חוקרים: האדם המודרני נולד בדרום יבשת אפריקה
מדענים שניסו להתחקות אחר השורשים הגנטיים של מוצא האדם המודרני, הגיעו למסקנה שהוא הופיע לראשונה באגן נהר זמבזי באפריקה הדרומית. לא כולם מסכימים
לא תמיד ידענו זאת: כשנחשפו המאובנים הראשונים של מיני אדם קדומים, במאה ה-19, ניטשה מחלוקת מרה בשאלה איפה התפתח המין האנושי, כשהמועמדים המובילים היו אירופה, דרום אסיה ואפריקה. ממצאים ארכיאולוגיים נוספים, ושיכלול שיטות התארוך והחקירה של העצמות, הובילו תוך עשורים ספורים לתשובה ברורה - אם נחזור מספיק אחורה, כולנו אפריקנים. אך אפריקה היא יבשת גדולה, והמענה לשאלה הראשונה הוביל מיד לשאלה הבאה: איפה בדיוק באפריקה הופיע לראשונה האדם המודרני?
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
עריכה גנטית: הדור הבא? כיצד אפשר לעכב הזדקנות תאים - והאם זה כדאי? מעיין הנעורים השנוי במחלוקת
מאובני האדם הראשונים שנמצאו ביבשת היו במזרח אפריקה, ובמשך זמן רב הדעה המקובלת הייתה ששם, באזור קניה ואתיופיה, התפתח המין שלנו. לאחר מכן התגלו מאובנים דומים גם בדרום אפריקה, וחלק מהחוקרים טענו שערש האנושות נמצא דווקא שם. תגליות מהשנים האחרונות לא ממש עזרו להבהיר את התמונה, ואולי אף סיבכו אותה עוד יותר: גולגולות הדומות לאלו של האדם המודרני, אך גם שונות מהן במאפיינים מסוימים, נמצאו לא רק במזרח ודרום היבשת אלא גם בצפונה. כך למשל התגלו ב-2017 גולגלות בנות 300 אלף שנה במרוקו, ויש עדיין ויכוח בין החוקרים אם מדובר באנשים שכבר נראו ממש כמונו, "בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית" כפי שהם נקראים, או בתת-מין קדום יותר.
כל זאת הביא מספר חוקרים לפרסם בשנה שעברה מאמר ובו טענו שהתכונות המודרניות שלנו התפתחו מתוך ערבוב של אוכלוסיות שונות, בדרום, מזרח וצפון היבשת. לפי המאמר, אין לנו מוצא אפריקאי אחד: אנחנו תוצר של נקודות מוצא רבות ברחבי אפריקה.
מוצא האדם לפי הגנים
כעת, במאמר שהתפרסם בכתב העת Nature, טוענים חוקרים מאוסטרליה, דרום קוריאה ודרום אפריקה שהצליחו בכל זאת לאתר את האזור שבו הופיע לראשונה האדם המודרני - לא על סמך מאובנים, אלא על פי DNA של בני אדם החיים כיום. בעזרת השוואה של מאות רצפי DNA, הגיעו החוקרים למסקנה שערש האנושות נמצא באגן נהר הזמבזי: אזור זמביה וזימבבואה של ימינו, מצפון לדרום אפריקה.
החוקרים בדקו רצפים של DNA הנמצא במיטוכונדריה: אֵבְרוֹנִים קטנטנים הנמצאים בתוך התאים שלנו, ומספקים להם אנרגיה. למיטוכונדריה יש גנים משלהם, נפרדים ושונים מהגנים שבגרעין התא, ומהווים את הגנום שלנו. בניגוד לגנים בגרעין, את ה-DNA המיטוכונדרי אנחנו לא מקבלים משני ההורים אלא מהאֵם בלבד, וכך אפשר לעקוב בעזרתה אחר שושלות אימהיות.
