סכסוך בעיתון: לא הוכח שהשותפה אשמה בכישלון

אדם שרכש חצי מהזכויות להפצת המקומון "זה מה יש", טען ששותפתו הכשילה את ההפצה ומשכה כספים לחשבונה האישי. השופטת דחתה אותו

מערכת פסקדיןפורסם: 17.10.19 , 15:36

בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה שעסקה בסכסוך שותפים בעיתון "זה מה יש", המופץ באזור הצפון. השופטת סיגלית מצא דחתה את טענות התובע, שטען כי שותפתו ניסתה להפיל עליו את הפסדי החברה שאליה נכנס.

התובע והנתבעת התקשרו ב-2015 בהסכם שלפיו היא תמכור לו חצי ממניותיה בחברה בשם "זמ"י תקשורת בע"מ", המפרסמת את העיתון, וכן מחצית מהזיכיון להוצאת העיתון. עוד סוכם כי התובע ימונה לדירקטור בחברה, ויהיה אחראי על תחומי השיווק והפרסום. את הזכות להפצת העיתון רכשה הנתבעת שנה לפני כן בהסכם זיכיון מחברת בשם "ז.מ.י. עיתונות". בשלב מסוים התעוררו מחלוקות בין השותפים הטריים לגבי היקף ההפצה, כמות העותקים ועוד. הוצאות החברה גדלו, ואת 2016 החברה סיימה בהפסד. יוזמה למכירת הזיכיון והחברה לא צלחה, ובסופו של דבר הזיכיון בוטל בשל הפרת תנאי הסכם הזיכיון.

תביעה

כ-140 אלף שקל לצלם שנפצע בתחרות גלישה

עו"ד ז'קלין דייני | פסקדין

במהלך תיעוד האירוע בנתניה החליק הצלם מסוכת המציל ונפגע בכתף. העירייה נמצאה אחראית לפציעה, אולם היא תקבל החזר מארגון גולשי הגלים

כ-140 אלף שקל לצלם שנפצע בתחרות גלישה

התובע, שיוצג על ידי עו"ד גיא ויצ'לבסקי, טען כי מיד לאחר שקיבלה את התמורה החוזית, לקחה הנתבעת את כספו לכיסוי חובותיה, גרמה להפסקת פעילות החברה, סירבה לחדש את פעילות העיתון, ובכך הביאה לאיבוד הזיכיון להפצת העיתון. בנוסף נטען כי הנתבעת משכה כספים מהחברה שלא כדין. בכך, לשיטת התובע, היא הפרה את ההסכם ומנעה ממנו להשיא את רווחיו וליהנות מפירות השקעתו בחברה. משכך הוא עתר לביטול ההסכם, השבת הכספים שהשקיע, פיצויים שישקפו את אובדן הרווח הצפוי ופיצויים בגין חוסר תום לב בקיום ההסכם.

מנגד טענה הנתבעת באמצעות עו"ד אילן גולדנברג כי היא מעולם לא סירבה לחדש את פעילות העיתון, ובסך הכול דרשה מהתובע להציג תכנית עסקית להפיכת החברה לרווחית. לדבריה, התנהלות התובע הביאה את החברה לחובות, בעוד שהיא התנהלה באופן זהיר יותר.

בנוגע לשימוש בכספי החברה לכיסוי חובות, השופטת מצא קיבלה את טענת הנתבעת שלפיה מרבית התשלומים בגין שירותים שניתנו לחברה לפני חתימת ההסכם, בוצעו עוד לפני כניסתו של התובע לחברה. בכל הקשור למשיכת כספים של החברה על ידי הנתבעת לחשבונה הפרטי, השופטת שוכנעה שמדובר בסכום של 11,900 שקל. היות שבחוזה העניין לא הוגדר כ"הפרה יסודית", השופטת קבעה כי אמנם מדובר בהפרה אך לא כזו שמצדיקה ביטול של החוזה.

כמו כן, השופטת הפנתה לכך שהתובע עצמו לא ביקש לבטל את ההסכם לאחר שגילה על כך, ואף דרש מהנתבעת להמשיך להפעיל את העיתון. לכן יש לדחות את דרישתו לביטול ההסכם.

בנוגע להפסקת פעילות העיתון, השופטת התרשמה שפעולות של התובע הן שהובילו לביטול הזיכיון וציינה כי הנתבעת "לא התנגדה לחידוש פעילות העיתון, אולם ביקשה כי זו תעשה באופן מושכל ואחראי..."

לפי השופטת, בשלב מסוים הנתבעת קיבלה את גישת התובע שביקש להגדיל את היקף פעילות העיתון, אולם מאוחר יותר, לנוכח הפסדים ניכרים, ביקשה הנתבעת לנהוג בזהירות ולמזער הפסדים בכדי למנוע הסתבכות כלכלית גדולה יותר.

לכן נקבע כי מאחר שהנתבעת לא הכשילה את החברה במתכוון או ביקשה לגזול מכספי התובע, התובע אינו זכאי לפיצויים בגין אובדן רווחים, שממילא לא הוכח כי היו צפויים רווחים כלשהם. בסיכומו של העניין, התביעה נדחתה על כל חלקיה. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך 14,040 שקל.