המעריצים לא יוותרו על "אל קמינו: שובר שורות - הסרט", ובצדק
הוא לא רלוונטי למי שלא צפה בחמש העונות של הסדרה, אבל עבור אלו שמתייחסים אליה כאחת הפסגות של המדיום הטלוויזיוני, מדובר בסרט שסוגר בצורה חכמה את כל המעגלים שאפילו לא ידענו שנותרו פתוחים. יו ביץ', הסיבוב האחרון
החודשים האחרונים זימנו כמה פיצ'רים המתפקדים כהמשכים חד פעמיים לסדרות טלוויזיה. בסוף מאי עלה ב-HBO "דדווד: הסרט", שעלילתו מתרחשת 10 שנים אחר אירועי הסדרה (ששלוש עונותיה הסתיימו ב-2006). במחצית הראשונה של ספטמבר החלו הקרנות בבתי הקולנוע של "אחוזת דאונטון", המשך לסדרה שהסתיימה לפני כמעט 4 שנים ועוד שנה אמור לצאת לאקרנים הסרט The Many Saints of Newark, פריקוול לסדרה "הסופרנוס".
מבלי להקל ראש בהנאה של מעריצי הסדרות שזכו לבלות עוד זמן בחברת הדמויות האהובות, אלו אינם המשכים המתחייבים ביחס למהלך של הסדרה. לא כך בסרט "אל קמינו: שובר שורות - הסרט" (El Camino: A Breaking Bad Movie"), המשך לסדרת הטלוויזיה של רשת AMC שעלה בנטפליקס בסוף השבוע. הסרט עצמו נכתב ובוים ע"י וינס גיליגן – יוצר הסדרה, והוא מכיל את האיכויות של משחק, כתיבה ובימוי שהפכו אותה, בעיניי מעריציה, לאחת הפסגות של המדיום הטלוויזיוני.
"אל קמינו" אינו רלוונטי למי שלא צפה ב"שובר שורות" עד תומה. למעשה, גם עבור אלו שראו אותה מתחילתה ועד סופה, הוא מחייב ריענון של אירועים שהיו בסדרה. זה נדרש כדי לזהות דמויות חוזרות שאינן בהכרח מהשורה הראשונה (או השנייה) של הסדרה, וגם כדי שלהתרחשויות המוצגות יהיה אימפקט רגשי והבנה עמוקה של משמעותם. חוץ מזה, לא תזיק היכרות עם כמה רגעים קולנועיים ידועים שגיליגן עושה להן מחוות שנונות. בין אם זו סצנת הרצח ב"פסיכו" או וריאציה על שיאים דרמטיים בסרטיו של סרג'יו ליאונה. הביקורת הזו תתייחס בלי כל סייג לפרטים עלילתיים שמוכרים לאלו שצפו בסדרה (היא הסתיימה לפני 6 שנים, כך שהאחריות היא כולה על מי שלא צפה בסדרה ועדיין קורא את הביקורת). לגבי פרטים עלילתיים ב"אל קמינו" - אקמץ בפרטים ואשמור על ערפול מכוון.
עוד ביקורות סרטים:
מדוע יש הצדקה לסרט המשך ל"שובר שורות"? במסגרת האירועים הקשים בסדרה מתו רוב דמויות המפתח. בפרק הסיום מתה הדמות הראשית, דמותו של וולטר ווייט/הייזנברג (בריאן קרנסטון הנפלא), באקט מחושב של הקרבה. הדמות הראשית השניה – בן חסותו ג'סי פינקמן (ארון פול) בורחת אל הלא נודע כשהיא פגועה באופן פיזי ונפשי קשה (גם בפרמטרים של הסדרה ושל עלילות ג'סי).
הקשר הפתולוגי בין וולטר וג'סי הוא לב הסדרה, קשר מעוות של "אב" ו"בן" שמתעצב במתכונת שבה ג'סי הוא מי שנושא עליו את האשמה, האמיתית או המדומיינת, על חטאיו של "מר וייט". ג'סי החל את הסדרה כילד דפוק, ולא גדל במהלכה למבוגר אחראי אלא רק הלך, נשבר והצטלק עוד יותר. הוא תמיד היה ילד בגוף מבוגר, חוטא ובה בעת טהור. לכן גם הוא היה קשור במיוחד לילדים, וניזוק במיוחד כשהם נפגעו בגלל מעשיו של וולט. אקט הסיום של הסרט (הקשר למכתב של ג'סי) הוא הוכחה נוספת לקשר של ג'סי, ושאלת התמימות והטוהר שלו, והזיקה לילדים.
