משחקי זוגות: סיפורי האהבה בין ספורטאיות למאמן
האובססיביות של קטינקה הוסו ומאמנה והחיבור בין לונה צ'מטאי לדן סלפטר. קטי ספיצ'קוב ופייר לוקווה לא המציאו דבר - סיפורי אהבה לוהטים בין ספורטאית למאמן היו תמיד, אבל מתישהו הם מסתבכים ולא בהכרח יש להם הפי אנד. הפסיכולוגית איריס אורבך: "זה כמו רכבת הרים"
בשנת 2012, האהבה בין השחיינית ההונגרייה קטינקה הוסו לבן־זוגה האמריקאי שיין טאסאפ הלכה והתעצמה. זו הייתה הנקודה בה הוסו, אחת מענקיות הבריכה של הדור האחרון, החליטה לחבר בין הזוגיות למקצוע וביקשה מטאסאפ שיהפוך גם למאמן שלה.
החיבור ביניהם, כך נחשף בכתבה ב"ניו־יורק טיימס", היה אינטנסיבי מעבר לכל דמיון. שחיינית שהתאמנה לצד הוסו סיפרה כי היחס של טאסאפ היה קשוח במיוחד והוא דחף את ההונגרייה לשיטה חדשה - להתחרות כמה שיותר על חשבון אימונים – כדי להגביר את זרם הכסף שהיא מרוויחה.
וכך, השניים החליטו שהוסו תתחרה בכמה שיותר מקצים בתחרויות גדולות (מה שהוביל למאמץ פיזי אדיר ושטף מדליות בלתי נגמר). "אנחנו לא נורמלים, ולכן נמשכנו זה לזו", אמרה הוסו, בזמן שהמבקרים טענו כי ההתנהגות הסוערת של טאסאפ בבריכה אינה מקובלת, וכי הוא השתלט על כל היבט מקצועי בדקדקנות מוגזמת. הוסו דווקא טענה כי בבית הוא רגיש ועדין, ואי־אפשר היה להתווכח עם ההצלחה: היא הפכה לשחיינית הראשונה שמרוויחה מיליון דולר בזכות כמות התחרויות בהן השתתפה.
אבל הקשר היה בוער מדי, ונגמר בפיצוץ. ב־2018 השניים התגרשו, וטאסאפ הזועם סיפר כי הוסו שיקרה לו במהלך עשר השנים שלהם יחד, ולבסוף בגדה בו עם שחיין אחר. הוא אמר שלדעתו הוסו כלל לא אהבה אותו, אלא רק רצתה לנצל את המסירות המוחלטת שלו אליה.
זו הדוגמה הקיצונית ביותר לזוגיות בין מאמן לספורטאית, נושא שמסעיר כעת את הספורט הישראלי בעקבות חשיפת מערכת היחסים בין מאמן נבחרת הנשים בגלישה, פייר לוקווה, לבין סגנית אלופת העולם קטי ספיצ'קוב, שהובילה לפיטוריו של הצרפתי. לא מדובר במקרה נדיר מאוד בעולם הספורט, אך לרוב המתחרים מעדיפים ליצור ניתוק בין המקצוע לחיים האישיים. סיפורים כמו אלה של האתלטית האגדית ג'קי ג'וינר־קרסי שנישאה למאמנה, או סרינה וויליאמס שלפי דיווחים שונים יצאה במשך תקופה מסוימת עם פטריק מורטוגלו שעדיין מאמן אותה, עולים מדי פעם אבל לא מכתיבים את הנורמה. בארץ מוכר המקרה של הג'ודוקא המצטיינת אליס שלזינגר, המייצגת כיום את בריטניה, ומודרכת ע"י בעלה פאבל מוסין.
"כל מערכת היחסים מלכתחילה בין ספורטאי למאמן מאוד אינטנסיבית", מסבירה ד"ר איריס אורבך, פסיכולוגית ספורט מהמכללה למנהל, שדיברה באולפן ynet. "ובמערכת היחסים הזאת נוצרת אינטימיות מאוד-מאוד חזקה. זה כמו רכבת הרים".
"אין ספק שיש כאן יחסי כוחות. דמות של מאמן בעיני ספורטאית היא חצי אלוהים. הוא למעשה זה שקובע המון", המשיכה אורבך. "אני מדברת באופן כללי שספורט יש בו חוויות כל כך עוצמתיות, שזה מהווה לקרקע שלמה ליחסים אינטימיים וצריך לדעת להיות מאוד על המשמר".
אורבך הוסיפה: "יכול להיות גם שהמאמנים לא מקבלים את ההדרכה המתאימה. כי נורא קל לבוא ולהגיד לבן אדם: 'זה מה שאתה צריך לעשות, אבל יכול להיות שהוא לא יודע איך מצד אחד להיות מכיל ולהיות שם בשביל הספורטאית, אך מצד שני לשמור על גבול מסוים".
