מענג, מגוון, מחשמל: לילה אחד בפסטיבל אינדינגב
אלפי המבקרים שהגיעו לפסטיבל אינדינגב בשנתו ה-13, גילו אירוע מגוון ומלא אנרגיות חיוביות: מלחנים תימניים ושירה במרוקאית, דרך רוק'נרול מקומי וכלה בשורה של אמנים מחו"ל. הלילה הראשון נרשם כהצלחה מסחררת, בלי שום תקלות ארגוניות משמעותיות, ועם קצת עזרה ממזג האוויר
תחזיות קודרות בישרו על מערכת גשומה וקרה, אפילו סוערת, שעושה דרכה לדרום הארץ במהלך סוף השבוע. בוודאי לא משהו שמארגני פסטיבל אינדינגב שמחו לקראתו, בהתחשב בכל ההשקעה הגדולה והרצון הטוב שהקדישו לחגיגת המוזיקה המקומית במצפה גבולות, הסמוך לקיבוץ גבולות. ואכן, בערב יום חמישי אפשר היה להבחין בעננים רחוקים והבלחות ברקים באופק. יתכן שמזג האוויר המבאס עוד יגיע לאיזור כדי לטעון באנרגיות שליליות את האירוע מלא האנרגיות החיוביות הזה. אבל ככל שזה נוגע לערב הראשון של הפסטיבל, אפשר לספר שהברקים נשארו רחוקים בשמיים, כמופע אור-קולי שליווה את הרעמים שעל הקרקע. רועשים, מקפיצים, ענוגים, חשמליים. בעברית, באנגלית. אפילו במרוקאית.
זו השנה ה-13 לקיומו של אינדינגב, שהלך והתפתח מנווה מדבר יומרני משהו לאירוע משמעותי בנוף המוזיקה הישראלית. השנה חבר למייסדים האמרגן שוקי ווייס, שהביא איתו משאבים נוספים, גישה חדשה וגם הרכבים מחו"ל. כך השתלבו השנה בתוכניה ההרכב האמריקני-צרפתי L'Épée, הלהקה הגרובית We Are Lost מליברפול, הטריו הבלגי Kel Assouf שהביא עמו מוזיקת עולם ממוצא אפריקני, ואפילו ההרכב Föllakzoid מצ'ילה הרחוקה שבדרום אמריקה. כל אלה התכנסו באמצע המדבר כדי להעשיר, לא כדי לפגום חס וחלילה, בחוויה של אלפי המבקרים. שלא כמו מזג האוויר, הם הגיעו מעבר לים כדי לשמח ולעשות אווירה טובה ביחד עם אביב גדג', שי צברי, נטע אלקיים ושאר נציגי המוזיקה הישראלית שהופיעו ביום הראשון של הפסטיבל, ואלו שהגיעו בהמשך כמו פורטיס, לולה מארש, רביד פלוטניק (נצ'י נצ'), אנדלושס ועמיר בניון, יהלי סובול, רונה קינן, A-Wa ורבים אחרים.
במידה רבה, היום הראשון היה בגדר השקט שלפני הסערה - המוזיקלית, לא זו המטאורולוגית שנקווה שלא תבוא. המבקרים הרבים שהגיעו לקראת ערב הקדישו את השעות הראשונות להתארגנות, שכן רוב רובם שוהים באתר הקמפינג הסמוך למתחם הפסטיבל, לא שיש יותר מדי אופציות לינה אחרות ברדיוס של חצי שעה נסיעה. אלו היו הסיבות לתנועה הדלילה שהורגשה עם פתיחתו הרשמית של הפסטיבל, כשהמבקרים ממשיכים להחנות, להתמקם, להקים את האוהל ולפרוש את שקי השינה, ועל הדרך גם לתדלק באלכוהול ושאר תוספי מצב רוח. לא נשלה את עצמנו, אפילו לקהל הצעיר והמאוד חיובי של אינדינגב לא פשוט להחזיק לילה שלם של הופעות ומסיבות בלעדיהם. ככה זה - סקס, סמים ורוק אנד חול.
שיא הערב הגיעה מטבע הדברים בחסות החשיכה. כמו בפסטיבלים רבים אחרים בחיק הטבע, הזריחה מתחילה רק אחרי השקיעה. מאות הצעירים (רובם לפני, אחרי ותוך כדי צבא), וגם אלו המבוגרים יותר - חלקם עם משפחות - התכנסו בתוך מתחם ההופעות והתרכזו ברוקנ'רול. באופן טבעי רובם התמקמו בבמת "הקוף" הגדולה והמרכזית, שבמהלך הלילה הוקדשה לצלילים מן המזרח. אחרי חימום של להקת Forestt (שמשלבת בהצלחה מפתיעה בין מוזיקה צוענית ממזרח אירופה למוזיקה קלטית ממערבה), התייצבה נטע אלקיים על הבמה. "זה משהו אחד לגדול בדרום, ומשהו אחר להגיע לכאן כדי לחגוג ולרקוד. היום אנחנו פה בשביל לחגוג ולרקוד בדרום", אמרה הזמרת ילידת נתיבות ברגע של עברית, בעיצומו של המופע שופע השפה המרוקאית.
הבא בתור על במת הקוף היה שי צברי, עם הלחנים התימניים הכיפיים שלו שמשכו קהל הרב מבימת הפיל הסמוכה, שנוכסה באותו הזמן על ידי האורחים מחו"ל. עם זאת, ניכר שהמופע המרכזי של ערב הפתיחה היה זה של אביב גדג' - יוצא להקת אלג'יר, אם נחפש הקשרים נוספים למזרח התיכון. כמובן שכוח המשיכה של גדג' נובע מהמנוני הרוק האפלים והנמרצים בו זמנית שלו, ואלו הפעילו את מאות המעריצים שבאו לראותו. כשרביעיית כלי מיתר מאחוריו, גדג' שר על האכזבות שלו מהעולם המנוכר וחסר החמלה בו אנו חיים. כל פריטה על מיתרי הגיטרה שלו כאילו שולחת חץ מקשת - הישר אל הלב. לעתים זה הרגיש כאילו קורט קוביין ניצב מולנו, שר בעברית בעיבודים גראנג'יים מלאי כאב, נחשף כל כולו בשיער ארוך כהה במקום בלונד, אבל עם אותה מרה שחורה.
המופעים המרכזיים של המוזיקאים הישראלים על במת הקוף, וגם זו של L'Épée שהגיעה אחריהם בהובלת אנטון ניוקומב המוכר מלהקת בריאן ג'ונסטאון מסאקר, ריכזה את מירב תשומת הלב. אולם צלילים מפתים צפו מכל קצוות מתחם ההופעות כאילו נישאו על גבי נחילי החיפושיות שצעדו על החול בין הבמות ודוכני המזון והשתייה. האווירה כולה הייתה ספוגה בבליל סגנוני של מגוון מקצבים שונים. מהלחנים המזרחיים של אלקיים וצברי, לרוק המכביד של גדג' או זה הקליל של We Are Lost, דרך הדרים-פופ המלטף והפתייני של ההרכב התל אביבי Screens 4 Eyes ותמיד תמיד הביטים שהגיעו מהקרחנה הבלתי נדלית, שנערכה בהתמדה מרשימה במתחם האלקטרוני. איכשהו, עם כל ההופעות מסביב, מתחם המסיבה עם הדי.ג'יי המקומיים והזרים שחלשו עליו היה הפעיל והנמרץ מכולם, כל הזמן.
זה תמיד מפתיע כיצד זליגת הסאונד המתערבלת ברחבי המתחם אינה באמת פוגעת בחוויית ההאזנה. מה שאולי כן פוגע קצת בתחושת המיצוי היא מסגרת הזמן הקצרה והנוקשה של ההופעות, עניין של שמירה על לוחות זמנים - משהו שמארגני הפסטיבל הצטיינו בו, וכנראה היו מחוייבים לו בהתחשב בכמות המשתתפים שהגיעו עד לנגב כדי להציג את מרכולתם. באופן כללי אפשר להגיד שהצוות מאחורי אינדינגב והשותפים החדשים שלהם מחברתו של שוקי וייס עשו עבודה מצוינת בכל הנוגע לארגון האירוע. נעזוב רגע את משימת האוצרות - יש שיתיישרו בקו אחד עם הטעם שלהם, יש הרבה כאלה שלא. אבל בכל הנוגע להתארגנות בשטח, מאיכות הסאונד על הבמות, למתחמי הקמפינג ועד לדוכני המזון - העניינים התנהל כסדרם ללא תקלות המוכרות לנו מאירועים בקנה מידה שכזה בישראל. הכל הלך חלק בתחומי האחריות של בני האנוש, לפחות כל עוד הטבע לא מתערב עם הגשם, הברקים והרעמים שלו.
