תתפלאו, מעט מאוד יהודים מדברים באמת בח' וע'

כל מי שחושב שוויכוחים על הגייה תקנית של עברית נולדו באקדמיה ללשון עברית או בקורס הכתבים של גלי צה"ל, לא יודע שכבר במאה השלישית לספירה קבע רב אסי, שחי בבבל, פסק הלכה מהפכני שלפיו לתושבי חיפה, בית שאן וטבעון אסור בשום פנים ואופן לשמש חזנים בבית כנסת. הסיבה לכך, לדבריו, הייתה שהם לא מבחינים בין האות עי"ן לאות אל"ף, או כפי שהוא ניסח זאת: "מפני שקורין לאלפין עיינין – ולעיינין אלפין". 

בימים אלה האקדמיה ללשון העברית משיקה אתר ייעודי ובו "אוסף מרכז המסורות". הוא כולל כעשרת אלפים הקלטות נדירות המתעדות כ-300 גברים ונשים מ-30 מדינות, ממזרח וממערב. בהקלטות הללו, שהחלו בשנות ה-50 של המאה שעברה, שומעים את העולים החדשים קוראים קטעי תפילה, מקרא, משנה, תלמוד בבלי, הגדה של פסח וספר הזוהר.

האוסף כולל גם ריאיונות עם נשים ואנשים שמספרים סיפורים ושרים שירים עממיים, המשקפים את העושר התרבותי של הקהילה שחיו בה לפני שעלו לישראל. ההקלטות עברו דיגיטציה, והאתר כולל כרגע רק כשליש מהתוכן שהוקלט, אך העלאתו של שאר החומר לרשת תושלם בקרוב. להקלטות באתר נלווים הטקסטים הכתובים, כך שגם מי שמתקשים להבין את המבטאים המיוחדים יוכלו לעקוב אחר המקריא.

ד"ר דורון יעקב (43), מרצה ללשון באוניברסיטה העברית ובמכללה האקדמית הרצוג וחוקר במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית, הוא הממונה האקדמי על "אוסף מרכז המסורות". לדבריו, האוסף הנדיר נולד בזכות התבונה וההתעקשות של חוקר הלשון שלמה מורג ז"ל, שהיה פרופסור בחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל במדעי היהדות. 

יעקב מספר כי "קצת אחרי הקמת המדינה וגל העלייה העצום, פרופ' מורג השכיל להבין כי העברית הישראלית היא כור היתוך של מבטאים שונים ומשונים שהביאו איתם העולים. ברור היה לו שההגיות המיוחדות לכל עדה עתידות להתיישר לפי מבטא העברית החדשה ולהיעלם מן העולם, וכלשונו היפה: 'המהלך בחוצות ירושלים והשם אוזנו כאפרכסת עשוי לִדמות לארכיאולוג'".

קטע מהתורה במבטא ליטאי

קטע מהתורה במבטא מרוקאי

לדבריו, פרופ' מורג הבין שחלון ההזדמנויות קצר, ולכן ביקר בערים, במושבים ובמעברות, ובעזרת מכשיר הקלטה גדול של סלילים הקליט קריאות מגוונות, המשקפות בצורה רחבה את שפע המבטאים של העברית באלפיים השנים האחרונות. 

בשנות ה-80 היה הזמר ג'קי (זכריה) מקייטן כוכב ענק, בין השאר בזכות השיר "סלסולים", שהתחיל במילים "אני מראש העין, מדבר בחי"ת ועי"ן, תימני מובהק, מקור שלא נשחק". 

ד"ר יעקב, בן לעדה התימנית בעצמו, מסביר שזו דוגמה להבחנה נפוצה ושגויה, שלפיה ההבדל הבולט בין אשכנזים לספרדים הוא היכולת או חוסר היכולת להבחין בין חי"ת לכ"ף או בין עי"ן לאל"ף.

