אין לנו על מי לסמוך, אלא

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (צילום: AFP)

חיסולו של מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדדי יקנה בוודאי נקודות רבות לדונלד טראמפ – בעיקר בדעת הקהל האמריקנית – אך אין בו כדי לשנות את הלקחים שעל ישראל להפיק מההתפתחויות והצעדים האחרונים שנקט נשיא ארה"ב במזרח התיכון.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

תחשבי חיובי, אמרתי לעצמי. אבל למרות זאת, לא הצלחתי בשום אופן לגרש ממוחי את הקריקטורה המפורסמת של "דוש" (קריאל גרדוש) מתוך הספר "סליחה שניצחנו" שיצר עם אפרים קישון. הספר נכתב ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, שבה הותקפה מדינת ישראל הקטנה בשלוש חזיתות בו-זמנית, תוך סיוע של מדינות ערביות נוספות. בקריקטורה, תחת הכותרת "מה נשמע", רואים את "שרוליק" הקטן – ההאנשה של דוש למדינת ישראל – עם כובע הטמבל שהיה לסימן המסחרי שלו, עומד בתוך בקבוק גדול ושקוף. הסיטואציה ששימשה מניע לקריקטורה היא סגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי על ידי נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר במאי 1967, בניגוד להסכמים, ולמעשה השמתה של ישראל תחת מצור. שרוליק נראה במצוקה: הוא מתחנן לעזרה, ועושה אוזנו כאפרכסת כדי לשמוע מה קורה בחוץ.

הסוף ידוע: ישראל ניצחה במלחמה ההיא בעצמה, בשישה ימים, וסמכה על עצמה ולא על כל אותם "ידידים טובים". ומדוע נזכרתי בכל זה עכשיו? משום שאז ישראל הייתה "שרוליק" הקטן, מבודדת בעולם, חסרת כוח וחסרת יכולת. היום ישראל היא מעצמה עולמית מבחינה ביטחונית וכלכלית, ובעלת יחסי חוץ מצוינים עם המעצמות – שאותם היטיב לטוות נתניהו בכישרון רב. אין מקום להשוות למצב ב-1967.

טוב עושה נתניהו כשהוא מצליח לתחזק מערכת יחסים קרובה וחמה עם נשיא ארה"ב. ותודה לך, הנשיא טראמפ, על העברת השגרירות לירושלים – אירוע שלו ייחלנו 71 שנים ומי-יודע-כמה נשיאים – ועל ההכרה ברמת הגולן כחלק ממדינת ישראל. גם הקשרים של נתניהו עם פוטין חשובים ובעלי ערך רב. אבל חייבים תמיד לזכור שברגעי הכרעה, אם יגיעו חלילה, אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו. ואידך זיל גמור.

• לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד