מלחמה עדתית בלבנון תזמין את האיראנים - ועלולה לגלוש לישראל
למרות ההתפטרות של ראש ממשלת לבנון וההתנגשויות בין המוחים לחיזבאללה, נראה כי ההסתברות למלחמה בגזרה הצפונית לא עלתה. עם זאת, גם עימותים ללא נשק חם ברחובות ביירות אינם בשורה טובה לישראל. פרשנות, רון בן ישי
התפטרותו היום (ג') של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, נועדה בראש ובראשונה למנוע התדרדרות אפשרית למלחמת אזרחים עדתית, שעלולה לגלוש גם לישראל בחסות גורמים עוינים שינצלו זאת.
בשבוע שעבר עוד ניסה אל-חרירי לשלוט במצב, על-ידי פרסום רפורמה כלכלית שקיצצה בשכר הבכירים ונענתה לדרישת המפגינים להוריד את "מס הווטסאפ", שהיה הניצוץ שהדליק את המחאה, אבל הרפורמות של אל-חרירי היו בעיני צעירי לבנון, שיותר משליש מהם מובטלים, מעט מדי ומאוחר מדי.
דרישות המפגינים לא נענו בתוכנית של אל-חרירי – והאזרחים המשיכו להציף את הרחובות. ממשלת לבנון, שמזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מושך בחוטיה מאחורי הקלעים, ניצבה חסרת אונים. עד כמה שזה יישמע מפתיע, נסראללה דווקא הצדיק את המפגינים – אבל במקביל הזהיר אותם לא ללכת רחוק מדי, ולא לפגוע בתפקוד הממשלה, שרוב שריה וגם הנשיא המכהן של לבנון הם תומכי חיזבאללה.
הנשיא מישל עאון הוא אמנם נוצרי מארוני, אבל נתמך על-ידי חיזבאללה ופחות או יותר מקבל הוראות מהבונקר שבו יושב נסראללה. לכן היה למזכ"ל ארגון הטרור השיעי אינטרס חיוני בהמשך קיום הממשלה הנוכחית, שהקמתה נתקלה בקשיים רבים והרכבתה נמשכה כמעט שנה שלמה.
למרות שחלק ניכר מהמפגינים הצעירים והמבוגרים שברחובות הם שיעים בני עדתו של נסראללה – הוא שיגר לרחובות את אנשי חיזבאללה ואנשי ארגון אמל השיעי, כדי להתעמת עם המפגינים
ולהכריחם להפסיק את המחאה.
האיראנים לא ישלמו את החשבון
במה שנוגע לישראל, מלחמת אזרחים בלבנון, או אפילו עימותים שלא בנשק חם ברחובות, אינם בשורה טובה. הניסיון מוכיח שחוסר יציבות ומלחמות פנימיות אצל שכנינו בסוף גולשים איכשהו אלינו – אם ביוזמת אחד הצדדים שרוצה לצבור יוקרה ולהסיח את הדעת מכישלונותיו, ואם בגלל פליטים שבורחים ממוקדי האלימות ומחפשים מקלט בישראל או סמוך לגבול עם ישראל. אבל כרגע נראה שהעימותים הפנימיים בלבנון אינם מעלים את ההסתברות למלחמה בצפון.
לנסראללה יש אינטרס כרגע להתמקד בפתרון הבעיות הפנימיות והמשבר הפנימי ולמנוע התדרדרות למלחמת אזרחים, ממש כפי שיש לאל-חרירי. מלחמה עם ישראל, שלבנון תסבול ממנה קשות, עלולה להביא לכך שבני העדות בלבנון – כולל השיעים – יפנו נגד חיזבאללה ויאשימו אותו לא רק בהרס הכלכלה של לבנון, אלא גם בהרס הפיזי שלה. האיראנים לא יהיו שמה כדי לשלם את החשבון, כיוון שגם הם נמצאים כעת במצב כלכלי קשה בגלל הסנקציות שהטיל עליהם הנשיא דונלד טראמפ.
אפשר להניח שגם אם המשבר הפנימי בלבנון יחריף, הוא לא יפגע בנו – לפחות לא בתקופה הקרובה. אבל אם תתחולל מלחמת אזרחים של ממש בלבנון, אזי זו עלולה לשמש הזדמנות לגורמים עוינים לישראל ובעיקר לאיראנים ולמיליציות השיעיות הפועלות בחסותם, להיכנס ללבנון – בטענה שהם מגינים על השיעים כביכול. כרגע המצב הפנימי בלבנון שביר, אבל עדיין ניתן למנוע את אותה מלחמת אזרחים שעלולה להשפיע גם עלינו.
הצעירים לא זוכרים את המלחמה
בניגוד למצב בישראל, התפטרות ראש ממשלה לא מביאה לפיזור אוטומטי של הממשלה עצמה. בלבנון הנשיא הוא זה שמרכיב את הממשלה. אם רה"מ מתפטר אז הנשיא יכול למנות במקומו מישהו אחר, בהסכמה עם העדה המוסלמית סונית – שרה"מ חייב לפי חוקת לבנון להשתייך אליה.
התפטרותו של אל-חרירי עדיין לא נכנסה תוקף, והנשיא עאון הודיע כי יקיים התייעצויות עם הסיעות השונות – במטרה לקבוע בתוך כשבוע מי יהיה ראש הממשלה הבא. יש סיכוי שהטיפול בהלם שאל-חרירי מנסה עכשיו לעשות, כדי לצנן את הרוחות בלבנון ולמנוע התדרדרות למלחמת הכל בכל, יעשה את שלו.
רבים מאזרחי לבנון עדיין זוכרים את מלחמת האזרחים הנוראה שהתחוללה בין 1975 ל-1990 בין העדות השונות, ושבמהלכה גם פלשה ישראל למדינה במלחמת שלום הגליל. אבל רוב הצעירים שמפגינים כעת ברחובות לא זוכרים את אותה מלחמה שבה נהרגו אלפי לבנונים מכל העדות, וגם פלסטינים. לכן ייתכן שהצעד של אל-חרירי לא ישיג את התוצאה המיוחלת ולא ירגיע את הרוחות. אבל יש סיכוי טוב שכן, ושבלבנון תשרור לפחות הפוגה בעימותים האלימים, אם לא רגיעה כללית.
לפנייה לכתב/ת 
