"מוכר ללקוחות רק סחורה מושלמת"
מאיר בן שבת הקים במו ידיו את חברת "תב מדיקל" בשנת 1975 והחל לייצר תבניות למוצרים טכניים מתכלים. השילוב של ידי זהב ופרפקציוניזם הוביל לכך שהחברה מספקת כיום רכיבים לקונצרנים ענקיים בתחום הרפואי. השלב הבא: השתלטות על שוק השתלים הדנטליים באמצעות זירקוניה, חומר קרמי שמהווה אלטרנטיבה לטיטניום. "זו המצאה פורצת דרך", הוא מבטיח
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
למאיר בן שבת יש נשמה של יזם וידיים של תעשיין. כבר כשהיה ילד, במרוקו, הוא אהב לייצר צעצועים מכל מיני חומרי גלם, שבהם שיחק עם ילדי השכנים. בגיל 16 עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בבית־שמש. כמו רבים מהעולים, גם הם נתקלו במציאות כלכלית לא קלה ומאיר הנער החל מיד לעבוד. בשנות העשרים המוקדמות לחייו הוא כבר הספיק לעבוד במנועי בית־שמש ובתעשייה האווירית. לאחר שהתחתן הוא עבר לשלומי והחל לעבוד באחת החברות של סטף ורטהיימר, אבל בגיל 25 החליט שהדרך היחידה להגיע לחיי רווחה היא להיות עצמאי. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
"זה קרה ביום אחד. פשוט החלטתי שאני קונה מכונה לעיבוד שבבי, שאיתה יוצרים תבניות לייצור סדרות של מוצרי מתכת. לא היה לי כסף, גם לא חשבון בנק, אבל החלטתי ללכת על זה ולקחתי הלוואה גדולה מאוד".
העסק הלך וגדל, את מחסן החנות בנהריה החליף מבנה בשלומי, אחר כך מפעל גדול באותו יישוב, ולאחרונה נוסף עוד מפעל. כיום עוסקת החברה בייצור מוצרים רפואיים מתכלים עבור חברות מובילות בעולם. מדובר במוצרים שמשתמשים בהם באינפוזיה, עירויים, משאבות אינסולין, חוליות להשתלה בגב, וגולת הכותרת: שתלים דנטליים מתקדמים.
עם השנים, בן שבת ביסס את מעמדו כמומחה עולמי בתחום התבניות להזרקת מוצרים טכניים מדויקים. לדבריו, העובדה שזה היה תחביב מילדות עזרה לו להתמקצע, אבל הוא ביצר את מעמדו מאחר שדגל תמיד בפרפקציוניזם. "מעולם לא יכולתי למכור סחורה או תבנית שהיא לא מושלמת בגלל הפחד שלי שהלקוח יגיד לי משהו שיביך אותי. כל הזמן שאפתי למצוינות ולשלמות במלאכה שלי, וככה הצלחתי", הוא מסביר. החיידק הזה עבר גם אל בתו, רויטל שבתאי, סמנכ"לית שיווק בחברה. "אנחנו משפחה של תעשיינים", היא מספרת, "למעשה גדלנו בתוך מפעל תעשייתי, עם ריח של שמן ושבבים. כל האחים עובדים פה, עודד אחיה הצעיר ממנה בשנה משמש כמנכ"ל החברה כ-15 שנה ואחיהם הצעירים ממלאים תפקידים שונים בחברה.
היא מציינת בגאווה שאביה זכה בשנת 2017 ב"פרס יגאל אלון על מעשה מופת חלוצי", שניתן לו בזכות העובדה שהקים שני מפעלים בצפון. במפעלים האלה עובדים 24/7, ומייצרים שם מוצרים שונים בטכנולוגיה של הזרקה משלושה חומרים עיקריים: פלסטיק, זירקוניה ומתכת. הייצור מתבצע בשני אתרים מרכזיים, המפעל בשלומי, שמשתרע על שטח של כ־6,000 מ"ר, ואתר חדש שנפתח לפני שנה בפארק התעשייה בר־לב ושטחו 7,000 מ"ר. בשני המפעלים מועסקים כ־200 עובדים מהפריפריה, מכל המגזרים. "אנחנו גאים להיות מפעל שמעסיק כך הרבה תושבים פה בפריפריה ומקדמים את האזור בדרך זו", מציינת שבתאי.
