ריבלין ספד לשמגר בטקס האשכבה: "שברת את כל תקרות הזכוכית"
הצמרת המשפטית והפוליטית נפרדה מנשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, שהלך לעולמו בגיל 94. ריבלין בטקס האשכבה: "היית אדריכל החוק". נתניהו: "נפרדים מעמוד האש של המשפט הישראלי". הבן דן ספד: "היית כמו הרקולס שלא חדל לעולם". שמגר יובא למנוחות בגבעת שאול
פרידה אחרונה: ברחבת המבואה של בית המשפט העליון בירושלים הוצב הבוקר (יום ג') ארונו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שהלך לעולמו בסוף השבוע בגיל 94. אחרי שניתן לציבור לחלוף על פני הארון, נערך טקס האשכבה בהשתתפות בכירי המערכת המשפטית והפוליטית. בהמשך תיערך הלווייתו של שמגר בבית העלמין בגבעת שאול בחוג המשפחה. ynet העביר שידור ישיר מבית המשפט העליון.
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין אמר בדברי ההספד בטקס האשכבה כי "כבר בצעירותך בבית משפחת שטרנברג הציוני והרוויזיוניסטי השתרשה בך התשוקה לידע ולהשכלה. עבור בני דורי, מאיר, היית חלוץ של מצוינות לפני המחנה. אמיץ, לוחם מהחבורה הנערצת של גולי האצ"ל באפריקה שנשלחה למחנות המעצר המרוחקים על ידי שלטונות המנדט, נשלחה וברחה".
ריבלין אמר עוד: "בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, כאשר אנחנו החירותניקים הצעירים חיינו בתחושה עמוקה של קיפוח והדרה, אתה היית עבורנו מופת ואתגר כאחד. הצלחת לשבור את כל תקרות הזכוכית. החותם שהותרת מיצב את מוסד היועץ המשפטי לממשלה ואת משרד המשפטים כולו כגוף חזק ועצמאי, המחויב לאינטרס הציבורי ולו בלבד.
"גם כשנבחרת לשופט ולנשיא בית המשפט העליון המשכת להיות אדריכל, אדריכל החוק הישראלי. היית מסור להגנה על זכויות האדם ושלטון החוק. עמדת על חשיבות האיזונים והריסונים בין הרשויות. איזונים שמטרתם למנוע היווצרות של כוח יתר שלטוני, באמצעות פיקוח ובקרה הדדיים".
"סיפור חייו של מאיר שמגר הוא סיפורה של האומה", ספד ראשון הבן דן שמגר. "סיפור חייו הוא סיפור של איש מופת שאת חייו הקדיש במסירות, באומץ ובכישרון שאין כמותם לבנייתה של המדינה שאותה כה אהב. אבא הגשים את חזון הציונות שהייתה טבועה בו כה עמוק. הוא פעל כל חייו שאותם נשא על כתפיו כהרקולס שלא חדל לעולם".
עוד אמר הבן כי "רבים וטובים יודעים לספר על תרומתו העצומה. אני יודע היטב שאבא ראה בכך שליחות. הוא ראה בכך התגשמות וגם מקור לגאווה גדולה. לכך הוא התמסר בכל נפשו. על כך נאמרו וייאמרו דברים רבים, כאן ובמקומות אחרים. מעבר להישגיו כמשפטן, מאיר שמגר היה תמיד בענייני סביבתו מודל לחיקוי, הלפיד לפני המחנה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בטקס: "אנו נפרדים היום מעמוד האש של המשפט הישראלי. ניטלה נשמה מאפו של מאיר שמגר, אבל רוחו נוכחת כאן במלוא גדולתה. היא תוסיף לשרות עלינו עוד דורות רבים ובפועלנו בביצור ישראל, לחיזוק יסודות הצדק והמשפט ולהבטחת חירויות הפרט וחירות הלאום".
נתניהו אמר עוד: "הוא תרם רבות לשרשרת היצירה המשפטית במשך חלק ניכר ב-71 שנות עצמאותנו. הוא עשה זאת בדרכו המעמיקה, היסודית והשקולה. הכרתי את מאיר לפני למעלה מארבעה עשורים, שמו הלך לפניו כבר אז כמשפטן מזהיר. נפגשנו זמן קצר אחרי שאחי נפל באנטבה, מאיר נענה להזמנת אבי שביקש לגייס את העולם התרבותי במאבק לטרור בינלאומי.
