ישראל חייבת להתכונן ליום שאחרי אבו מאזן

בקרוב הוא יחגוג 84 ואין לדעת כיצד ומתי הוא יעזוב את המוקטעה. בינתיים, אין ערובה לכך שיורשיו, יהיו מי שיהיו, ימשיכו לבלום את הטרור

אלון אביתרפורסם: 29.10.19 , 12:05

מחמוד עבאס, אבו מאזן ראש הרשות הפלסטינית נואם במליאת עצרת האו״ם (צילום: AFP)

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן (צילום: AFP)

בלי ששמנו לב חלפו 15 שנה מאז ירש אבו מאזן את כיסאו של יאסר ערפאת ואת תפקידיו כיו"ר אש"ף, יו"ר הרשות הפלסטינית ויו"ר תנועת הפת"ח - ולמעשה נטל את מושכות השלטון הפלסטיני לידיו. איך הזמן עובר כשנהנים, הוא ודאי מסנן לעצמו לקראת חודש נובמבר שבו יציין את שנתו ה-84.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אבו מאזן קיבל לידיו את החברה הפלסטינית במצב כאוטי ומשברי, בסיומה של האינתיפאדה השנייה. הוא זכה לכינויים רבים לאורך השנים: אפרוח בלי נוצות, האיש האפור בחליפה האפורה, המועמד שמפסיד לעצמו ועוד. אבל בינתיים, למרות מספידיו מבית ומחוץ, ולמרות הרגליים הרבות שהושמו בדרכו והמכות המדיניות, הפוליטיות, הכלכליות והאחרות שספג, הוא שומר על יציבות שלטונו ועל מעמדו האישי.

זאת ועוד: אף שלא מימש את החזון הלאומי בדמותה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67', וככל הנראה רק הרחיק את החלום מעבר לאופק, תוך דחיקת הבעיה הפלסטינית מטה ברשימת סדר העדיפויות הבינלאומי והאזורי, הכישלון לא זעזע את כיסאו. מאז שהפסיד את רצועת עזה לחמאס ביוני 2007 - תבוסה קשה, שנזקפת לרעתו בדברי הימים הפלסטיניים - הוא מפגין כושר שרידות שמעורר קנאה בקרב מנהיגים ערבים באזור.

ליורשיו צפוי אבו מאזן להשאיר נעליים גדולות וסבוכות. אין לדעת כיצד ומתי הוא יעזוב את המוקטעה ברמאללה, אך ברור כי נוכח גילו ומצבו הבריאותי הדבר יכול להתרחש בכל רגע. הוא אמנם נהנה מקונצנזוס יחסי - בבחינת הרע במיעוטו - ומהיעדר מתנגדים במשקל כבד, אך הוא צפוי להותיר אחריו זירה פלסטינית מפולגת, ללא תקווה מדינית וללא מנהיגים מסומנים, ממונים או נבחרים, או מנגנון ברור של המשכיות. תנאי הפתיחה לא מזהירים, ולא ברור אם יקום יורש שיהיה מסוגל לשמור על יציבותה היחסית של המערכת הפלסטינית.

עוצמתו של אבו מאזן, לצד נסיבות נוספות, אפשרו לישראל לשמור ביהודה ושומרון על מציאות יציבה ללא ויתורים על נכסים מהותיים כלשהם. עם זאת, אין כל ערובה לכך שיורשיו יוכלו גם הם לספק את הסחורה ולאפשר את המשך הסטטוס-קוו, שלפיו הרשות הפלסטינית בולמת טרור ומשמרת את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל מבלי שתקבל תמורה ממשית.

כדי לשרוד פוליטית ולהתמודד עם האתגרים הישנים והחדשים, ייאלצו אלה שייכנסו לנעליו לשבור ימינה, גם דקלרטיבית וגם מעשית, וליישם מדיניות נוקשה ולעומתית יותר כלפי ישראל.

על רקע זה, הדרג המדיני והביטחוני בישראל נדרשים להכין מבעוד מועד תוכנית מגירה ולהיערך להפעלת ארגז כלים חדש שטרם נעשה בו שימוש: לא רק פקודות מבצע לפריסת כוחות בשטח, אלא גם סט של מהלכים אזרחיים שונים הבולמים הידרדרות ומאפשרים לתחזק רשות פלסטינית יציבה פוליטית וכלכלית. זהו אינטרס אשר תקף לכל ממשלה ישראלית עתידית.

במוקדם או במאוחר, "היום שאחרי אבו מאזן" לא יהיה רק מטבע לשון. כשזה יקרה, ישראל תידרש לתת אור ירוק לצעדים שיהיו ככל הנראה קשים לעיכול ובלתי פופולריים. אך כאשר הבחירה תהיה בין גרוע לגרוע יותר, התשובה תהיה ברורה.