מרבית המוצרים שמייצרת החברה מיועדים לייצוא. בחלק מהמקרים זה נעשה באופן עקיף, כשמדובר בלקוחות גלובליים עם נציגויות בישראל שרוכשות את המוצרים כדי להפיצם בשוק העולמי, למשל מדטרוניק, טבע ואחרות. יוצא הדופן הוא תחום השתלים הדנטליים, בו פועלת החברה ברחבי העולם באמצעות מפיצים שהיא מחזיקה במגוון מדינות, לדוגמה פולין, רומניה, טורקיה, צרפת, הולנד ורוסיה.
מדובר בתחום פעילות חדש יחסית, רק משנת 2011, אולם "תב מדיקל" עוסקת בו באופן יסודי. היא מייצרת את השתל עצמו, את המבנה שיושב מעל השתל ואת הכלים הכירורגיים הנדרשים לתהליך ההשתלה. "אני המצאתי את הנושא של שתלי זירקוניה לשיניים, שזה לדעתי דבר פורץ דרך" טוען בן שבת,. מדובר בחומר קרמי, בצבע השן, נטול מתכות - מה שעובד היטב בטרנד הבריאות העולמי של העת הנוכחית.
"השתל הזה הוא סמל לכך שמדובר בחברה פורצת דרך וחדשנית", מסבירה רויטל, "אנחנו בין החברות היחידות בעולם שמייצרות שתלי זירקוניה בטכנולוגיה של הזרקה, והראשונה שקיבלה אישור FDA לשתל מסוג זה". בחברה מאמינים שהשתל הזה יביא לשינוי של ממש בתחום וישתלט על חלק ניכר מהשוק המסורתי, שנשלט כיום על ידי שתלים מטיטניום. מדובר בבשורה עבור אוכלוסיות שונות, למשל חולי סוכרת, שעל פי מחקרים שונים סובלים מבעיות בשל נוכחותה של מתכת בפיהם.
"תב מדיקל" גם מחזיקה ב־25% בעלות בחממת קצרין, חממה לפיתוח מוצרים רפואיים. "הרעיון להיות חלק מהחממה נובע מהרצון שלנו לזהות סטרטאפים בתחום הרפואי, להיות נוכחים בשלב ההתחלה שלהם, להעביר את כל הידע שנרכש ב'תב מדיקל' עם השנים, לתמוך בתהליך הייצור, וכשהחממה תתבגר, להביא את הייצור למפעלים שלנו וכך להגדיל את פסי הייצור, את כמות העובדים המועסקים, וכתוצאה מכך את התעשייה בצפון בכללה, מסבירים מנהלי החברה.
והכל זאת, גם לתעשיין ישראלי מצליח יש לא מעט אתגרים. בן שבת נותן דוגמה: "שלומי מוגדרת עיירת פיתוח ועדיין אנחנו משלמים שם ארנונה של 33.6 שקל למטר קרקע. לעומת זאת, בבר לב אני משלם רק 5.8 שקל. זה הבדל עצום, שנותן תחושה כאילו מישהו לא מבין את החשיבות של הימצאות מעסיק גדול בעיירת פיתוח".
אתגר נוסף: קשה להשיג כוח אדם מקצועי וטכנולוגי. בשל כך, בחברה החליטו ללמד בעצמם את מי שנקלטים. "אם אני מחליט איזה סוג של עובד אני רוצה לקלוט, אז אני דווקא בוחר אחד שהוא 20% בעל מקצוע ו־80% בן אדם. את ההכשרה שלו אני יודע שאני יכול לעשות לבד", מסביר בן שבת.
אחד מאותם עובדים הוא מגיס נאשד, ראש צוות במחלקת ההזרקות. הוא הגיע לחברה ללא ניסיון לפני 13 שנה והחל לעבוד כפועל ייצור על המכונות. הוא התאהב במקצוע, בשלב כלשהו ביקש לעבור להזרקות פלסטיקה ונענה בחיוב. הוא לא שוכח לרגע שאת כל מה שהוא יודע - הוא למד במפעל. "האנשים פה עזרו לי וכך התקדמתי", הוא מסביר, "תמיד נותנים לי דלת פתוחה פה. אני פשוט אוהב את המקום".
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
לפנייה לכתב/ת 