"הוא הבין שהמשפט גוף חי ונושם. המשפט משתנה כפי שהחיים עצמם משתנים. יש בתורת המשפט אמיתות יסוד קבועות ויציבות ולצדן התפתחויות בלתי-פוסקות. גם האיזון בין שלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - מתעצב כל הזמן. יש ביניהן מתח מובנה על קווי התיחום וגבולות הסמכות, אבל נתח זה איננו פגם בדמוקרטיה - הוא מהות בדמוקרטיה, על עוד נשמר עקרון פשוט שאני מקפיד עליו בכל שנותיי כראש ממשלה - בית המשפט חייב להישאר רשות עצמאית.
"דליתי מניסיונו, דלתי מתובנתו, מאוחר יותר הוא גם פנה אליי בנושאים לאומיים שבהם טיפל כמו העלייה היהודית מאתיופיה והמדיניות הרצויה בעניין השבויים, החטופים והנעדרים. דמותו הייחודית של מאיר לעיצובה של מערכת המשפט לא תסולא בפז. מאיר שמגר יוסיף להיות סמל לאצולה משרתת שאחריותה לכלל חורגת מגבולות זמנה ושמורשתה מעוררת השראה גם בדורות העתיד".
הנשיאה חיות: "מצווים לשמור על הבניין היקר הזה"
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, אמרה בטקס האשכבה כי "בעיניי, שמגר וכמוהו גם משפטנים דגולים אחרים החיים עמנו, ובהם הנשיא אהרן ברק - ייבדל לחיים ארוכים - לא היו מהפכנים. הם פיתחו ובנו, איש איש בזמנו, באחריות ובכישרון רב קומות מפוארות בבניין המשפט הישראלי ואנו בני הדורות הבאים אחריהם מצווים לעשות כל שביכולתנו על מנת לשמור על הבניין היקר הזה שנבנה בעמל רב לאורך שנים ואף להוסיף בו, ככל שנוכל, לבנים אחדות משלנו. זאת נעשה, כמורשתו של שמגר, בממלכתיות, בזקיפות קומה וללא מורא".
גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספד לשמגר. "מדינת ישראל מרכינה ראשה לאחד ויחיד בדורו שהלך מאיתנו", אמר השופט ברק בדברי ההספד. "אנו שופטי ישראל בעבר ובהווה מרכינים ראשנו לאחינו הגדול שהלך מאיתנו. אני בוכה על חברי ומורה דרכי. כולנו התייתמנו. מורשתו של מאיר מבוססת על עקרון הממלכתיות, ובבסיס מורשתו של מאיר וכנגזר מתפישתו הממלכתית עומד עקרון שלטון החוק".
ברק הוסיף כי "מאירך הדגיש במיוחד את ערך הסובלנות. הוא הדגיש כי חברה חופשית ממעטת בהגבלת ההגבלות על חירותיו ורצונו של הפרט, ופועלת בסבלנות ובסובלנות. לשם הבטחת הממלכתיות, עקרון שלטון החוק וזכיות האדם, נדרשת לפי תפישתו של מאיר חוקה. מורשתו של מאיר היא כינון חוקה בישראל. במבואה זו הכריז הנשיא שמגר לפני 27 שנים כי בית המשפט העליון בהיכלו החדש פותח את שעריו. אני אחיו הצעיר, אין לי אלא להבטיח שנעשה הכול כדי שמורשתו של מאיר תמומש, וכדי שישרור שלום בינינו לבין שכנינו ולבין עצמנו, אכן תם ולא נשלם".
שופטת בית המשפט העליון לשעבר עדנה ארבל אמרה בטקס: "כס של כבוד ויקר שמור לנשיא מאיר שמגר בדברי ימיה של מדינת ישראל במערכת המשפט שבה, על תרומתו למדינה ולעיצוב תמונת דמותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. בתקופת כהונתו כשופט בית המשפט העליון וכנשיאו, הייתה לנשיא שמגר השפעה מכרעת על עיצוב דמות המשפט הישראלי".
