ביקורת סרט - "זומבילנד 2": פחות מוצלח, אבל מספק
עשר שנים לאחר קודמו, "זומבילנד 2: ירייה כפולה" מנסה לשחזר את הטון של הסרט הראשון ולעשות סיבוב נוסף על כמה מהבדיחות המוצלחות שהיו בו. באופן לא מפתיע - זה עובד קצת פחות טוב
קומדיית הזומבים "זומבילנד" מ-2009 (או בשמה המלא "ברוכים הבאים לזומבילנד"), הייתה הפתעה נעימה לחובבי קומדיות אימה רוויות איברים מרוטשים. העלילה התרחשה בארה"ב, שבועות ספורים לאחר אפוקליפסה זומבית בכל העולם, אבל הטון לא היה של אימה מסמרת שיער או קינה על חורבן המין האנושי, אלא התענגות חצופה על השאריות של הקפיטליזם האמריקני.
הגיבור, סטודנט חכמולוג בשם "קולומבוס" (ג'סי אייזנברג), משמש גם כמספר אירוני. הסרט ממחיש את ההומור השחור שלו בצורת וויזואליות גדושות בזוועות קטל זומבים. יש לו מערכת חוקים משוכללת שאפשרה לו לשרוד למרות שפיזית הוא נראה כמו נשנוש זומבים קלאסי. חוקים כמו לשמור על סיבולת לב ריאה כדי לשרוד מרדף של זומבי, לעשות מתיחות כדי שהשרירים לא יתפסו, לחגור חגורת בטיחות כדי לא לעוף מרכב נוסע, והכי חשוב – לא להתקמצן בכדורים ותמיד לירות פעמיים בראש של כל מת חי.
במהלך "זומבילנד" יש התגבשות של משפחה חלופית בעולם שבו לא נותרו כמעט בני אדם. "קולומבוס" חובר בתחילת הסרט ל"טלהסי" (וודי הארלסון) – רד נק חובב נשקים, ואחוז אובססיה למצוא את עוגיות הטווינקי האחרונות שנותרו. היפוך קוטבי לאנרגיה הנוירוטית-יהודית של "קולומבוס", החוזרת בלא מעט הופעות של אייזנברג. אליהם מצטרפות שתי אחיות "וויצ'יטה" (אמה סטון) ואחותה בת ה-12 "ליטל רוק" (אביגייל ברסלין). בסוף הסרט, לאחר הצלה של הבנות הלכודות בלונה פארק גדוש זומבים, נוצרת קרבה רומנטית בין "קולומבוס" ו"וויצי'טה".
העשור שחלף מאז הסרט הראשון שינה כמה דברים בתרבות הפופולרית ובקריירות של השחקנים ב"זומבילנד". הדברים אמורים בעיקר לגבי אמה סטון, שזכתה באוסקר על הופעתה ב"לה לה לנד" ונכנסה זה מכבר לשורה הראשונה של השחקניות בהוליווד. שנה אחרי יציאת "זומבילנד" ג'סי אייזנברג שיחק בתפקידו החשוב ביותר עד היום – מארק צוקרברג ב"הרשת החברתית" – ומאז ממשיך לטפח קריירה מעניינת הנעה בין הפקות הוליוודיות וסרטי אינדי מקוריים.
מלבד היותו סרט על היווצרות משפחה חלופית, "זומבילנד" הוא גם סאטירה על ארה"ב וערכיה. כמו סרטי הזומבים של ג'ורג רומרו, גם הבמאי רובן פליישר והתסריטאים רהט ריס ופול וורניק מכוונים לקרביים החומרניים והרדודים של התרבות האמריקאית., לאחר האפוקליפסה הזומבית, "זומבילנד" מציע תערובת של אהבה-שנאה לתרבות שהגיע לה לחטוף. הכרה בטיפשות ובגודש הראוותני של התרבות, המשולבת בנוסטלגיה ובהתענגות על תוצריה של תרבות זו.
בכל סרטי הזומבים של רומרו היה מימד סאטירי, אך "זומבילנד" קרוב ל"שחר המתים" (1978) שבו זומבים משוטטים בקניון נטוש הפכו לדימוי של הצרכן האמריקאי. יש הומור שחור בסרטיו של רומרו, אך כוונתו הביקורתית-סאטירית מאוד רצינית. ב"זומבילנד" הסאטירה משנית ליכולת לקחת כל מכונית, להשתעשע בפצפוץ יצירתי של זומבים, להיכנס לגור בכל בית מפואר שיושביו נאכלו. זו סאטירה המהונדסת לחתור תחת עצמה.
