המקום שאין בו שמש: ביקור בכלא למחבלי דאעש
כתבי AFP קיבלו הצצה נדירה לבית סוהר שבו מחזיקים הכורדים באלפי ג'יהאדיסטים מסוכנים שעלולים לברוח. אסירים מגרמניה, צרפת ובריטניה ישנים על הרצפה, חלקם חולים בצהבת ואיידס. "אני רוצה הביתה, חבל שנעניתי לקריאה של אל-בגדדי"
מאחורי דלת הפלדה, התא עמוס בגברים שמבטם חלול: אסירים כחושים וצנומים במדים כתומים שוכבים לאורכו ולרוחבו של התא, אצבעו של זה כמעט נוגעת בראשו של זה, והם מכסים כל סנטימטר מהרצפה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
צוות של סוכנות הידיעות הצרפתית AFP קיבל גישה לאחד ממתקני המעצר העמוסים ביותר בצפון-מזרח סוריה שבהם מחזיקים הכוחות הכורדיים במחבלים מדאעש. על רקע המבצע הצבאי שבו פתחה טורקיה נגד הכורדים החודש – ושהושעה בינתיים בעקבות הסכמים עם ארה"ב ועם רוסיה – השאלה כמה חזקות יהיו דלתותיהם של בתי כלא כמו זה היא שאלה שמעוררת מתח בסוכנויות מודיעין רבות בעולם.
הגברים המצטופפים בבתי כלא שאמצעי ההגנה בהם רעועים כמו בית הסוהר הזה באזור חסכּה באים מעשרות מדינות – מדינות שמצד אחד אינן רוצות שיישארו חופשיים אבל מצד שני גם אינן מוכנות לקלוט אותם בחזרה. 5,000 אסירים מוחזקים כאן – סורים ועיראקים, אבל גם בריטים, צרפתים וגרמנים – והמתקן הזה הוא עדות לצבא הג'יהאדיסטים הבינלאומי שהעמיד דאעש רק לפני חמש שנים, כשיצא למסע טרור שכלל הוצאות המוניות להורג, מעשי רצח, שיעבוד ועינויים – שרבים מהם תועדו לצורכי התעמולה של הארגון.
חלק מהאסירים בכלא הזה הם נערים, ואף אחד מהם לא צעד תחת השמש זה חודשים או יותר. המזרנים האפורים שלהם מסודרים כך שיכסו את הרצפה הקרה, ורק פינה אחת של התא נותרת חשופה – זו שבה עומד לשירותם בור כדי לעשות את צרכיהם: שירותי "בול-פגיעה".
אני רוצה הביתה, לוויילס
במחלקה הרפואית הסמוכה – הצחנה איומה, ובכניסה מקבלים המבקרים מסכות מנתחים. לאסירים אין למעשה מושג מה קורה בחוץ, ואת הזמן הם נאלצים למדוד בין השאר בעזרת חמש התפילות היומיות שמקיים המוסלמי המאמין.
האסירים האלה לא שמעו כמובן עלחיסולו של מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדדי, ביום ראשון השבוע. "אין להם שום קשר עם העולם שבחוץ", אומר מנהל הכלא, שהסכים להזדהות רק בשם סרהאט וביקש שמיקומו המדויק של המתקן לא יפורסם.
מרבים מהאסירים בכלא הזה נותרו רק עור ועצמות. לבני המזל שבהם יש מיטה לישון עליה, אבל רובם ישנים פשוט על הרצפה. כמה מהם חושפים פצעים חבושים או גדמים במקום איברים שנקטעו. מצבם של הפצועים מלמד על עוצמת הלחימה בין דאעש לבין משחררי הערים שכבש, ובמיוחד הקרב האחרון – זה שבו הצליחו "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" שבהובלת הכורדים להכניע את דאעש במעוזו האחרון בסוריה, בחודש מרץ.
מצבם של הכלואים כאן מעיד גם על התנאים הקשים שאיתם התמודדו התושבים האחרונים של "החליפוּת האיסלאמית" של דאעש בשלהי ימיו באזור באגוז, מעוזו האחרון, כ-200 קילומטרים דרומה מכאן. רוב הגברים שנדחסו לתוך הכלא הזה ולעוד שישה בתי כלא לפחות ברחבי השטח שבשליטת הכורדים, הם אלה שנמצאו אז צולעים וכנועים, מורעבים וסובלים מפציעות איומות.
"אני רוצה לעזוב את הכלא ולחזור הביתה למשפחה שלי", אומר אסיל מטהאן, בן 22. הצעיר הרזה הזה עזב את ביתו בוויילס כשהיה רק בן 17 והצטרף לאחיו במוסול, העיר בצפון עיראק שבה קם דאעש. כשאחיו נהרג הוא עבר לעיר א-ראקה, בירת דאעש בסוריה. "אני רוצה לחזור לבריטניה", הוא אומר, ומודה שהלוואי שלא היה נענה לקריאה של אל-בגדדי להצטרף לארגון הג'יהאד ב-2014.
