כפיית הדת בחוק מועדת לכישלון

חודש החגים הנוכחי לא הותיר מקום לספק: מנהגים מסורתיים מתקבלים בברכה על ידי הישראלים, ואילו מה שמוסדר בחוק נתקל באנטגוניזם

מוטי שקלארפורסם: 17.10.19 , 12:09

סליחות בכותל(צילום: גילעד פילבר)

מאז נאום השבטים של הנשיא ראובן ריבלין דומה שרבים מאיתנו התאהבו בדימוי של ישראל המשוסעת והמפולגת. שתי מערכות הבחירות בשנה החולפת העצימו תופעה זו, כאשר המוקד הוא השסע הדתי-חילוני. קולות של הדרה ושיסוי הפכו לגיטימיים ואמצעי כשר לגיוס מנדטים. הרושם הכללי הוא שאנו נמצאים בעיצומו של מאבק תרבותי על זהותה של מדינת ישראל, אך למזלנו לוח השנה העברי מעניק לנו פרספקטיבה שונה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

רוח אחרת אופפת אותנו בימי חג אלו. אנחנו נושמים אוויר אחר: החיבורים בין הישראליות ליהדות נראים מובנים מאליהם, וסיורי סליחות או פיוטים המבוצעים על ידי זמרים מובילים נראים ונשמעים כחלק מפס-הקול הישראלי. אין צורך להיות שומר מצוות כדי לחוש ולהרגיש את אווירת החגים, שבה דיבורים על תחושת שייכות ומשמעות היותנו יהודים אינם נשמעים רק כדברי מליצה. מיליון אזרחים מכל גווני הקשת הישראלית שהגיעו לכותל לסליחות במהלך חודש אלול מדברים בעד עצמם.

למרות הקולות המנסים ליצור דיכוטומיה בין הישראליות ליהדות, רוב הישראלים חיים באינטראקציה חזקה בין עולמם היהודי להוויה הישראלית. הספקנים שבינינו יטענו שאמנם שני שלישים מהתושבים היהודים נוהגים לשבת בסוכה, אבל הם עושים זאת רק עבור החוויה של הילדים – אך מה שנטען בנו בתקופת הילדות צועד איתנו עד גיל 120, נוסטלגיה שאנו אוהבים להתרפק עליה.

ויחד עם זאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כיצד עברנו מעולם של מחלוקות לגיטימיות על אופן העיצוב הזהותי שלנו לעולם של מריבות ואיבה. התשובה לכך יכולה להיות טמונה בשאלה הבאה: מדוע יום הכיפורים אומץ על ידי רובה המכריע של החברה הישראלית כיום בעל משמעות וקדושה, כיצד אירועי הסליחות הפכו לאירועים כה אטרקטיביים עד שגם ערוצי הטלוויזיה מוצאים לנכון לשדר אותם בשידור חי, ואילו מנגד מנהגים כמו אכילת חמץ בפרהסיה בפסח או נישואים דתיים זוכים להתנגדות בקרב רבים מהישראלים?

התשובה היא במרכיב הכפייה: כל מנהג ותופעה יהודית כמו נישואים, הכרוכים בחוק, נועדים לדחייה על ידי רבים מהחברה הישראלית, ולעומת זאת כל אימוץ של מסורת יהודית שנתון לרצונם החופשי של האזרחים, כמו ברית מילה, ינכיח את עצמו בהוויה הישראלית.

כאשר מדברים על הפרדת דת ומדינה, מומלץ לכולנו לאמץ את הרעיון שעומד מאחורי היציאה לסוכת הארעי. כלומר: נכון לכולנו – דתיים וחילונים כאחד – לצאת מעת לעת מהתבניות המקובעות הנוגעות לסוגיות דת ומדינה, להביט מסביב ולראות את החיבה והזיקה לתרבות היהודית. וכאשר אתם, הפוליטיקאים, מדברים על הפרדת דת ומדינה, אנא, אל תשפכו את המים עם התינוק – תנו לחוכמת ההמונים לומר את דברה.