לא כל גבר הוא רוצח בפוטנציה

אישה נרצחת על ידי בן זוגה. בתוך הבית שלה. במרחב הפרטי, המוגן, זה שמעוצב בטוב טעמה. האריחים שהיא בחרה מוכתמים בדמה. בשעה נוראית כזאת, הדעת לא מוצאת מנוחה ומחפשת בכוח הסברים. משהו שיאפשר לאחוז בזנב הדרקון יורק האש ולהכניע אותו.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

לפסיכולוגים יש את ההסברים שלהם, לסוציולוגים ולכלכלנים את שלהם. גם לחלק מהפמיניסטיות יש הסבר: אישה נרצחה כי היא חיה עם בן זוג. זה היה המסר המרכזי בקמפיין שהפיקה השבוע תנועת ויצ"ו: "בחני את עצמך: האם נשקפת סכנה לחייך".

במוקדם או במאוחר, אומרת המודעה של ויצ"ו, חיית הטרף המבויתת עשויה לפרוץ מכל גבר. הוא מסכן אותך מתוקף היותו בן זוג ממין זכר; אולי באופן גלוי, אולי בצורה מתוחכמת, אולי בקרוב, אולי לעולם לא. מתחת לחליפה היפה מסתתרת חיה הממתינה ומשחיזה ציפורניים. ויצ"ו פתחו במסר אמיתי: שלאלימות אין מקום גאוגרפי, אין צבע, השכלה או רמת הכנסה. אבל המסקנה שלהם מזעזעת: אם יש לך בן זוג - את בסכנה.

.

מהפכת אברהם

היציאה ההרואית של אברהם מארצו, ממולדתו ומבית אביו מאבדת מהדרמטיות שלה, כאשר "הזוהר" מפנה אותנו להתבונן בסוף הפרשה הקודמת, נוח. שם מתואר כי תרח ומשפחתו יצאו מאור כשדים בדרכם ללכת לארץ כנען, והגיעו לאמצע הדרך, לחרן.

הציווי "לך לך" שניתן לאברהם בתחילת הפרשה, תמיד נתפס בעינינו כדרמטי. אברהם עוזב הכול והולך אחרי הקול הפנימי אל ארץ לא נודעת. עכשיו אנחנו מבינים שכאשר אלוהים ציווה על אברהם "לך לך", הוא רק תפס טרמפ על המסע שכבר היה בעיצומו. אברהם ממילא היה בדרכו לכנען, אז מה הסיפור המיוחד פה?

"הזוהר" מפתיע. נכון, אברהם ומשפחתו הם אלה שיזמו את המסע, והוא לא התחיל כהיענות לציווי מבחוץ, אבל כאן בדיוק גדולתו של העברי הראשון. "הזוהר" טובע את המושג: "אתערותא דלתתא" - התעוררות שמתחילה מלמטה, "יוזמה מהשטח". מושג שמתאר איכות של פעולה, עשייה ואפילו מהפכנות שמתחילה מתנועה פנימית, אנושית וחברתית. אלוהים רוצה את הפנייה של האדם, לפיכך בוחר באברהם שהתעורר מעצמו למסע חיפוש אחר ארץ חדשה. אם לא היה מתעורר מעצמו למסע, הוא לא היה נבחר להיות העברי הראשון.

משני עברי המוסר

את דרך המוסר האלוהי בעולם, מגלה הקב"ה דרך קומץ של אנשים עם מצפן אחר, כאלה שמסוגלים ללכת אחרי האמת שלהם גם כאשר האנושות סביבם משחיתה דרכה. התהליך הזה יכול להתחיל מציווי חיצוני, כמו נוח שצווה "בוא אל התיבה", או מתוך התעוררות פנימית כפי שמספר המדרש על אברהם ש"כליותיו לימדו אותו תורה". כליותיו גירדו אותו בלילה, והוא יצא למסעות חיפוש אחר אמת ואמונה.

גם המהפכה הפמיניסטית היא יוזמה מהשטח, "אתערותא דלתתא" ששותפים לה גברים ונשים כאחד. הפמיניזם הליברלי הציע תיקונים עמוקים ומוסריים, אבל בקצה שלו התפתחו מגמות הרסניות. אלימות נגד נשים היא תופעה איומה שחייבת טיפול יסודי דרך החינוך, התרבות והחוק. אבל במקום לעסוק בזה, חלק מהפמיניסטיות הרדיקליות החדשות מציעות לנו מלחמת עולם בין גברים לנשים.

עיר מפלט נשית

"עצם החיים עם גבר חושפים נשים לסכנה של אלימות", כתבה ראש החוג למגדר באוניברסיטת תל אביב דפנה הקר, והציעה לכולנו, הנשים, להישאר רווקות ולא להינשא. גם אם ננסה לזרום עם ההיגיון הזה, זהו פתרון טכני שלא מקדם תיקון מוסרי. תיקון אמיתי צריך להניח שלמערכת נישואין בין אישה לגבר יש כשלים כמו בכל מערכת שהיא. לפעמים אפשר לתקן אותם, לפעמים צריך ללמוד לחיות איתם.

הקר מתריסה נגד החברה שמתייחסת לנישואין כאל צורת קיום גבוהה יותר מאשר רווקות. מבחינה משפטית היא צודקת שאין להפלות אף אדם בשל מעמדו האישי. אישה רווקה ראויה לזכויות, כבוד והכרה. מי שבוחרת בצורת חיים כזו או נקלעה אליה לא צריכה לשלם מחיר חברתי. אבל, רווקות איננה פיתרון לאלימות.

הזוי להתייחס אליה כ"עיר מפלט" לנשים, כדי שהן לא תאלצנה להיות רמוסות תחת נעלי הבלנסטון של בן הזוג, ולחוות סכנת מוות מהרגע שהוא חוזר הביתה מהעבודה. הציור המסוכן שהקר ושל ויצ"ו מכניס את כולנו לחרדה קיומית שאין בה שום תועלת חוץ מטיפוח חשדנות ועוינות. הד.נ.א העברי שירשנו מאברהם אבינו נושא דחיפה פנימית לשינוי וחדשנות. לא סתם היהודים הם המהפכנים הגדולים בהיסטוריה. אבל יש

מהפכות ויש מהפכות. יש מהפכות שמתקנות את העולם, ויש מהפכות שמחריבות אותו.