ג'קי מקייטן - סלסולים

"בוא נעשה סדר – העולם היהודי שלפני השואה כלל כ-17 מיליון יהודים, מהם רק כמיליון בארצות המזרח. מתוך יהודי המזרח, יותר משליש לא הגו כלל חי"ת ועי"ן, כמו יהודי פרס, כורדיסטן, הקווקז והודו. העובדה הזאת מתועדת בהקלטות של מורג, ובעצם מעידה שרק פחות מ-3% מהעולם היהודי ידעו להגות עיצורים גרוניים", מסביר יעקב.

את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בירושלים כתב יעקב על העברית של יהודי דרום תימן. אגב, אף על פי שהוא עצמו בן לעדה הזו, הוא אינו מדבר בחי"ת ועי"ן. כשהוא נשאל על כך, הוא פורץ בצחוק ואומר: "אני מאשים בזה את הגננת שלי". 

יעקב מסכים כי הקלטות רבות באוסף מתעדות הגייה אשכנזית במלעיל (המקובלת עד היום בחלק מהתפילה - י"ט) ואפילו בהמנון הלאומי – אך לא בדיבור. לדבריו, המבטא האשכנזי המסורתי הוא מלעילי לגמרי. כשהעברית חזרה להיות מדוברת בתחילת המאה ה-20, רבים מיושבי הארץ המשיכו להגותה בהטעמת מלעיל - ובכך היא שרדה בכמה מילים עד ימינו, כמו גלידה, סוכר, ריבּה, דודה, פִּלפל ואֵיפֹה.

הד"ר מגלה שהשינוי החל כאשר בן חיקה את אביו: "כשהיהודי בגולה קרא עברית, הוא שימר את המבטא ששמע מאבא שלו, ששמע מאבא שלו. הוא לא למד כללי דקדוק ולא שאל אם המבטא שלו נכון או לא, אלא ניסה באופן טבעי לדבוק במה ששמע.

"רק במאה שעברה, כשהתגבשה חברה עברית בארץ ואחר כך הוקמה המדינה, החל השימוש ברדיו ובתקשורת ונוסדו בתי ספר - נוצר הצורך בהאחדה ובתקן של העברית המדוברת בהתאם לכללי דקדוק".

לדברי הד"ר, במבטא העברית שלנו אנחנו משתמשים בחמש תנועות – A, E, I, O, U – ומקובל שזו מורשת מהמבטא הספרדי, אך ליהודים במרוקו היו בדרך כלל שלוש תנועות בלבד – במקום O היו מבטאים U, ובמקום E ביטאו I.

יעקב ממשיך ומתאר כי יהודי פרס, בוכרה והודו מבדילים בין קמץ לפתח, כמו יהודים אשכנזים ותימנים (למשל "בָּרוך אַתָּה" - borukh ato). לעומתם, יהודי איטליה הוגים עי"ן כמו נו"ן. גם אצל האשכנזים יש מגוון של מבטאים. בליטא למשל לא מבחינים בין שׁי"ן לסמ"ך, ובגרמניה החולָם נהגה AU או OU (שלוֹם - shalaum או shaloum). בנוסף, לתימנים יהודים לא קיים מבטא אחיד.

קריאה במבטא תימני

"זוכר את הגָ'פֶן של אריק איינשטיין ב'לול'? יהודי דרום תימן לא ביטאו גימ"ל כמו ג'ימ"ל, אלא כמו גימ"ל שלנו. מצד שני יפה לראות שיש גם קשרים וקווים משותפים בין מבטאים של קהילות רחוקות. יהודי חַלַבּ למשל, הגו את הוי"ו כמו יהודי אשכנז – V, ולא כמו שאנחנו מכירים מהשפה הערבית ומהעברית של קהילות מזרחיות אחרות - W".

נכון לומר שהתימנים שמרו על ההגייה העברית המקורית, כי הם הבחינו בין גימל ל"ר'ימל"?

"לא רק התימנים, אלא כל יהודי המזרח הבחינו בין גימ"ל דגושה לגימ"ל שאינה דגושה. לשאלה מהו המבטא הנכון אין תשובה טובה, כי אין לנו הקלטות מלפני 3,000 שנה אלא רק טקסטים, וכנראה לעולם לא נדע איך בדיוק דיברו אברהם אבינו או משה רבנו. אנחנו כן יודעים שמבטאי העדות אינם המצאות שרירותיות אלא מסורות עתיקות". 

