המסר של נתניהו ליורשיו בליכוד

במלחמת ההישרדות שלו מול התיקים הפליליים מבהיר ראש הממשלה לאלה הרוצים להחליף אותו: אם לא תדברו עם הפלסטינים, יתפרו לכם תיק

ד"ר ברוך לשםפורסם: 28.10.19 , 09:19

(צילום: EPA)

בשבוע שעבר כתב נפתלי בנט: "חבריי במחנה הימין, שיהיה לכם ברור: אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה אנושה למחנה הלאומי כולו. מנהיג ימין שיבוא אחריו יהיה מסורס ומפוחד מהתקשורת וממערכת המשפט". למה התכוון בנט בדבריו? ומה יפחדו מנהיגי הליכוד הבאים לעשות? הנה ניסיון להסבר שמסתמך על דבריו של ראש הממשלה עצמו.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בנימין נתניהו טען בריאיון עיתונאי ב-1998 כי העמדה העוינת של התקשורת כלפיו נובעת מעמדותיו המדיניות. "אני מבטיח לך שאם אוותר על שטחים ניכרים מארץ ישראל יטפחו לי על השכם", אמר. גם את צרותיו המשפטיות כיום הוא תולה בלחצים שהפעילה התקשורת על הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. ב-2018 הוא הפיץ סרטון שבו אמר: "שלוש שנים התקשורת והשמאל רודפים את היועץ המשפטי לממשלה כדי שיגיש (נגדי) כתב אישום בכל מחיר".

נתניהו, שהישרדותו היא אומנותו, ניסה בראשית דרכו הפוליטית לרצות את התקשורת הליברלית התומכת בהסכמי שלום שיחליפו את הכיבוש בשטחים. במסיבת עיתונאים לפני בחירות 1996 הוא הודיע על מחויבותו לביצוע החלטות ממשלת רבין שנבעו מהסכם אוסלו ב'. ב-1997, לאחר שנבחר, הוא ביצע את הסכם חברון שלפיו צה"ל ייצא מן העיר והיא תועבר לרשות הפלסטינית. בני בגין, שר המדע דאז, התפטר מן הממשלה במחאה.

ב-1998 חתם נתניהו על הסכם וואי עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון ועם יו"ר הרשות יאסר ערפאת. ההסכם כלל את נסיגת ישראל מ-13% משטחי הגדה המערבית בשלוש פעימות. נתניהו ביטל את ההסכם לאחר הפעימה הראשונה, בעקבות התנגדות חברי כנסת מהליכוד ומפלגת מולדת של רחבעם זאבי. שני חברי כנסת של הליכוד ושניים ממולדת תמכו בהפלת ממשלת נתניהו ב-1999 בעקבות ההסכם הזה.

בתשדירי הליכוד מ-1996 נראתה יונה מנפנפת בכנפיה בחוזקה באוויר על רקע הסיסמה: "נתניהו, עושים שלום בטוח". אחד המשתתפים בהפקת התשדיר הזה סיפר שהיונה נקשרה ברגלה בחוט שלאחר מכן רוטש מן הצילום. נתניהו, נחוש לשרוד, ניתק את החוט הזה לחלוטין בהמשך דרכו הפוליטית.

החל מבחירות 2006 נעלמה המילה "שלום" מתעמולת הליכוד וכל מי שתמך במו"מ מדיני עם הפלסטינים הוגדר כשמאלן הפוגע באינטרסים הביטחוניים של ישראל. התקשורת הליברלית המשיכה להיות עוינת אבל נתניהו ניצח, למרות זאת, בשלוש מערכות בחירות.

המיצוב שלו כ"מר ביטחון" ויכולותיו התקשורתיות יוצאות הדופן אפשרו לו לנהל קמפיין הפחדה יעיל כלפי חלק גדול של הציבור הישראלי ולהיבחר שוב ושוב. אפילו מפלגת כחול לבן, הכוללת שלושה רבי אלופים, נתקפה באלצהיימר מתקדם לגבי המילים "שלום" ו"מו"מ מדיני" בשתי מערכות הבחירות ב-2019. הם חששו להיתפש כמשת"פי טרור אף ששירתו 116 שנים במשותף במלחמה בטרור.

כיום, כאשר נתניהו מחשב כנראה את קיצו הפוליטי לאחור, אם לא מחר אז מחרתיים, החלו יורשיו הפוטנציאלים בליכוד להתחמם על הקווים. מה הלקח שהם למדו ממערכת היחסים של נתניהו עם התקשורת אשר, לפי עדותו שלו, היא החשודה המיידית במצבו המשפטי הנוכחי? האם טענתו של בנט כי יורשיו יהיו "מפוחדים ומסורסים" היא שהם אולי ייכנעו ללחצי העיתונאים הליברלים ויקדמו את התהליך המדיני?

גדעון סער הוא המועמד המוביל בסקרים בקרב מתפקדי הליכוד להחליף את נתניהו. סער מיומן בהעברת מסרים ובעל יכולת ניסוח גבוהה. הבעיה שלו היא שדבריו מכוונים להגיונו של השומע ולא לרגשותיו. אין לו את היכולת לנהל קמפיינים של הפחדה בנוסח נתניהו.

לסער, בניסיונו הצבאי ושפת גופו, אין את הדימוי של "מר ביטחון" שיאפשר לו להתייצב מול הגנרלים של כחול לבן כאשר אלה ינסו לקדם תהליך המדיני. צריך לזכור שמרבית בוחרי מפלגה זו הם אנשי מפלגת העבודה בעברם, שידרשו את המשכו של המו"מ עם הפלסטינים.

לניר ברקת, ישראל כץ, גלעד ארדן וצחי הנגבי, שגם שמם הועלה, בעיקר מטעם עצמם, אין את הדימוי של מר ביטחון ולא את היכולות הרטוריות שיסחפו אחריהם את בוחרי הליכוד.

כלומר, למועמדים האלה יהיה קושי להתייצב מול התקשורת הליברלית שדורשת תהליכים מדיניים. אם האזהרות של נתניהו ובנט אכן מבוססות, הרי מעשה כזה יכול להיות מסוכן עבורם משום שמערכת החוק תנסה להדביק להם תיקים פליליים. זה נשמע כמו פרודיה אבל זוהי בעצם מורשת נתניהו ליורשיו – דברו עם אבו מאזן או שתלכו לכלא.