אם יש הצדקה ל"אל קמינו", הרי היא מצויה בשאלת הגורל של ג'סי. סיום הסדרה הותיר אותו בחיים, אבל לא הרבה יותר מכך. חרף כל המעשים הקשים בהם היה מעורב, הגיע לו סיום אחר, ואולי, אם מותר לקוות, גם חיובי יותר. הבעיה היא שנדמה כי לא נותרו דמויות שיכולות להיות נוכחות מוכרת ומשמעותית שמולה גורלו של ג'סי יוכל להתעצב.
מלבד וולטר ווייט, שאר הדמויות המרכזיות שאיתן היה לג'סי קשר, מתו לפני פרק הסיום. האנק שריידר (דין נוריס) - סוכן DEA וגיסו של וולטר חוסל בעונה החמישית, וולטר וויט חיסל את ברון הסמים המחושב "גאס" פרינג (ג'יאנקרלו אספוזיטו) בעונה הרביעית, ואת מייק ארמנטראוט (ג'ונתן בנקס), יד ימינו של "גאס", בחמישית. אחרי פרק הסיום הדמויות המרכזיות שנותרו בסוף הסדרה הן הדמות המשעשעת של עורך הדין המפוקפק סול גודמן (בוב אודנקירק) שכבר זכתה לסדרת הספין אוף "סמוך על סול" – ולכן לא ממש חייבת לצוץ גם ב"אל קמינו". ובני המשפחה "האמיתית" של וולטר - סקיילר וייט (אנה גאן) אשתו של וולטר, מארי שריידר (בטסי ברנדט) אשתו של האנק, והבן וולטר וייט ג'וניור (אר ג'יי מיט), שאינן קשורות לדמותו של פינקמן, ולכן ניתן להניח שהן לא תופענה בסרט (אני מציין זאת מבלי להתחייב שהן אכן נעדרות).
"אל קמינו" מתחיל בפלאשבק החוזר לרגע מסוים של תקווה לפני האירועים הקשים בישורת האחרונה של הסדרה. רגע שבו עוד הייתה לג'סי מחשבה שהוא יוכל להשאיר מאחוריו את עסקי הסמים ולהתחיל מחדש את חייו. ג'סי שואל מייק את לאן כדאי לו לעבור, והוא משיב לו "לאלסקה", "מקום שבו אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה". התשובה מעודדת את ג'סי שאומר "להתחיל מחדש. לתקן את הדברים". מייק מדכא את התקווה "מצטער ילד. זה הדבר היחיד שאף פעם לא תהיה מסוגל לעשות".
הסצנה הפותחת מציבה את שאלת היסוד שתהדהד עד סיום הסרט.
מרבית העלילה מרחשת על רקע הניסיון של ג'סי להימלט מהמצוד המשטרתי המתנהל נגדו כמי שקשור לסחר מאסיבי בסמים ולזירת הרצח של פרק הסיום של הסדרה. חלק לא מבוטל מהסרט מתנהל בציר זמן מוקדם יותר ששייך לעונה החמישית, כשג'סי הופך להיות שבוי בידיו של ג'ק וולקר (מייקל בוון), גזען לבן ואכזר ששם אותו בכלוב וכפה עליו "לבשל" עבור הכנופיה שלו. במהלך השבי יש דגש על יום ספציפי (שלא היה בסדרה), שבו ג'סי היה רק עם טוד אלקוויסט (ג'סי פלמונס) – אותו צעיר המשלב תמימות ופסיכופטיות המאפשרות לו לרצוח בלי להיות מושפע רגשית. מעין גרסה אפלה הרבה יותר לילד-מבוגר שהוא ג'סי. הגורל של טוד אמור להיות זכור למי שראה את פרק הסיום, אבל אירועי אותו יום שאליו חוזר הסרט ייקשרו באופן הדוק לסיכוי של ג'סי לברוח.
בלי להתייחס לשאלה האם הסוף שמזמן "אל קמינו" לג'סי הוא טוב או רע, ואלו דמויות מהסדרה נוכחות בו, אומר שהסרט צפוי לספק את חובבי הסדרה. יש כאן סגירה חכמה של מעגלים בין הסרט לסדרה, ובתוך המבנה של הסרט עצמו. קשה להאמין שמי שראה את כל חמש העונות - יוותר על צפייה בסרט. ובצדק.