הוא מציין בדרך אגב כי תרגום השבעים, שנכתב כ-200 שנה לפני הספירה, תומך דווקא במבטא הספרדי. "התרגום הוא ליוונית, אבל השמות הפרטיים כמובן לא תורגמו אלא תועתקו. למשל השם אַבְרָהָם נכתב בתרגום השבעים ABRAAM, בדומה לצורה שיהודי ספרדי מבטא את השם, ולא AVRUM כמו שיהודי אשכנזי ביטא אותו או AVROHOM כמו בפי יהודי תימן".

"מאגר ההקלטות כולל גם תיעוד של קריאת השומרונים, עדה שחיה בארץ ישראל ברצף מאז ימי בית שני. אף שהם חיו לצד ערבים מאות שנים, אין במבטא העברי שלהם אותיות גרוניות – הם לא מבטאים חי"ת וגם לעי"ן אין מבטא סדיר. ההנחה היא שכבר לפני אלפיים שנה הסתובבו בארץ ישראל ובבבל כמה סוגי עברית וכמה מבטאים. כבר בספר שופטים יש תיעוד למגוון הזה – בני אפרים לא ידעו לומר 'שׁיבולת' וביטאו 'סיבולת'".

אז מהו למעשה המקור למבטאים השונים שאנו מכירים?

"בהכללה, אפשר לומר שיהודי תימן ירשו את מבטא היהודים שחיו בבבל, עיראק של היום; יהודי ספרד ירשו מבטא שמקורו בארץ ישראל, והאשכנזים שימרו מסורת של עברית מאזור אחר של ארץ ישראל. 

"בניגוד לטקסט הכתוב, שהוא נצחי ובמידה רבה 'קפוא', המבטא ודרך ההגייה הם מהות קוֹלית, מופשטת, שמרחפת באוויר ולא מתקיימת כמו ממצא ארכיאולוגי רגיל. לכן הפרויקט של פרופ' מורג, שהעסיק גם עוזרי מחקר רבים מהאוניברסיטה העברית, נועד ליצור מעין מוזיאון קולי שמתעד ומנציח את העושר של מבטאי העברית".

כאשר נשאל יעקב אם הפרויקט מוכיח כי אליעזר בן יהודה אינו מחייה השפה העברית הבלעדי, הוא משיב כי "הוא לא יכול היה להחיות, כי הפרויקט מוכיח שהעברית מעולם לא מתה. היא נשארה כתובה בספרי התפילה והלימוד, ולא רק בהם. אנשים גם ידעו לבטא אותה בקול. למדתי שעדיף לקרוא למפעל של אליעזר בן יהודה וחבריו 'השבת העברית לחיים המלאים', בלי להמעיט בחשיבות שלו", הוא מסייג.

עוד הוא מוסיף כי "אני רגיל להביא כדוגמה את הסיפור של טרזן. הגיבור לימד את עצמו לכתוב ולקרוא אנגלית, אבל הוא לא ידע לדבר. אנחנו יודעים כיום לקרוא ולפענח כתב חרטומים, אבל לבטא מצרית עתיקה בקול – זה כבר סיפור אחר. אין מעבָר ישיר בין מילה כתובה לדיבור בפה. אם לא שמעת, לא תוכל לעשות את זה בעצמך אף פעם".

פרויקט ההקלטות, המתעד את ההגיות העתיקות של העברית שהשתמרו בעדות השונות במשך אלפיים שנות גלות, הוא בעיני יעקב פריצת דרך היסטורית: "כיום כבר אי אפשר ליצור פרויקט כזה, כי דור העולים שהביאו איתם מסורת קריאה אותנטית של העברית כמעט עבר מן העולם. כשאתה שומע את ההקלטות, אתה נוגע בחתיכת היסטוריה".