מאמנים ותומכים נפשית
קל להבין את הדרך בה קשרים כאלו נוצרים. מחקר שפורסם באתר athleteassessments.com מתאר זאת בקווים דרמטיים: "המאמנים הם המטפלים הראשיים של הספורטאי. הם האנשים בחייהם שאמורים לספק ביטחון, בטיחות ותמיכה נפשית". כאשר מחברים זאת לקרבה פיזית בין אנשים צעירים, ניתן להבין איך נוצר קשר שגולש מעבר לזווית המקצועית. החיבור בהחלט יכול להיות רגשי וחזק, אבל הדינמיקה בין מאמן למתאמן גם יוצרת כר פורה לקשר זוגי.
זה גם יכול להצליח לאורך זמן ולהוביל לשיפור מקצועי ניכר, כפי שקרה במקרה של לונה צ'מטאי ודן סלפטר. השניים נישאו, הביאו את בנם רוי לעולם, ותחת הדרכתו של דן (הפך למאמנה לאחר שהחלו בזוגיות), לונה הפכה מאתלטית חובבנית לאחת מרצות המרתון הבכירות ולאלופת אירופה ב־10,000 מטר. במקרה הזה, עושה רושם שהשניים מצאו איזון נכון: צ'מטאי השאפתנית מחפשת להשתפר ללא הרף, בעוד סלפטר נשאר בעיקר מאחורי הקלעים, נותן ללונה להיות הכוכבת ומוצא דרכים לקדם אותה מקצועית.
ועדיין, בראיון זוגי של השניים בעבר, אפשר היה למצוא בדבריו של סלפטר את החיכוך בין הבית למסלול: "לא היה פשוט להחזיר אותה למסלול אחרי הלידה. לונה העדיפה להיות עם רוי ולנוח מאימונים. לחצתי עליה לנסות להתחיל בריצה של שני קילומטר, ולהגביר לאט־לאט כדי לא להיעדר יותר מדי זמן". יש כאן שילוב מסובך של אבא טרי שרוצה את הטוב ביותר לילד שלו, בעל שצריך לתת ליולדת הטרייה זמן, ומאמן שיודע שאסור שהספורטאית תאבד את מה שהיה לה. רק קשר חזק במיוחד יכול לעבור דילמות כאלה.
פסיכולוג הספורט, ד"ר שרגא שדה, מעט חושש להמשך הזוגיות של השניים: "הנישואים שלהם הפכו מדוברים, למשהו מציצני וחושפני, וזה עלול להוביל להתמוטטות הקשר. הם יצטרכו לגונן על עצמם מפני העובדה שמדברים עליהם".
יצרים, אשמה וקנאה
המקרה של לוקווה וספיצ'קוב מעלה סוגיה חשובה: מה קורה כשהספורטאית היא חלק מנבחרת אותה מאמן שותפה לחיים. ד"ר שדה: "ניסיון ההסתרה במקרה של ספיצ'קוב ולוקווה עלול לגרום למאמן לפתח התנהגות של אנטי כלפיה כדי להוכיח שהוא לא נותן לה יחס מועדף. היא בעצמה יכולה לפתח תחושות של אשמה וקנאה שיפגעו בביצועים שלה.
"לדעתי, הנושא נפוץ יותר ממה שאנחנו יודעים. נוצר במסגרת האימון קשר של אהבה שעל פניו נראה טבעי, של שני בוגרים שמסוגלים לקבל החלטות, אבל מבחינה אתית אסור שזה יקרה. יש כאן
מערכת יחסים בה אחד הצדדים מגיע מעמדה של סמכות – מה שקורה גם במקומות עבודה, באוניברסיטאות, בצבא – כאשר הצד השני מתייחס אליו בהערצה. ייתכן שעל פניו הכל נראה בסדר, אבל השיפוט של הספורטאי עלול להיות מעוות בגלל אופי הקשר הכולל אלמנט של מילוי ציפיות. המאמן חייב להיות האיש ששם סוף לדבר, כי לספורטאי אין הערכה נכונה של מי הדמות שמולו, והוא משליך עליה דברים שלא קיימים".
היבט מעניין בפרשת נבחרת הגלישה הוא הטענות של שאר המתחרות, שחשו פגועות. השאלה היא האם הקשר בין לוקווה לספיצ'קוב נתן לה יתרון מסוים על האחרות, ובכיר בענף בארץ אומר זאת בבירור: "זה משהו שכבר נתקלתי בו: גם אם המאמן חושב שהוא אובייקטיבי, הוא לא יכול להיות. לדעתי צריך לנקוט בהליכים משמעתיים כלפי היועץ המקצועי של האיגוד שהיה חייב לטפל בזה לפני הפיצוץ - ואם הוא יגיד שלא ידע, זה עוד יותר חמור".
הגורם מוסיף: "הדבר הכי גרוע הוא שהבנות האחרות מרגישות שהפסידו לפני התחרות, כי יש בזה המון מההיבט המנטלי. בהיבט המקצועי, המאמן יכול לקדם את בת הזוג ולהוריד את האחרות, למשל לתכנן אימונים שמתאימים לה ספציפית. לדעתי, תוצאות המבחנים בטלות במקרה הזה".
השתתפו בהכנת הידיעה: אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש
לפנייה לכתב/ת 