"זומבילנד" הפך לקומדיה זומבים אהובה שעומדת בשורה אחת יחד עם "מת על המתים" (2004) של אדגר רייט. כחודש אחרי שהסרט יצא, רשת AMC העלתה את "המתים המהלכים" שהפך לפנומן תרבותי, והרחיב לאין שיעור את השימוש במטאפורה הזומבית לבחינה החברה ויחסי אנוש . עשר שנים לאחר "זומבילנד", "זומבילנד 2: ירייה כפולה" ( Zombieland: Double Tap) אולי מנסה להפתיע כמו קודמו אך סיכויי ההצלחה שלו מוגבלים למדי. זהו ניסיון לשחזר את הטון של הסרט הראשון, לעשות סיבוב נוסף על כמה מהבדיחות המוצלחות שהיו בו. באופן לא מפתיע זה עובד קצת פחות טוב.
מי שאהב את הסרט הראשון, במיוחד אם עברו כמה שנים מאז שצפה בו לאחרונה, יוכל להיכנס ל"זומבילנד 2" ללא מודעות יתר לפער באיכות בין השניים. למרות שיש יותר ניסיון לייצר סאטירה כלפי ארה"ב (כולל חלק לא מבוטל מהסרט שבו הגיבורים שוהים בבית הלבן), לא נראה שיש לסרט הרבה מה להוסיף על מה שכבר נאמר. מבחינת ההומור הפרוע, חובבי הסרט הקודם לא צפויים להתלונן גם על הנוכחי.
אנו פוגשים את "המשפחה" 10 שנים לאחר אירועי הסרט הראשון. הם עדיין בדרכים, ארה"ב עדיין חרבה, הזומבים – שבינתיים התפתחו לכמה זנים – עדיין נמצאים בכל מקום, ו"קולומבוס" ו"וויצ'יטה" עדיין זוג. בחלק הראשון של הסרט נוצר המשבר שיפריד בין הבנים והבנות, ויניע את המהלך העלילתי שלתוכו יהיה ניתן להכניס דמויות נוספות.
לאחר שהם נכנסים למגורים בחורבות הבית הלבן, "קולומבוס" מנצל את המיטה הנשיאותית כדי להציג נישואים ל"וויצ'יטה". אחרי 10 שנים יחד היא נכנסת ללחץ ומחליטה להיעלם. "ליטל רוק" כבר הפכה לאישה צעירה, והיא לא מתלהבת מהטון המגונן והמעורב יתר על המידה של "טלהסי", התחליף לדמות אב. אז גם היא בורחת.
"קולומבוס" שבור הלב מקטר ל"טלהסי" עד שהאחרון שוקל ללכת לדרכו העצמאית, אך תוך זמן קצר נכנסת צלע נשית חדשה. מדיסון הבלונדינית (זואי דוייטש המשעשעת) היא קריקטורת בימבו עם בגדים ומזוודות בצבע ורוד תואם. היא טיפשה כמו נעל, אך מתלהבת מספיק מ"קולומבוס" כדי להגיע איתו תוך זמן קצר לאינטימיות פיזית. מה שרק גורם ל"טלהסי" לתעב אותה עוד יותר. העניינים מסתבכים כ"וויצ'יטה" חוזרת במפתיע לבית הלבן ונתקלת במחליפתה.
"ליטל רוק" נטשה את "וויצ'יטה" לאחר שנדלקה על "ברקלי" (אוון ג'וגיה), סטודנט במראה היפי שעושה לה את כל המניפולציות השקופות למי שעבר את גיל ההתבגרות. בנוסף יש צמד שורדים שמהווה הכפלה ביזארית של הרד נק והנוירוטי (לוק וילסון ו-תומס מידלצ'רץ), ודמות נשית נוספת בשם "נוואדה" (רוזריו דוסון) שתהיה מושא אהבה פוטנציאלי ל"טלהסי".
ישנה עוד דמות שעשתה הופעת אורח מאוד זכורה ומאוד מצחיקה בסרט הראשון, ושלכאורה אין סיכוי שהיא תשוב בסרט הנוכחי (בגלל אחת הבדיחות המוצלחות של הסרט הראשון). אבל "זומבילנד 2" הוא לא רק פנטזיה במובן של קומדיית זומבים פוסט אפוקליפטית, אלא מוצר של תרבות פוסט מודרנית שמערער כל אפשרות לחשוב עליו כמתקיים במציאות חלופית "יציבה". לכן נמצאת גם הדרך להחזיר את הדמות הזו להופעה רוויית רפרנסים ובדיחות עצמיות. גם כאן, זו גרסה פחות מוצלחת למה שהיה ב"זומבילנד", אך מוצלחת מספיק בכדי לספק את חובביו של סרט זה.
