תביעה בין אחיות: למי שייכת הדירה של סבתא

במשך כשני עשורים היה הנכס רשום על שם 3 אחיות, עד שהצעירה פנתה לבית המשפט וטענה: סבתא הורישה אותה רק לי. השופט הסכים איתה

עו"ד לימור אביטן | פסקדיןפורסם: 08.10.19 , 08:02

בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד שתי אחיותיה הגדולות בטענה שהיא היורשת הבלעדית של דירת סבתן המנוחה, שהלכה לעולמה לפני כשני עשורים. השופט ניר זיתוני קבע שמלכתחילה רישום דירה על שם שלושתן היה שגוי.

אמן של האחיות הלכה לעולמה ב-1997 והסבתא מתה שלו שנים אחריה. דירה שהייתה בבעלות סבתה רשומה כיום בבעלות משותפת של שלוש האחיות: 5/6 של התובעת, וכל אחת משתי האחיות מחזיקה ב-1/12 מהנכס. התובעת טענה שהיא זכאית למלוא הזכויות שכן סבתה העניקה לה אותו בצוואתה מ-1998. לדבריה, את הצוואה ערכה אחותה הבכורה, הנתבעת, בנוכחות ובהסכמת כל הצדדים.

דיני משפחה:

בעל פיזר נכסים של אשתו הדמנטית

עו"ד אלה שינפלד | פסקדין

גבר ניצל את מצבה של רעייתו בת ה-80, מכר דירה שברשותה והעביר סכומי כסף ל"ידידה שלו". בתגובה הורה בית המשפט למנות לה אפוטרופוס קבוע

שופט קבע: בעל פיזר נכסים של אשתו הדמנטית

האחות התובעת סיפרה שמדובר בדירה שהייתה משותפת לסבה וסבתה. לאחר פטירת הסב ב-1987, הועבר חלקו בנכס לסבתה ולאמה, והאחרונה ויתרה על חלקה לטובת הסבתא. בנסיבות אלה, הפכה הסבתא לבעלים של מלוא הזכויות בדירה.

ב-2001 ניתן צו קיום צוואה לצוואת הסבתא. האחות הבכורה פעלה לרישום הזכויות והסבירה לה שאין אפשרות לרשום על שמה את מלוא זכויות בנכס משיקולי מס, והבטיחה לה שתשלים את הרישום בעתיד. ב-2011, עקב התדרדרות במצבן הכלכלי של האחיות, היא גילתה שהן לא מתכוונות להשלים את העברת הזכויות על שמה כפי שסוכם.

היא ציינה שכיום יש ביניהן נתק מוחלט. ב-2017 היא קיבלה מכתב התראה מבא כוחה של אחותה הבכורה שדרש ממנה תשלום על דמי שימוש בנכס עבור שבע השנים האחרונות.

שתי האחיות האחרות הציגו גרסה שונה. לטענתן, לאחר פטירת הסב הועבר חלקו בנכס לסבתא ולאמן, כך שהסבתא הפכה לבעלים של 75% מהנכס ובתה לבעלים של 25% ממנו. לדבריהן, בצוואת האם מ-1990 היא הורתה שכל זכויותיה יועברו לשלושת בנותיה בחלקים שווים, והוראה זו תקפה גם ביחס לחלקה בדירת הסבתא. בנסיבות אלה הן טענו כי אחותן הצעירה זכאית רק ל-9/12 מהזכויות בדירה.

אבל השופט ניר זיתוני העדיף את גרסת האחות הצעירה. לדבריו, עדותה גובתה בראיות אובייקטיביות כמו תצהיר מנהל העיזבון וצוואת הסבתא. מאידך, גרסת האחיות הייתה פתלתלה ולא הגיונית ונמצאו בה סתירות רבות. בנוסף, גרסתן לא נתמכה בבדל ראיה נוספת מלבד הרישום בלשכת המקרקעין.

הוא קבע שהאחות הבכורה ערכה את צוואת הסבתא בניגוד לחוק המגדיר אותה כאחת היורשות הפוטנציאליות. בנוסף, לא ברור מדוע לא ציינה במפורש בצוואה שזכויותיה של הסבתא בנכס חלקיות. לדבריו, אמנם אין מסמך בכתב המעיד על הסתלקות אמן של האחיות מחלקה בדירה לטובת הסבתא, בניגוד להוראות חוק הירושה. עם זאת, דרישת הכתב "רוככה" עם השנים וניתן ללמוד על רצונה של האם לוותר על חלקה גם מראיות אחרות.

בסופו של דבר קבע השופט שהתובעת זכאית להירשם כבעלים של הדירה בשלמותה. דרישת האחיות לדמי שימוש נדחתה. האחות הבכורה חויבה בהוצאות בסך 3,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 23,400 שקל. האחות השנייה חויבה בהוצאות בסך 1,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,850 שקל.