ארבל ציינה עוד כי "אנו נפרדים היום בצער רב וכאב עמוק מענק הענקים, ענק במשפט וענק כאדם, האחד, היחיד והמיוחד. משפחת המשפט מתייתמת מהבכיר שבשופטיה, סמל הממלכתיות, הנחישות והעוצמה. איש אמונה וחזון, לוחם ופורץ דרך. שיעור קומתו, הביטחון שהקרין, טון דיבורו השלו והבטוח - הביאו לכך שבכל תחום הוא השאיר חותם. כל אלה מלווים אותנו ויאירו את דרכה של מערכת המשפט גם לדורות הבאים".
גם דפנה שמגר, נכדתו של השופט, ספדה בטקס. לדבריה, "היום אנו נפרדים בצער עמוס מסבא, תחושה מעט מוזרה שאני ניצבת כאן קבל עם ועדה באירוע מהאישיים והפרטיים שיש לו אדם בחייו, אך זהו פועל יוצא ומבוכך בכך שהסבא האישי שלנו היה בן אדם מוערך. לשמחתי ולגאוותי, סבא היקר היה מאותם יחידי סגולה. אנו נכדיו פוגשים מערכה זו בחיי היום יום מכול השכבות בחברה.
"בשבילנו נכדיך - גדי, תמרי, נעמה, גלעד, נטע, עמרי, תומר ואני - אתה מן הסתם קודם כל סבא. סבא מאיר. סבא תומך, מנחה ואוהב שנכון לעשות הכול למען נכדיך. כל אחד מנכדיך בחר ועדיין בוחר נתיב משלו בחיים, אך כולנו חולקים את מסכת הערכים שקיבלנו ממך, לא בדרך של הטפה אלא בדרך של הערכה אישית. אכן התחושה להיות הנכדים של סבא מאיר היא תחושה של כבוד לערכים שבהם האמנת ובהם דיברו הדוברים הנכדים לפניי.
"באחד הביקורים שלי כאן בבית המשפט העליון, כמפקדת צוות בבית הספר לקצינים, הגעת לדבר איתנו. דיברת על התפקיד החשוב והעיקרי, וזה להיות אדם שמקשיב. לא מדובר רק הזכות להעלות את הטענות של כל צד אלא על הלכה למעשה להקשיב, אחרת המשפט לא יהיה משפט צדק ואתה כשופט לא תבצע את עבודתך כראוי, וככה ממש כמו השופט שמגר היית 'סבא מאיר'. הרגישות לרחשי הלב והרצונות האישיים שלנו הייתה בולטת במיוחד".
אחרון הסופדים היה הבן רם. "אבי נהג לומר בצניעות בסיטואציות שכאלה שדיברו בשבחו, כי מדובר בדברי שבח מוגזמים ומופרזים שאין בהם צורך. אני ארשה לעצמי היום שלא ללכת בדרכו של אבא בעניין זה. אבא נדמה בעיני רבים כמי שאוחז בידו במצפן החיים, אותו מצפן שכולנו שואפים לאחוז בו, היודע להנחות דרך, להבחין בין אמת לאי אמת, בין צדק לעוול. אף שהשופט שמגר פרש ב-1995, השופט שמגר נשאר איתנו. האדם מאיר שמגר נשאר עמנו לאחר לכתו.
"הערכים שהטמיע בנו כסימני הדרך שטבע בנו כאדם ימשיכו להנחות אותנו באשר נלך. הערכים שאבא יצר בנו יחד עם אמנו היקרה הם תרומה לחברה ולמדינה, משפחתיות, חריצות ומקצועיות וזו בדרך של מתן דוגמה אישית ואלה עוד יוסיפו לנו במסלול החיים. לצד כל אלה, אבא היה בראש ובראשונה איש משפחה, אב לילדיו וסב לנכדיו. רואים באבא בראש ובראשונה איש של משפט, אך לא פחות מכך יש בסיפור חייו ובתפישת עולמו ובערכיו של אבא ביטוי מובהק של הציונות, אהבת העם והארץ, כבוד להיסטוריה ולמורשת עמנו".
