בישראל, "ליברליזם" משמעו אנטי-ביבי

מה עשה אביגדור ליברמן שמצדיק את שאיפתו ל"ממשלה ליברלית"? פעל לזכויות לפלסטינים? דאג לחברה הערבית? בואו לא נשלה את עצמנו

סבר פלוצקרפורסם: 24.10.19 , 12:04

בנימין נתניהו בני גנץ אביגדור ליברמן בחירות 2019 (צילום: AFP)

מי פה ליברל?(צילום: AFP)

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לא הצליח לממש את האופציה להרכיב ממשלה, וזו הועברה ליו"ר כחול לבן בני גנץ. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מפציר בגנץ להרכיב ממשלה שתכלול שלוש מפלגות: את מפלגתו, את כחול לבן ואת הליכוד. הוא מכנה אותה "ממשלה לאומית ליברלית". ליברלית? ישראל ביתנו מפלגה ליברלית?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

נדמה שהולכת ומשתרשת אצלנו הגדרה לגמרי חדשה של ליברליות. הליברליזם הסטנדרטי דוגל, למשל, בשוויון זכויות פוליטיות מלא לכל תושבי המדינה. איני זוכר, לצערי, האם ומתי נכללה במצע ישראל ביתנו הדרישה הליברלית הבסיסית למתן זכות הצבעה מלאה לפרלמנט הישראלי לפלסטינים החיים תחת משטר הכיבוש הישראלי. או לחלופין, מתי כלל ליברמן ברשימת דרישותיו מהממשלה שהוא מטיף לסגת מהשטחים, מטעמים של השקפת עולם ליברלית.

ואולי ליברמן, הליברל החדש, יתבע כתנאי בל יעבור לכניסתו לממשלה להשוות את היקף השירותים הציבוריים לנפש במגזר הערבי הישראלי להיקף השירותים הציבוריים לנפש במגזר היהודי? למעשה, הוא היה צריך לדרוש לאלתר אותה תמיכה בפלסטיני בשטחים כמו ביהודי בשטחים. אם ליברל אז ליברל. מנחם בגין המנוח, בכהונתו כראש הממשלה, התחייב להשוות את רמת השירותים הממלכתיים של תושבי ירושלים היהודית לזו של תושבי ירושלים הערבית – התחייבות שאף ממשלה לא התאמצה לממש.

הליברליזם הצרוף של ישראל ביתנו מכיל גם את ההצעה לחילופי שטחים: להעביר יישובים יהודיים בשטחים לריבונות ישראלית, ויישובים ערביים בישראל ל... משטר כיבוש ישראלי. לפי הפרשנות של ישראל ביתנו, המסורת הליברלית ארוכת השנים כוללת גם הוצאות להורג (של מחבלים), הריסת בתים ללא התחשבות בפסקי דין של בית המשפט העליון, וכעיקרון התעלמות מבג"ץ בכל הנוגע להתנהלות ישראלית ריבונית מעבר לקו הירוק.

לא מיותר גם להזכיר כי ממשלות דו-מפלגתיות בארץ לא כונו בעבר "ליברליות". יצחק שמיר לא ראה את עצמו ליברל, וגם שמעון פרס לא. תואר זה חודש עכשיו בניסוח מפתיע, שאין דומה לו במדינות אחרות: להיות ליברל משמעו להיות נגד נתניהו. מפלגה אנטי-ביבי היא הגדרתית ומראש מפלגה פרו-ליברלית, ולהפך. כל היתר לא חשוב, כפי שמוכיחה הנכונות לראות בישראל ביתנו אבן מסד לממשלת אחדות ליברלית. מה זה ליברלית, סופר-ליברלית.

מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם. אחדות לאומית אינה, מעצם טיבה, אחדות ליברלית. זו אחדות החוצה אידיאולוגיות שונות, ליברליות, דתיות, לאומיות, סוציאל-דמוקרטיות וגם א-ליברליות מתונות. ישבו בה ליד שולחן אחד בעלי ערכים שונים, לעיתים מנוגדים. ייתכן ששתי מערכות הבחירות האחרונות מובילות בלית ברירה לתוצאה זו, אך יש בה טשטוש של הליברליזם ולא האדרתו.

צדק גנץ כשאמר, בהופעה מכובדת ומרשימה בבית הנשיא אמש (יום ד'), שישראל כולה מחכה ל"סוף הכאוס הפוליטי", וכשפירט אחת לאחת את ההכרעות שבפניהן תעמוד הממשלה הבאה. הוא הבטיח להקים לשם כך ממשלה "חזקה ורחבה". ממשלת פיוס לאומית, אמר בקול רם; את המילה "ליברלית" הוסיף בשקט, כלאחר יד, כמי שכפאו שד. דווקא בשל המשקל הכבד של ההכרעות שבהן נקב, אם הפיוס הלאומי משמעו טיוח לאומי ומחיקת הבדלים רעיוניים (למרבה האירוניה, בשם ה"ליברליזם"), ממשלת "האוהל הרחב" שאליה הוא מכוון תתקשה מאוד להתמודד איתן.

הבה לא נשלה את עצמנו: ההחלטות של הממשלה הבאה לא תהיינה מאחדות. הן יצטרכו להיות מפצלות ומפלגות – כפי שהיו ההכרעות של ממשלות בגין ורבין, ברק ושרון. וכפי שהיו ההכרעות של הממשלים של קלינטון ובוש, אובמה וטראמפ.

די להעיף מבט חטוף במפה הפוליטית העולמית הנוכחית כדי לראות שמתנהלים בה בימים אלו ממש מאבקים אידיאולוגיים חריפים בין השקפות עולם שונות, כמו בין תומכי הברקזיט למתנגדיו בבריטניה. תהיה זו אשליה להאמין שבישראל יכול להיות אחרת. אחדות לאומית היא בדרך כלל מקסם שווא ו/או תירוץ לאי-עשייה, גם אם אצלנו האחדות תתקשט בנוצות של ליברליזם.