התעללות רוחנית: "רציתי לצום, הוא הכריח אותי לבשל"
אחרי 15 שנים של סבל, במיוחד בתקופת החגים, הצליחה יפית (שם בדוי) להימלט מנישואיה האלימים עם שלושת ילדיה. בראיון לאולפן ynet היא מתארת את ההידרדרות לאלימות קשה מאז אותו יום כיפור ראשון שבו ביקשה לצום
במשך 15 שנה חיה יפית (שם בדוי) בכפר באזור המשולש, כשהיא סובלת מנישואים אלימים ומהתעללות מצד בעלה. את יום כיפור של לפני 15 שנה היא כנראה לעולם לא תשכח, והוא היווה אך פתיח למה שעתיד היה להיות מנת חלקה בשנים שיבואו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
"ביקשתי לצום וזה לא התקבל בהבנה", היא משחזרת בראיון לאולפן ynet. "לפני הנישואים הוא חזר ואמר שאני יכולה להמשיך בחיי כרגיל, ובגלל זה, כשהגיע יום כיפור, רציתי לצום. התגובה הייתה שלילית מאוד. הוא אמר שאני מדברת שטויות. מבחינתו, זה היה יום רגיל שבו הילדים הולכים לבית הספר".
קיראו עוד בערוץ היהדות :
- קובלנה פלילית נגד ארגון "חופות": "הדר-שטירמר היה גאה בהם"
- "סקרן לגבי השורשים שלי": הקיבוצניק החילוני שמצלם בתי כנסת בכל העולם / y+
- בית הדין קבע: שיימינג לסרבן גט שברח לחו"ל
"הוא אמר לי: את לא יכולה לצום. ניסיתי למצוא פתרון. אמרתי לו שאסתגר בחדר, הצעתי שאכין אוכל מראש, ובגלל שבאותה תקופה הוא לא עבד, ביקשתי ממנו שייקח את הילדים לבית הספר. אבל הוא רק צחק".
"הלב שלי דפק חזק"
יפית התקשתה להשלים עם רוע הגזירה: "הלב שלי דפק חזק. פתאום הבנתי שזו תהיה הפעם הראשונה בחיי שלא אצום. ניסיתי שוב לבקש ממנו, אבל הוא ממש זלזל וזה עלה לו על העצבים. כל הלילה בכיתי".
ברגע האמת, ערב כיפור, יפית מחליטה לצום בסתר. "לא אמרתי לו, התעלמתי מכל הבית. יש טלוויזיה והכול - אבל אני מתעלמת. אבל אז הוא קלט". לדבריה, כשבעלה לשעבר הבחין כי אינה אוכלת, הוא דרש ממנה לבשל ביום כיפור, "למרות שהיה אוכל מוכן שנשאר מהארוחה המפסקת שבישלתי לעצמי. אבל הוא צעק ואיים. הפחיד אותי, עד שלא נשאר לי הרבה מה לעשות.
"הייתי מכינה לו ארוחה באמצע החג ובוכה. הדמעות שלי התערבבו עם האדים של התבשילים. אבל הגרוע מכל, היה עישון הסיגריה. הוא היה מדליק לי שאעשן, ואם הייתי מסרבת, הייתי חוטפת מכות. ממש מכות של כעס והתגרות".
"בשנה הראשונה הייתי מלכה"
יפית טוענת כי נכנסה למערכת היחסים בידיעה שתוכל להמשיך לשמור על מנהגיה. "הוא הבטיח לי ששום דבר לא ישתנה: לא החגים, לא הזמן שלי עם המשפחה. הוא אמר: 'אני לא אמנע ממך כלום'. בשנה הראשונה הייתי מלכה".
אך ככל שנקפו השנים היא מתארת הסלמה והידרדרות ביחסים עד לאלימות והתעללות נפשית ופיזית: "ההתעללות הנפשית החלה מרגע שנכנסתי לכפר. מאוחר יותר, קלטתי את גודל הצרה שנכנסתי אליה, וככל שעברו הימים, נשארתי שם בלית ברירה, כי כבר היו ילדים בסיפור".
הקשר עם המשפחה התנתק, ועם שלושה ילדים לא היה לה מושג מניין תבוא הישועה. לפני כשנה נחשפה לעמותת "יד לאחים" המחלצת נשים יהודיות מנישואים אלימים. כיום היא מגדלת את ילדה במושב: "הילדים שלי ואני צוברים ביטחון לאט-לאט, ולומדים לחיות מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
שנים של התעללות דתית
מומלצים
