ההחמצה הגדולה של מכבי ת"א / טור
הניצחון כבר היה בידיים של אלופת ישראל שנתנה משחק גדול, אבל הצהובים לא הצליחו לגבור על הנאחס בבמדריד
זה היה עוד משחק גדול בסדרת המאבקים הנהדרים בין שתי הקבוצות לאורך עשרות שנים. מכבי של יאניס ספרופולוס הייתה מוכנה יותר מיריבתה, וסקוטי ווילבקין שנותר באפיסת כוחות בסיום הציג את משחקו הטוב ביותר מאז הצטרף לקבוצה. במחצית השנייה, ובעיקר ברבע האחרון, זה נראה שהוא הולך להיות הווינר של המשחק, אבל קארול מנע זאת ממנו והאכזבה הייתה גדולה, כי המושג של הפסד בכבוד כבר מזמן לא קיים בלקסיקון של מכבי ת"א.
חבל רק שבניגוד לעבר, האולם לא היה מלא ורק שני שליש מהיציעים אוכלסו. אכזבה נוספת הגיעה מכיוונו של עומרי כספי, שחיכה עשור כדי לחזור ולשחק נגד ריאל, אך נאלץ לחזור למלון וכלל לא שיחק בגלל כאבי בטן. אולי צום יום כיפור השפיע עליו (היה היחיד בסגל שצם).
למרות שהפערים בין שני המועדונים גדלו בשנים האחרונות, מכבי ת"א נשארה היריבה האהובה והמועדפת על ריאל. ההיסטוריה מדברת בעד עצמה, למרות שההווה שונה: קשה להתחרות בבלאנקוס, שמקבלים תמיכה כספית נכבדת בזכות קבוצת הכדורגל המפוארת של המועדון, שלמעשה מחזיקה את כל שאר קבוצות ומחלקות המועדון. הקליק בין הצהובים לבלאנקוס נותר כבר במפגש הראשון, והיחסים בין שני המועדונים יוצאי דופן. גם אם במשך השנים היו כמה מהמורות בדרך, בגלל משחק זה או אחר שהתחממו, שני הצדדים דאגו מהר מאוד להחזיר את היחסים למה שהיו.
אבל למרות המשחק הנהדר, ה-סיפור של השבוע ביורוליג הגיע מכיוון אחר כמובן, מאולימפיאקוס היוונית וממאמנה עד תחילת השבוע, דייויד בלאט, איש ומאמן יקר ואהוב לכולנו בישראל. גם אם נקבל את הודעת המועדון היווני לפיה שני הצדדים הגיעו להסכמה והבנה על עזיבתו, אלה הם פיטורים, נקודה. לא ניכנס לבעיותיו הרפואיות של דייויד, אבל הוא לא איש או מאמן שירים ידיים. אני מאחל לו מכל הלב לחזור במהרה לאהבה הגדולה שלו, אימון כדורסל. עצוב אם אולימפיאקוס תהיה תחנתו האחרונה !bravo coach
לפנייה לכתב/ת 