100 כבר ברחו
לדברי הרשויות הכורדיות, מחבלים מיותר מ-50 מדינות מוחזקים בבתי הכלא שאותם הם מנהלים בשטחם, ובסך הכול כלואים בהם יותר מ-12 אלף איש החשודים בהשתייכות לדאעש. לא כל לוחמי דאעש נתפסו על-ידי הכורדים והכוחות האמריקניים בימי גסיסתה של "החליפוּת", וגם כעת הארגון ממשיך לתקוף את יריביו באמצעות תאים רדומים שפועלים באזור. מנהל הכלא סרהאט מספר שיש ימים שבהם ג'יהאדיסטים מתקרבים לכלא ופותחים באש – רק כדי לאותת לאסירים שהם עדיין שם.
מצרפת ועד תוניסיה, רבות ממדינות המוצא של האסירים מדאעש שולחות מסרים שלפיהם הן אינן מעוניינות לקלוט אותם חזרה – מחשש שהדבר יכעיס את הציבור, שרבים ממנו אינם מבינים מדוע ארצם צריכה לקבל אליה בחזרה ולשקם קיצונים שברחו לחו"ל כדי לבצע מעשי זוועה בשם האיסלאם.
מהעבר השני, הכורדים עצמם נמצאים כעת במצוקה בעקבות נטישת החיילים האמריקניים והמבצע שבו פתחה נגדם טורקיה, והרשויות הכורדיות בצפון סוריה בקושי יכולות להגן על עצמן – ואם כך ודאי שקשה להן לשמור גם על האסירים הזרים.
הכוחות הכורדיים הזהירו לאחרונה שוב ושוב שהפלישה הטורקית – שהחלה ב-9 באוקטובר ואחרי שבוע וחצי הושעתה בעקבות הסכם בין וושינגטון לאנקרה – עלולה להוביל לבריחה המונית מבתי הכלא, בריחה שתאפשר לכמה מהטרוריסטים האכזריים בעולם לשוב לפעילות באזור ומחוצה לו. לפי גורם אמריקני רשמי בכיר, יותר מ-100 מחבלים כאלה כבר ברחו.
לראות את אשתי, ואז תתלו אותי
מנהל הכלא סרהאט אומר שמהמתקן שלו אף אחד לא ברח, אבל מציין שלפני כחודש הייתה התפרעות של כמה אסירים במהלך חלוקת אחת הארוחות: הם תקפו שומרים אחרי שאחד האסירים גרם להם להיכנס לתא בעזרת תלונת שווא על בעיה רפואית.
אחד השומרים, שמוביל את כתבי AFP במסדרונות הכלא, מהסס לפתוח אפילו את חלון התא. "הם מסוכנים, אלה", הוא מסביר. בהמשך, תא אחד שמור למי שדאעש מכנה בחומרי התעמולה שלו "גוּרי החליפוּת" – ילדים שגויסו ואומנו להיות לוחמים. שם, ילד אחד בן תשע ממרכז אסיה ששמו חאלד מוציא את הראש מחוץ לצוהר התא כדי לראות מי האיש שבא לבקר. הוא מחייך לעבר השומר, וזה מבקש ממנו להרגיע את שותפיו לתא הקולניים.
קרוב לשליש מהאסירים בכלא הזה חולים וזקוקים לטיפול רפואי בגלל פציעות מסוגים שונים ומחלות, בהן צהבת ואיידס. רק כ-300 מהם יכולים להעביר את הלילה במחלקה הרפואית, ואחד מהם הוא עבדאללה נומאן, בלגי בן 24. הוא מסיר את חולצתו ומציג פצע פתוח. "האיברים שלי נשפכים החוצה", הוא אומר. לדבריו ספג את הפציעה מג'יהאדיסט אחר, שירה בו בטעות כשניקה את הנשק.
חיסול אל-בגדדי – עוד כתבות:
- כוח המחץ: זו יחידת הקומנדו שחיסלה
- "מרגל מסר תחתונים של אל-בגדדי – ומיקומו נחשף"
- טראמפ חשף: זו הכלבה שהכניעה את אל-בגדדי
- כמו בן לאדן: גופת מנהיג דאעש נקברה בים
באסם עבד אל-עזים, הולנדי-מצרי בן 42, נפצע בהפצצה ואינו יכול להזיז את רגלו הימנית. הוא מספר שכדי להגיע לשטחי דאעש שיקר לאשתו והבטיח לה חופשה בטורקיה. "לא סיפרתי לה, לא רציתי שהיא תפחד", אומר עבד אל-עזים, ומספר שאין לו מושג היכן נמצאים כעת היא וחמשת ילדיהם. "הייתי רוצה לראות אותה שוב. אחר כך – מצדי שיתלו אותי. אני רק רוצה להגיד לה שאני מצטער שלקחתי אותם לארץ שיש בה מלחמה".
לפנייה לכתב/ת 
