קבלת ההחלטות ברשות הפלסטינית היא רעה חולה
הסירוב לקבל את כספי המסים, ההתקפלות, השליטה המוחלטת של פתח והריכוזיות של אבו מאזן. פרשן פלסטיני חושש מהדרך לגיהנום
יו"ר הרשות אבו מאזן (צילום: AFP)
לאחרונה הסכימה הרשות הפלסטינית לקבל 1.8 מיליארד שקל ממדינת ישראל. מדובר בכספי המסים שישראל גובה עבורה, בקיזוז סכומי הקצבאות לאסירים ולמשפחות השהידים. בתחילה סירבה הרשות לקבל כספי מיסים שעברו קיזוז. מה נשתנה עתה? מדוע שינתה הרשות את עמדתה באופן יסודי? יו"ר הרשות אבו מאזן אמר שוב ושוב שהוא לא מוכן לקבל אפילו אגורה אחת של כספים מקוזזים. מה גרם לו להסכים פתאום?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני התנגדתי להחלטה הזו מלכתחילה. המלצתי להסכים לקבל את הכסף שנותר לאחר הקיזוז, ולבוא חשבון עם ישראל על הגזלה בדרכים אחרות. טענתי שהיה ניתן להבין את ההחלטה לא לקבל את כספי המסים אילו הייתה חלק ממגמה חדשה של התנערות מההתחייבויות הפוליטיות, הכלכליות והביטחוניות שנכפו על פלסטין בהסכמי אוסלו, אך זה לא היה המצב. ההחלטה הייתה רק טקטיקה שנועדה לשפר את עמדתה של הרשות במערכת היחסים שלה עם ישראל כיישות כובשת.
הסירוב לקבל את כספי המסים המקוזזים היה רק תגובה למדיניות הישראלית שמטרתה להרוויח זמן. הצעד המסוכן הזה הביא את המשבר הכלכלי ברשות לממדים אחרים לחלוטין, והיה חשש ממשי שתתרחש קריסה כלכלית או שתפרוץ מחאה אלימה.
אחד מההימורים השגויים של הרשות היה על "רשת הביטחון הכלכלית" שיספקו מדינות ערב. הימור שגוי אחר נבע מהאמונה שמערכת הביטחון בישראל תלחץ על הממשלה להעביר לרשות את כל הכסף מחשש שהרשות תקרוס. לפי הימור אחר, הבחירות בישראל באפריל תסתיימנה בהרכבת ממשלה בראשות כחול לבן, והיא תעביר לרשות את הכסף. אף אחד מהתרחישים לא התממש וגם הבחירות שהתקיימו לאחר מכן, בספטמבר, לא הביאו להכרעה בישראל. זאת ועוד, לא ניתן לצפות שהכנסת הבאה – שכנראה תהיה ימנית וגזענית יותר מזו הנוכחית – לא תשנה את החוק שמקבע את קיזוז כספי המסים.
רק בדבר אחד צדקה הרשות: העם הפלסטיני כולו נשא בנטל. ראויים לציון בעיקר הפקידים, שעמדו בגבורה במצוקה הכלכלית, והבנקים שהעניקו לרשות הלוואות עד קצה גבול יכולתם. אבל אין די בעמידה איתנה. הסירוב לקבל את כספי המסים גרר החמרה במצב הכלכלי והביא אתו בעיות שעודן תלויות ועומדות: משכורות שלא שולמו, חולים שלא טופלו, יחידים שפשטו רגל, פיטורין שהתרחשו. לאור זאת, טוב שהרשות החליטה לקבל בכל זאת את כספי המסים ולא לדבוק בסירובה.
למעשה, טוב היה אם לאחר שטעותה התבררה, הייתה הרשות מכירה בה, מתנצלת ולומדת את הלקח. היא לא עשתה זאת. במקום זאת היא הציגה מצג שווא כאילו החלטתה לקבל את כספי המסים היא ניצחון כלכלי על ישראל. זו רעה חולה של המדיניות הפלסטינית, ובינינו, היה צריך כבר לשנות אותה ולצאת לדרך חדשה עם קריסת פסגת קמפ דיוויד בשנת 2000 או עם החלטת המועצה מרכזית הפלסטינית על הפסקת התאום הביטחוני ב-2015.
אנו ננוע במסלול חדש במוקדם או במאוחר. אין לנו ברירה. אבל לשם כך יש לבחון מחדש תחילה את הפרויקט הלאומי. את הפילוג יש להחליף באחדות. יש להסכים על סיום שלטון חמאס ברצועת עזה מחד ועל סיום ההגמוניה של יו"ר הרשות ותנועת פתח ברשות הפלסטינית ובאש"ף מאידך. יש להכפיף את נשקה של ההתנגדות לאסטרטגיה אחידה והנהגה אחת, ולבנות את מוסדות אש"ף מחדש כך שלא ידירו אף גורם.
וצריך גם לשנות את דרך קבלת ההחלטות ברשות. הסירוב לקבל את כספי המסים, הנסיגה מהסירוב הזה ועוד שלל החלטות – כולן התקבלו באופן ספורדי, מאולתר. הנשיא הוא שמקבל את ההחלטות לבדו, והמוסדות הפלסטיניים אינם עוד. אחדים פוזרו, כמו המועצה המחוקקת. אחרים - מוסדות אש"ף והממשלה למשל - רוקנו מתוכנם. כל הסמכויות עברו לידי הנשיא. המצב הזה אינו תקין: צריך להשיב את המוסדות למקומם ולשקם אותם באופן יסודי. צריך להיוועץ בעם באמצעות הקלפי ולכונן דמוקרטיה על בסיס הסכמה.
אין דרך אחרת לומר זאת: עלינו לצאת לדרך חדשה, לגלות אופקים ואפשרויות חדשים להגשמת משאלות ליבו של העם הפלסטיני. אם נעשה זאת – יהיו פנינו מועדות לגן עדן. אם לא – נמשיך להידרדר לעבר הגיהינום.
- האני אל-מסרי הוא פרשן פוליטי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם באתר המרכז הפלסטיני למחקרי מדיניות ואסטרטגיה "מסאראת". גרסה זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: איתי מלאך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
האני אל-מסרי
מומלצים