במחקר השתתפו היו יותר מ-1,200 אפריקנים, שה-DNA המיטוכונדרי שלהם שייך לקבוצה המכונה L0, הנחשבת עתיקה במיוחד. פירושו של דבר הוא שקבוצות מיטוכונדריאליות אחרות התפצלו מתוך הקבוצה הזו. החוקרים חילקו את הנבדקים לתת-קבוצות על פי הרצפים שלהם, ולפי הצטברות המוטציות בתת-הקבוצות השונות, כמו גם המוצא של האנשים שהשתייכו אליהם, הם שיחזרו את ההיסטוריה המוקדמת של המין שלנו.
על גדות האגם העתיק
החוקרים שילבו את הממצאים מה-DNA של הנבדקים עם מידע על מיקומם הגיאוגרפי והשתייכותם האתנית - רבים מהם היו משבטים שחיו דורות רבים במדבר הקלהארי, למשל, או בחופי דרום-אפריקה. כך הם הגיעו למסקנה שבני האדם המודרניים הראשונים הופיעו לפני כמאתיים אלף שנה מדרום לנהר הזמבזי, באזור שהיום רובו מדברי ויבש אבל באותה תקופה היו בו ביצות ונחלים, שאריות של אגם עתיק בשם מקגאדיקגדי (Makgadikgadi), שיבש מאז. אותה אוכלוסייה קדומה התגוררה באזור כ-70 אלף שנה, ורק אז החלו להתפצל ממנה קבוצות שונות, שהיגרו לכיוון צפון מזרח, קניה ואתיופיה של ימינו, וגם דרומה, אל דרום-אפריקה.
מה גרם להגירה הזו מהמקום שבו חיו אבותינו זמן רב כל כך? החוקרים מצטטים מחקרים לפיהם לפני כ-110-130 אלף שנה האקלים באזור אפריקה הדרומית השתנה: אזורים סמוכים לאגן הזמבזי שבו חיה אותה אוכלוסייה, שקודם היו צחיחים, הפכו לירוקים יותר וסיפקו "מסדרונות" של אקלים נוח שאיפשרו הגירה גם צפונה וגם דרומה. במקביל, לפני כ-110 אלף שנה שינוי האקלים הוביל להתייבשות הדרגתית של האזור שבו חיו אבותינו, ונראה שחלקם עזבו כדי לחפש סביבה נוחה יותר.
ספקנות וכעס
החוקרים מספקים סיפור מסודר ויפה על ראשיתו של האדם המודרני, אך בקהילה המדעית הוא לא התקבל בהתלהבות רבה, בלשון המעטה. אד יונג (Yong), שכתב על המחקר בכתב העת אטלנטיק, ציין כי המדענים שאיתם דיבר "או שהיו ספקנים, או שכעסו ממש". הבעיה העיקרית במחקר, אמרו, היא שהחוקרים התייחסו אך ורק ל-DNA מיטוכונדרי, והתעלמו מראיות המגיעות מה-DNA הגרעיני, ממחקרים גנטיים על מאובנים וממחקרי מאובנים בכלל. כל הראיות האלו, טוענים המבקרים, מעידים על מוצא עתיק יותר ממאתיים אלף שנה, ועל נקודות מוצא שונות.
"המסקנות הן מרחיקות לכת, והחוקרים מציגים אותן כחזקות הרבה יותר ממה שהן באמת", אמרה ליונג הגנטיקאית קרינה שלבוש (Schlebusch), מאוניברסיטת אופסלה בשבדיה. "הממצאים אומרים לנו מעט מאוד על מוצא האדם באופן כללי. הם יכולים רק להעיד על המוצא של חלק קטן מאוד מגנום האדם - זה הכל".
כדי לשכנע את הקהילה המדעית, יידרשו כנראה עוד מחקרים רבים - שיקחו בחשבון יותר מאשר DNA מיטוכונדרי בלבד. יעבור עוד זמן בטרם נוכל לגבש הערכה מבוססת יותר בשאלה היכן הופיעו לראשונה בני אדם שנראו ממש כמונו. המחקר החדש מציע נקודת מבט חדשה על השאלה העתיקה הזו, אבל עדיין רחוק מלהיות ברור אם הוא מוביל אותנו בכיוון הנכון אל התשובה.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