בין הבכירים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לשמגר גם נשיאי בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, אשר גרוניס ומרים נאור, שופטי העליון לשעבר דליה דורנר ואליקים רובינשטיין, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן, שר המשפטים אמיר אוחנה, שר המשפטים לשעבר משה נסים והיועץ המשפטי של הכנסת איל ינון.
משה נסים, לשעבר שר המשפטים, סיפר לאחר שחלף על פני ארונו כי הכיר את שמגר "לפני 58 שנים, כאשר הוא היה הפרקליט הצבאי הראשי ואני התובע הצבאי בפרקליטות הצבאית. כבר אז יכולתי לעמוד על האישיות המיוחדת שלו. כבר אז ידעתי שהוא נועד לגדולות ולנצורות במנהיגותה של ישראל. אכן, הוא צעד קדימה בהיותו יועץ משפטי לממשלה, יועץ משפטי מהולל, שפיתח את המדור הזה, את האגף הזה, לממדים מרחיקי לכת וחשובים, ואחר כך כמובן שופט בבית המשפט העליון. כשר המשפטים הייתה לי הזכות למנות לנשיא העליון והקשר בינינו היה חם, רצוף ומתמיד. ראיתי בו אישיות רמת מעלה ייחודית. היו לו התכונות והיכולות להיות גם ראש ממשלת ישראל ובוודאי נשיא מדינת ישראל, לא היה ראוי ממנו לכהונת הנשיא".
שמגר (שטרנברג) נולד בעיירה דנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. למד בבית הספר התיכון "בלפור" בתל אביב ולאחר מכן היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו הצטרף שמגר לשורות מחתרת האצ"ל. ב-1944, בעת שסייע לאיש אצ"ל פצוע, נתפס על ידי השלטונות הבריטים ונכלא במחנה מעצר בלטרון.
באוקטובר 1944 הוגלה עם כמה מאות עצירים נוספים אל מחנה מעצר בריטי באריתריאה, שם החל ללמוד משפטים בהתכתבות באוניברסיטת לונדון. ביוני 1946 השתתף שמגר בניסיון בריחה נועז. הבורחים הצליחו להימלט מן המחנה, אך נתפסו לאחר מספר ימים והועברו למעצר בקניה, שם המשיך שמגר את לימודי המשפטים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות שוחרר ממעצרו, שב לישראל ולקח חלק במלחמה. עם תום המלחמה השלים שמגר את לימודי המשפטים, הוסמך לעריכת דין והתגייס לצה"ל. הוא הצטרף לפרקליטות הצבאית והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת אלוף משנה. בשנת 1961 נתמנה להיות הפרקליט הצבאי הראשי. לקראת סוף תפקידו כיהן גם כיועץ משפטי של משרד הבטחון. במהלך שירותו הצבאי נישא לאשתו גאולה. באותה תקופה עיברת את שמו (משטרנברג לשמגר) בהשפעתו של דוד בן גוריון ובהשראת השופט התנכ"י שמגר בן ענת.
במסגרת תפקידו כפרקליט צבאי ראשי הקים שמגר את התשתית למערכת משפטית בשטחים כבושים. בין השאר חיבר חוברת בשם "סמכויות צבא בשטח כבוש" שהיוותה, יחד עם הנחיות נוספות, מסגרת משפטית לעבודתו של הממשל הצבאי לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1968 לאחר שהשתחרר מהצבא בדרגת אלוף משנה, מונה שמגר ליועץ המשפטי לממשלה (יועמ"ש). במהלך כהונתו הרחיב שמגר את תחומי אחריותו ומעורבותו של היועמ"ש והוא זכור כאחד מהדומיננטים והעצמאיים שבממלאי תפקיד זה.
זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הנהיג פרסום קבוע של הוראות משפטיות וחוקיות המתייחסות לסמכויותיו של היועמ"ש תחת השם "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה". בזמן ניסיון ההתנחלות בסבסטיה בשנת 1974, התנגד שמגר להבאת אנשי גוש אמונים למשפט וזכה לביקורת רבה מצד חוגי שמאל. על אף שנחשב למקורב לימין הפוליטי, קיבל שמגר הצעות להשתלבות בפוליטיקה ממפלגות השמאל, כמו גם הימין, אך דחה את כולן.
בשנת 1975, לאחר שבע שנות כהונה כיועץ משפטי, פרש שמגר מהתפקיד והתמנה לשופט בבית המשפט העליון. לאורך כהונתו כשופט בלט בתחומי המשפט הפלילי, החוקתי והמנהלי ונודע כבעל השקפת עולם ליברלית, אשר מצאה את ביטויה בפסיקותיו בעניינים של חופש הביטוי והעיתונות ובהתנגדותו להטלת עונש מוות (למשל במשפטו של הטרוריסט היפני קוזו אקומוטו). בין פסיקותיו הרבות בלטה תמיכתו בהכרה בזכותם של תושבי שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה לעתור לבג"ץ.
בשנת 1983 מונה לנשיא השביעי של בית המשפט העליון. לאורך שנות נשיאותו גברה מעורבות בג"ץ בתחומים שבעבר נמנע מהם: שמגר הורה לסיעות הכנסת לחשוף לראשונה את ההסכמים הקואליציוניים ביניהן והגביל את פעולות צה"ל להריסת בתים בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, התערב בסמכות החנינה של נשיא המדינה (פרשת קו 300), בהסרת חסינותם של חברי כנסת. יחד עם זאת התווה שמגר מדיניות שיפוטית הנמנעת מלהתערב בעניינים מדיניים מובהקים. ב-1994 עמד בראש הוועדה לחקירת אירועי הטבח במערת המכפלה.
שמגר עמד בראש הרכב השופטים שהביאו לזיכויו של ג'ון דמיאניוק ב-29 ביולי 1993. השופטים שדנו בערעור אמנם קבעו שהוא שיתף פעולה עם הנאצים, אולם נאלצו לזכות אותו מחמת הספק על האישום בנוגע לטרבלינקה. "תם ולא נשלם", סיכם השופט מאיר שמגר פרשה משפטית בת שבע שנים וחצי.
שמגר כתב אז בפסק הדין בערעור, שנפרס על יותר מ-400 עמודים, כי "לאחר סיום הערעור, הוגשו הודעות של 'ואכמנים' שונים, בהן מדובר על מישהו אחר כעל איוון האיום מטרבלינקה. הודעות אלה לא ידענו כיצד באו לעולם. אך קיבלנו אותן לפני ולפנים משורת הדין והדיון. ומשהו בפנינו, החל הספק מכרסם בתודעתנו השיפוטית, שמא המערער אינו איוון האיום מטרבלינקה. מכוחו של כרסום זה, שידענו את טיבו אך לא את פישרו, מנענו עצמנו מלהרשיע את דמיאניוק על זוועות טרבלינקה".
בית המשפט העליון סירב להרשיע את דמיאניוק בשל שירותו כשומר במחנה סוביבור ובמחנות אחרים כיוון שההאשמה לא הופיעה בכתב האישום המקורי.
שמגר פרש מבית העליון בשנת 1995 ובמקומו התמנה לנשיא השופט אהרן ברק. זמן קצר לאחר פרישתו עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין ובדקה את תפקודו של השב"כ באירוע. בשנת 2000 מונה לעמוד בראשות ועדת החקירה לבדיקת פרשת הצלילה של לוחמי הקומנדו הימי בנחל הקישון. בדו"ח המסכם של הוועדה (שהוגש באפריל 2003), נותר בדעת מיעוט, כאשר קבע כי אכן קיים קשר בין הצלילות בנחל לבין מחלת הסרטן של הלוחמים. שאול מופז, שר הביטחון באותה העת, החליט לאמץ את דעת המיעוט, וקבע כי משרד הביטחון יפצה את הלוחמים שחלו בסרטן.
מאז סיום עבודת הוועדה עמד שמגר בראשן של מספר ועדות ציבוריות ועמותות. שימש בתפקיד בכיר במכון לדמוקרטיה כראש המועצה הציבורית ל"חוקה בהסכמה" וכן כבורר.
לשמגר שלושה ילדים מאשתו גאולה, שממנה התאלמן בשנת 1983, והוא סב לנכדים. הוא התחתן בשנית עם השופטת בדימוס מיכל רובינשטיין, שכיהנה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.
לפנייה לכתב/ת 
