למה שתקתם על הקיצונים מהצד השני

ההתפרעויות השבועיות של אנרכיסטים משמאל לא זוכות לסיקור האינטנסיבי שהוענק לנערי הגבעות. יום אחד נשאל איך לא ידענו על התופעה

מוטי שקלארפורסם: 31.10.19 , 12:27

כוחות משמר הגבול ביצהר

בעולם התקשורתי הנוכחי אורך חייהם של אירועים הוא בדרך כלל קצר מאוד, ונדירים המקרים שבהם זוכה סיפור - שאינו קשור לבנימין נתניהו וסביבתו - לעיסוק מתמשך ומקיף כמו סיפור התפרעותם של נערי הגבעות ביצהר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

על פניו ישנו חוסר פרופורציה משווע בין הסיקור הנרחב של ההתפרעות עצמה לבין הסיקור של התפרעויות ממגזרים שונים ובשדות שונים שהובילו לפציעה של כוחות הביטחון, אך לא זכו לסיקור כה אינטנסיבי. נכון שחזותם הבריונית של נערי הגבעות והיותם רעולי פנים, כמו שכניהם מהכפרים הסמוכים, מעניקים תחושה של מעין חצי-אינתיפאדה יהודית, וגם הסיוע שלו הם זוכים ממוסדות ההתיישבות מוסיף שמן למדורת העליהום. אך כל זה לא מצדיק את הבהלה הישראלית מתופעת הנערים הללו.

מי שמסתובב בשטחי יהודה ושומרון מכיר היטב את ההתפרעויות של אנארכיסטים יהודים מהצד השני של המפה הפוליטית, שמיידים אבנים על חיילי צה"ל כמעט מדי יום שישי וגורמים לפציעתם של לא מעטים. התופעה החמורה הזו, בלשון המעטה, כמעט שאינה זוכה לכיסוי תקשורתי, ולבטח לא בהיקפים נרחבים. מאמרי מערכת לא נכתבים על הסכנה הנשקפת לחברה הישראלית מבריוני השמאל, ונציגים מתנועות רעיוניות בשמאל אינם נזקקים להכריז ולהבהיר לכל העולם כי הם מתנערים מאותם צעירים.

זוהי סוגיה חשובה. ראשית, משום שהתעלמות מקבוצות אנרכיסטיות, גם אם הן באות מאזור תל אביב, יכול לייצר כדור שלג, עד שיום אחד נתעורר ונשאל את עצמנו מדוע לא ידענו על התופעה וטיפלנו בה. ושנית, משום שציבור המתיישבים ביהודה ושומרון, במקום להתמודד עם תופעת נערי הגבעות המתפרעים ולבחון את חומרת מעשיהם, עסוק בשאלה מדוע ישנו יחס של איפה ואיפה.

הסבר אפשרי אחד ליחס הזה הוא שהאנרכיסטים השמאלנים נתפסים בעיני רוב הציבור כקבוצת מיעוט שנמצאת מחוץ לגדר - בודדים, ולא חלק ממעגל תומך רחב. לעומת זאת, האנרכיסטים מקרב נוער הגבעות יושבים בסמיכות ליישובים ומאחזים נורמטיביים, ונראים חלק בלתי נפרד מציבור המתיישבים. בנוסף לכך, מפעל ההתיישבות הוא בעיני רבים בעיקר תנועה רעיונית שמנסה להוות גורם מוביל בחברה ישראלית, ומי שמנסים להיאבק בשינויים הללו בחברה נתלים בקיומן של קבוצות שוליים בקרבה כדי לפגוע בלגיטימיות שלה.

אלא ששוליים הם בהגדתם יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל, ומוכיח זאת הרוב הדומם של המתיישבים שהשתלב בחברה הישראלית בצורה מרשימה ומוצלחת. נערי הגבעות האנרכיסטים אולי רואים בכך תופעת התברגנות, ובעצמם כאלטרנטיבה אידיאולוגית, אך אסור לתת להם ולסיפור ההתפרעות ביצהר להפוך למשהו שהוא מעבר למקרה ספציפי.

אם ציבור המיישבים אכן רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, הוא חייב להבין את נקודת מבטן של קבוצות אחרות על תופעת נוער הגבעות, וחייב להתמודד עם אותם מתפרעים בלי כחל וסרק, לא רק מהפה ולחוץ, ולנקוט בצעדים משמעותיים נגדם. אולם לצד זאת יש לשמור על סיקור פרופורציונלי של התופעה ועל גבולות שיח שלא רק מכירים במוגבלותה, אלא גם מציבים מולה את תופעת ההתפרעות מצד קבוצות נוספות.