ואולי שימוע פומבי לנתניהו לא היה רעיון רע

החקירות זוהמו ע"י הדלפות לא חוקיות לתקשורת, ובשם חופש הביטוי איש לא הועמד על כך לדין. מה הפלא שראש הממשלה רצה לדבר ישירות לציבור?

עו"ד זאב לבפורסם: 06.10.19 , 11:47

בנימין נתניהו(צילום: רויטרס)

מחול השדים סביב השימוע לבנימין נתניהו צריך להוות קריאת השכמה למערכות אכיפת החוק בישראל בכל הנוגע להליכים הפליליים בכלל, וביחס לראש הממשלה בפרט. פרשנים משפטיים מרבים ללעוג להליך תוך רמיזה שמדובר בהצגה וכתב האישום כבר מוכן, אולם חשוב להבין שלשימוע בהליך הפלילי יש משמעות רבה לא רק במקרה זה - אלא כלפי כל אזרח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בעקבות ההבנה של המחוקק את הפגיעה הנגרמת לאזרח שמתנהל כנגדו הליך פלילי, גם אם ייצא זכאי בסופו של דבר, תוקן סדר הדין הפלילי בשנת 2000 באופן שקבע חובה על רשויות התביעה לידע כל חשוד בעבירת פשע כי קיים תיק בעניינו, והוא זכאי לקבל את החומרים ולפנות בבקשה לשימוע על מנת לשכנע את הרשות שלא להגיש כתב אישום.

ואכן, התיקון הוכיח את עצמו. בדו"ח נציבות הביקורת על מערך התביעה שפורסם ב-2015 נמצא כי בכ-41% מהמקרים שבהם התקיים לחשודים שימוע בעל פה - הוחלט על סגירת התיק. כלומר, לכאורה נחסכו כמעט מחצית מההליכים הפליליים.

אלא שלאותו הדו"ח היה גם צד שלילי. התברר כי הליכי שימוע בעל פה התקיימו כמעט אך ורק כלפי חשודים שהיו מיוצגים כבר באותו שלב על ידי עורכי דין. המשמעות היא שרובם הגדול של החשודים לא יוצגו ולא זכו לשימוע, ואף לא קיבלו את חומרי החקירה. לכן, עם כל הכבוד לעמדת הפרשנים והכתבים, אסור לזלזל בהליך השימוע גם כשהוא נערך לראש הממשלה.

בקשתו של נתניהו לקיים את השימוע באופן פומבי הייתה אכן חריגה ולא מקובלת, כפי שהסביר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אבל במקרה זה, גם לבקשה הזו יש רגליים. מנדלבליט הבין ששימוע פומבי יהפוך את השימוע ה"סטרילי" להצגה תקשורתית שבמסגרתה ינצל ראש הממשלה את ההזדמנות לפנות לציבור מעל ראשן של רשויות התביעה. אולם מנגד, לא ניתן להתעלם מהמציאות הזועקת לשמיים של זיהום ההליך כולו על ידי רשויות התביעה עצמן.

חקירות נתניהו מתנהלות דה-פקטו בתקשורת, כאשר כל פרט, לרבות תמלילי הקלטות, מודלף מיידית למהדורות הטלוויזיה ולעיתונים באופן הגורם נזק אדיר לחשוד, במיוחד כשמדובר בגורם פוליטי כמו ראש הממשלה. אי אפשר לפטור את טענת ההדלפות בכך שהן מגיעות מצוותי ההגנה, משום שאפילו הכתבים מציינים שהמידע מגיע מגורמים מכהנים ובכירים במשרד המשפטים או במשטרה.

החוק בישראל משית עונש של שלוש שנות מאסר על הדלפה של פרטי חקירה. למרות חומרת העבירה, ואף שהדלפות מחקירות ראש הממשלה מתפרסמות במהדורות ומעל דפי העיתונים חדשות לבקרים, מאז החלו החקירות לפני כשלוש שנים לא הועמד אדם לדין בגין הדלפה כזו.

בפניה של התנועה למשילות ודמוקרטיה בעניין למשרד המשפטים נמסר שב-2017 נחקר גורם אחד בלבד בחשד להדלפה מחקירה, ולמרבה ההפתעה דווקא באותו מקרה לא היה מדובר בעובד ציבור. מה גם שחקירה זו נסגרה ללא העמדה לדין. בין השאר נטען שם כי חלק מן השיקולים להימנע מפתיחה בחקירה כלפי מדליפים הוא הרצון לשמור על חופש העיתונות וחופש הביטוי.

במציאות כזאת, שבה רשויות התביעה מרשות לעצמן לרמוס את זכויותיו של חשוד, גם כאשר מדובר באדם מפורסם וחזק כנתניהו, תוך התעלמות מהחוק הפלילי בשם ערכי חופש הביטוי, וכאשר כל פרט מחקירות ראש הממשלה מודלף לתקשורת, קשה לקבל את ההיתממות הדורשת לשמור על חסיון הליך השימוע בשם "טוהר" ההליך.

כך, במו ידיהם, גורמים בכירי משרד המשפטים לאיבוד אמון הציבור בהליכים הפליליים ובטוהר שיקוליהם.