מכבי תל אביב צריכה לתת גז / מליניאק
אריה מליניאק מכין אותנו לעונת היורוליג שנפתחת הערב (20:00) במשחק במוסקבה בין הצהובים לחימקי ומבהיר שהחוליה הכי חשובה היא בעמדה אחת, ולא על הפרקט. וגם: האם התחושה שהקבוצה השתדרגה היא מוצדקת או מטעה?
מכירים את ההרגשה הזו כשנותנים גז ומגבירים את מהירות הנסיעה מ-80 ל-120 קמ"ש? כשנדמה לנו שאוטוטו האוטו ממריא, ואז ב.מ.וו עוקפת ב-150 קמ"ש ונדמה לנו שאנחנו מקרטעים במקום.
מכבי ת"א אמורה להיות העונה מהירה ועמוקה יותר ובמשחקי ההכנה הציגה גרף שיפור. עד לאן השיפור יימשך? תלוי כמה היריבות התחזקו, והן התחזקו. שלא תעקוף פתאום ב.מ.וו על 150 קמ"ש ויתברר שמכבי נוסעת לאחור.
גם העונה שעברה נפתחה עם ציפיות גבוהות, אבל פציעה של ג'רמי פארגו והגרלה קשה הכניסה את הקבוצה והמועדון כולו לסחרחורת. ההתרסקות נמנעה רק אחרי שנבן ספאחיה פוטר ויאניס ספרופולוס ייצב את הספינה וסיים את העונה על סף השמינייה הראשונה ביורוליג.
למרות שהיו הפסדים קשים במשחקים קריטיים בסוף העונה, גם בהיכל מנורה מבטחים, המאמן היווני הצליח להפיח רוח חיים בקבוצה די מדוכאת והזכייה באליפות השכיחה את הכישלון ביורוליג. לזכותו של ספרופולוס ייאמר שהוא התחבר לקהל, בין היתר כי הוא נותן לישראלים לשחק בלי שירגישו שהם מקבלים דקות חסד.
העונה הכל עליו. המאמן היווני השאיר בקבוצה את השחקנים שרצה להשאיר, שיחרר את מי שבחר לשחרר, וגם אם רק אישר בחירות של ניקולה וויצ'יץ' ודני פדרמן, הוא נאלץ להתקפל רק בעניין דיאנדרה קיין. מכבי ת"א מודל 2019/20 היא מאה אחוז ספרופולוס.
האם התחושה שהקבוצה השתדרגה היא מוצדקת או מטעה? נחיה ונראה. החל מהערב 34 משחקים שיתקיימו גם פעמיים בשבוע פלוס משחק ליגה, לא פשוט. מילת המפתח: מומנטום. שני ניצחונות רצופים יכולים להעיף אותך גבוה, שני הפסדים רצופים עלולים להפיל עמוק והפסדים, כמו ניצחונות, מצטברים בטור גיאומטרי.
כדררת ומצבי רוח
עמדת הרכז היא משמעותית, למרות שבכדורסל המודרני אין "סדרן עבודה" שמסמן מספרים של תרגילים. מישהו צריך לקבל את ההחלטות החשובות במגרש ונייט וולטרס היה בז'לגיריס קובנה פליימייקר מחליף. קשה לצפות משחקן משלים שיוביל קבוצה לחוצה כמו מכבי ת"א, ואם האלטרנטיבה לוולטרס תהיה גם העונה הכדררת של סקוטי ווילבקין, אללה ירחמו.
טאריק בלאק עשה בעונה שעברה התקדמות גדולה. יכולת אתלטית תמיד הייתה לו אבל לקח זמן להסתגל לכדורסל האירופי ולהבין שבמכבי ת"א הוא לא שחקן ספסל אלא סנטר פותח שלא יכול לבזבז פאולים זולים בחילופים על גארדים שמונה מטרים מהסל. אותלו האנטר הוא חיזוק סולידי במקום אלכס טיוס. אי אפשר לבנות עונה על מצבי רוח של שחקן בלתי צפוי.
מכבי תקום או תיפול על ההגנה שמתחילה בלחץ על הכדור. העונה נוסף אלמנט חדש: שמירה כפולה באמצע המגרש על מוביל הכדור, לגרום לו להפנות את הגב למגרש ולחטוף את מסירת הרוחב. זה עבד בינתיים נגד קבוצות חלשות ומובילי כדור מבולבלים, אבל אם מכבי תתמיד בלחץ אפילו במחיר של ספיגת סלים קלים, זה יעבוד גם ברמות הגבוהות.
הידיים הארוכות מאפשרות לזוסמן לחטוף כדורים אבל גם מסבכות אותו בעבירות, ו-ויכוחים עם השופטים אחרי כל שריקה הם לא פתרון. בהתקפה זוסמן צריך להוסיף לרפרטואר שלו גם קליעה בתנועה.
עומרי כספי נכנס לעונה נכון, בלי למהר להוכיח את עצמו ואת ההשקעה הגבוהה בו. נגד קבוצות יורוליג יהיה לו קשה להוריד שחקנים ללואו-פוסט ואחוזי הקליעה שלו מחוץ לקשת, פרמטר שמכבי צריכה לשפר, אמורים להשתפר בקשת שקטנה במטר לעומת ה-NBA.
המפתחות נשארו גם העונה בידיים של סקוטי ווילבקין. שחקנים מסוגו כאילו "לוקחים על עצמם אחריות" אבל למעשה עושים את השחקנים סביבם גרועים יותר. גם אם לפעמים נפלט לו אסיסט כשאין לו כבר
מה לעשות בכדור, אותי זה לא מרשים. זה לא עבד בעונה שעברה, לא עבד בנבחרת טורקיה באליפות העולם ואם מישהו מאמין שמשהו ישתנה העונה ביורוליג, אשרי המאמין.
פתרון אפשרי: לתת לוולטרס, ג'ון דיברתולומאו ואלייז'ה בראיינט להוביל את הכדור, כדי שווילבקין יקבל את הכדור האחרון לזריקה. בראיינט הוא שחקן ליגה נהדר ושקט, שמסוגל לעשות 10-12 נקודות בעשר דקות, ובזכות ההגנה הסולידית אין סיבה שלא יתאקלם מהר למרות חוסר הניסיון ביורוליג.
העונה נפתחת בשני משחקי חוץ קשים. נגד חימקי בהרכב חסר מאוד יש הערב הזדמנות לגנוב ניצחון פתיחה. ניצחון בשבוע הבא על ריאל במדריד נראה כרגע דמיוני, אבל מה זה משנה, אם הכרטיס ליורוליג יובטח בקרוב לעוד עשר שנים. יש לכם אולי ביטוח, אבל אין לכם ג'ורדי ברתומאו.
לפנייה לכתב/ת 
