על הרגעים מאחורי אליפות העולם באתלטיקה
על כתפיה של דינה אשר-סמית' (23), שהוריה וינסטון וג'ולי היגרו מג'מייקה לאנגליה, הוטל משא כבד. חמישה ימים חלפו, בריטניה עם מדלית כסף אחת בלבד (שלה כמובן), והתחושה שבריטניה עוברת את אחת מאליפויות העולם הגרועות שלה.
אתמול, לפני הזנקת הגמר ל-200 מ' נשים, הופיעה ליד ציון שמה של נבחרת בריטניה, הספרה 18. זו המציינת את מיקומה בטבלת המדליות. מדלית כסף אחת, כאמור. מעצמת האתלטיקה שידעה להוציא מתוכה את ג'ונתן אדוארדס שיאן העולם הנהדר בקפיצה משולשת, לוחם קרב ה-10 הבלתי-נשכח דיילי תומפסון, לוחמת קרב ה-7 הרביעית בתוצאתה בהיסטוריה, ג'סיקה אניס-היל, שיאנית העולם במרתון פאולה רדקליף וטובים ומצוינים אחרים, מצאה עצמה בתחתית הדירוג. אפילו אוגנדה הצנועה הקדימה אותה עם מדליה מזהב.
הבריטים נאלצו לחפש הסברים. חלק אמרו שהדור הנוכחי פשוט לא טוב, אחרים טענו שמדובר בתקופה רעה. אלו וגם אלו ציפו שאשר-סמית' תוריד קצת את מפלס הלחץ. רבות מיריבותיה פצועות והרזומה הטוב של אלופת אירופה, נתנו לבריטים להבין שרק היא תציל את כבוד המלכה. ביום השישי של האליפות זה גם קרה. אשר-סמית' עמדה במשימה. שיא לאומי שני באליפות לבריטניה, 21.88 ודומיננטיות בכל חלקי הריצה.
גם קתרינה ג'ונסון-תומפסון, שנותנת קרב ראוי לנפסי ת'יאם בקרב-7, תזכה קרוב למדי במדליית כסף עם תוצאה של בסביבות 6900 נקודות, ותהיה המדליסטית הבריטית השנייה באליפות. אתמול היא הייתה מאושרת על שהצליחה להשיג שיא אישי דווקא במקצוע הבעייתי שלה, הדיפת כדור ברזל, 13.86 מ'. ביום מזהיר ובטיפת הכוח האחרונה, יש מצב שתאיים גם על הזהב. מדליה בריטית נוספת תושג בריצת השליחות 4X100 מ', אם וכאשר החברות לא יקלקלו לדינה אשר-סמית'. טוב שישנה דינה אשר-סמית', מלכת האתלטיקה של בריטניה. המלכה דינה.
הפציעות מכריעות את האתלטים
דומה כי האליפות הזו, בקטאר, רווית פציעות יותר מכל אליפות קודמת. די היה לראות מי לא הופיעה אתמול בגמר ה-200 מ'. איילין תומפסון הג'מייקנית דבליסטית הספרינטים בריו 2016 שפרשה בגלל פציעה, דפנה סחיפרס ההולנדית פרשה בגלל פציעה. מרי-ז'וזה טה-לו מחוף השנהב פרשה. שלי-אן פרייזר-פרייס, אלופת ה-100 מ', לא נרשמה ל-200 מ'. תוסיפו לכך שנייג'ל איימוס מבוצוואנה הפייבוריט ב-800 מ', לא התייצב למוקדמות ומייקל נורמן רץ 400 המטר הכי טוב בעולם, סיים אחרון בחצי הגמר והסביר ש"הקשיב לגוף שלו". מה קורה פה?
לא צריך להיות גאון, כדי להבין שהסיבה היא אחת מהשתיים, או שתיהן ביחד: תנאי מזג האוויר בקטאר שפגעו לא רק בריצת המרתון לנשים והמבנה יוצא הדופן של בניית העונה הארוכה.
כבר דובר רבות על כך שהזזת האליפות לסוף ספטמבר, משנה את הכללים. עכשיו אנחנו רואים עד כמה השינוי הזה רע. אתלטים רבים שינו את מערך האימונים שלהם לצורך ההצטיינות בדוחא, אך לא כולם הצליחו בכך. גרנט הולוויי שניצח ב-110 מ' משוכות התחרה בפעם ה-43 העונה! סכנה בריאותית שהולוויי צלח בעיקר בזכות העובדה שהוא בן 22. אחרים לא עמדו בעומס.
נכון, אולימפיאדת סיאול-1988 עתירת שיאי העולם, התקיימה בתאריכים דומים. ההבדל: אז, עדיין לא היו שפע תחרויות מקצועניות נושאות פרסי כסף שמהם האתלטים מתפרנסים. עכשיו יש, והשאלה שאתלטים בכירים שאלו, יש להניח, את עצמם היא אם לוותר על הפרנסה לטובת ההופעה באליפות העולם בתאריכים הזויים אלה. ולא רק הכסף אלא גם "ההקשבה לגוף", כפי שאמר מייקל נורמן ועורר מחלוקות על דבריו. תחברו את תנאי האקלים המדברי בקטאר לעונה ממושכת מכרגיל, ותקבלו פציעות ועייפות החומר. כל זאת, 10 חודשים לפני טוקיו.
תנו כבוד לקרב-רב
עוד משהו הזוי: שעות תחרויות הקרב-רב בדוחא. קרב-10 לגברים וקרב-7 לנשים. מאחר והאקלים בדוחא לא מאפשר קיום תחרויות בוקר, התחרויות מתנקזות לשעות אחר-הצהריים. תחרויות המתחלקות באופן רגיל ל-4 חלקים: בוקר היום הראשון, אחר-הצהריים של אותו יום, הבוקר שלמחרת והסיום למחרת מצטמצמים לשני חלקים. לא פלא שסיום התחרויות יהיה הערב לאחר חצות. מעניין כמה צופים יישארו באצטדיון כדי לתת להם את הכבוד הראוי. מיעוט קהל, יהווה בזיון.
לא די שהקרב-רב, הוא הקשה בתחרויות האתלטיקה, הוא גם נערך בתנאים הקשים מהרגיל. קושי כפול. זה מה שקורה כאשר ראשי האתלטיקה העולמית מכרו לכאורה את האליפות לקטאר. הם מכרו בכך גם את האתלטים.
לפנייה לכתב/ת 
