איך אפשר לזהות דיכאון אצל ילדים?
כשילדים סובלים מדיכאון, ברוב המקרים הם לא יספרו על התחושות שלהם, אלא יראו זאת בדרכים אחרות. התפרצויות זעם, כאבי בטן, חוסר אנרגיה וקושי לתפקד הם רק חלק מנורות האזהרה שחשוב לשים לב אליהן
בעשורים האחרונים ישנה עליה מתמדת בהפרעות פסיכיאטריות, כולל דיכאון וחרדה, בכל שכבות הגיל, כולל בקרב ילדים ובני נוער. הסיבות לכך אינן חד משמעיות, אך יש המייחסים זאת לעליית המודעות וכן להתפתחות החברה עצמה. בעשור האחרון במיוחד תופעת החרדה והדיכאון התרחבה עוד יותר, ככל הנראה גם בשל חשיפה רחבה למדיה ושינוי הדרך המקובלת ליצירת קשרים חברתיים.
תחושת מועקה ועצב
הפרעת דיכאון בקרב קטינים חולשת למעשה על כ-3% מכלל אוכלוסיית הילדים ועד 8% בקרב בני נוער. בכל גיל, הפרעת דיכאון יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה אחרת, בהתאם לגילו של הקטין. ההופעה הקלינית של ההפרעה מושפעת למעשה מגילו של הילד ומהרמה ההתפתחותית שלו.
ילדים צעירים מאוד יכולים להיראות רגזניים או אפאתיים, בלתי קשובים ו/או שרויים באי שקט והם יתקשו להסביר את מה שהם מרגישים. בקרב ילדים אלה, מצב רוחם הירוד מופיע למעשה בצורה של התפרצויות זעם, כעס ורגזנות.
גם בדיכאון חורף אפשר לטפל:
לעתים הפרעת הדיכאון מלווה בתלונות סומטיות, כלומר אותם ילדים מתלוננים שוב ושוב על כאבי ראש, כאבי בטן, כאבים בגפיים, חוסר אנרגיה באופן כללי וקשיי תפקוד בכל המסגרות, בין אם מדובר במסגרת לימודית, חברתית או אפילו בבית. חלקם אף עוברים אשפוזים כלליים ובדיקות חוזרות אצל רופאי ילדים ולא נמצאת שום בעיה בריאותית שתסביר את התלונות.
לפעמים הם עלולים לדווח על שמיעת קולות עם תוכן מפחיד, דיכאוני ולא נעים. ילדים מתבגרים לעומת זאת, יכולים להסביר בצורה טובה יותר את ההרגשה הפנימית הרעה, תחושת המועקה והעצב. הם מבינים יותר מה עובר עליהם ויכולים לבטא מילולית את תחושותיהם ורגשותיהם.
האם זה תורשתי?
רוב הילדים ובני הנוער שסובלים מהפרעת דיכאון או חרדה הינם בעלי נטייה מולדת, כלומר יש להם קרובי משפחה הסובלים מהפרעה נפשית, כולל דיכאון. חשוב לציין כי בקרב ילדים קטנים, על אף הנטייה הגנטית, קיימת רגישות גבוהה לגורמי דחק חיצוניים, כגון יחסים מעורערים בין ההורים, דחייה חברתית, סוגי התעללות למיניהם, אובדן של קרוב משפחה או מחלה קשה ואף כישלונות בלימודים. גורמים אלו יכולים להשפיע גם כן על התפתחות הפרעת דיכאון וחרדה.
כל אדם באשר הוא חווה במהלך חייו רגעי דיכאון כאלה ואחרים, בפרט במצבים מורכבים וכואבים, כמו מוות של קרוב משפחה, בעיות כספיות, בעיות חברתיות ועוד. זהו דבר טבעי ומתבקש, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים ובני נוער.
חשוב להפריד בין תגובה הסתגלותית לאירוע מסוים לבין שינוי התנהגותי קיצוני וממושך (שבועיים ויותר) שמביא לפגיעה תפקודית ממשית, כמו הפרעות באכילה או בשינה, הסתגרות, והתנהגות מסוכנת, כגון התפרצות זעם קשה או פגיעות עצמיות. דיכאון בקרב קטינים מהווה בעיה קשה שמשפיעה על הציר ההתפתחותי של הילד, ולכן חייבים לפנות לקבלת טיפול מקצועי, על מנת שהמצב לא יהפוך להפרעה כרונית.
.
קראו עוד:
הילד מכור למסכים? תדאגו להפסקות
ללמד ילדים את אחת השאלות החשובות
במידה שהילד סובל מהפרעת דיכאון ולא מקבל טיפול נכון, הפרוגנוזה הופכת להיות גרועה יותר ויכולה לבוא לידי ביטוי בירידה בלימודים ונשירה מהמסגרות הלימודיות, הידרדרות ביחסים עם החברה, התנהגות אנטי-חברתית ואף שימוש בסמים ואלכוהול.
לעתים ניתן לקשר ניסיונות לפגיעה עצמית וניסיונות אובדניים להפרעה דיכאונית בילדים. ישנם מקרים בהם ילדים משמיעים רצון למות וחוסר חשק להמשיך בחיים. במידה שהמצב נמשך פרק זמן ממושך, יש להיוועץ עם איש מקצוע לגבי הערכת מצבו של הילד. לאחר האבחנה וקבלת תכנית טיפולית ממושכת, יש להתמיד בתכנית הדורשת השקעה של משאבים רבים ומגוונים והתערבות של גורמים רבים, כולל מעורבות של בית הספר.
ברוב המקרים הטיפול כולל טיפול תרופתי ופסיכותרפיה פרטנית המלווה בהדרכת הורים. מחקרים רבים שבדקו את הטיפול בדיכאון בקרב ילדים ובני נוער מצאו כי טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה (SSRI's) וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יעילים באותה מידה, כאשר שילוב של שניהם נמצא כיעיל ביותר. אם אתם רואים שינוי קיצוני וממושך בהתנהגות של ילדכם, המלווה בפגיעה תפקודית ממשית, פנו לייעוץ מקצועי בהקדם האפשרי.
הכותבת היא מנהלת המרפאה לבריאות הנפש במרכז הרפואי הלל יפה
לפנייה לכתב/ת 
