הפועל באר שבע קבוצה בינונית / "נשאר שבת"
האדומים בנו סגל אפור ונמנעו מלהביא כוכבים, אז מה הפלא שהם מפסידים לנס ציונה וניצחו רק פעם אחת העונה מחוץ לטרנר? וגם: על התינוקות של הפועל תל אביב והמונח הכי מעצבן בעולם הספורט
הפועל באר שבע זכתה באליפויות כי היא הלכה על רכש בגדול. בתחילת עונת 2015/2016 היא הביאה את טוני ווקאמה, שיר צדק ובן שהר. כל אחד מהם בזמנו היה שחקן מוכח ורכש ללא סימני שאלה. בעונה שעברה האסטרטגיה הזו לא הצליחה כל כך בטווח הקצר, כשנייג'ל האסלביינק ודיא סבע באו בסוף החלון ולא הצליחו למנוע מהקבוצה להתרסק. היום האסלביינק הוא אחד השחקנים הכי טובים בבאר שבע, אז קשה לראות ברכישה שלו "כישלון".
אחרי הכוויה שהיא חטפה, היא החליטה לשנות את האסטרטגיה לחלוטין. בצורה מעוררת תמיהה. נכון, מכבי תל אביב גם קיצצה בתקציב ולקחה אליפות. אבל השחקנים הזרים שהגיעו בעונה שעברה היו זרים מוכחים בליגות אחרות, והם גם מרוויחים בהתאם. באר שבע החליטה משהו בין בני יהודה למכבי נתניה.
אף כוכב מוכח עם מספרים לא הגיע, והובאו שחקנים שהחתמתם גררה הרמת גבה. כמו חוסה אנחל קארייו, שכבר שוחרר מהקבוצה. הרכש הישראלי, מלבד דוד קלטינס, לא ממש הוכיח את עצמו בליגת העל וחלקם הגיעו היישר מהליגה הלאומית. באר שבע בנתה קבוצה אפורה, ולא ברור על מה היא ניסתה לבנות. כי ברור שזה לא עובד.
הפועל באר שבע לא יכולה לחזור אחורה, היא לא יכולה לקנות שחקנים שקטנים ממידותיה כי זאת האופנה וזה מה שאמרו לה לעשות. היא עשתה בעונה שעברה את מה שמועדון גדול עושה, הוא מנסה להביא את השחקנים הכי טובים כדי לנצח. זה גם מה שהיא הייתה צריכה לעשות העונה. לא להביא שחקנים שבקושי אפשר למצוא עליהם מידע בגוגל. זה לא אומר שלא צריך להביא שחקנים כאלה בכלל, אלה צריך לעשות זאת במידה. עם כמה שאוהבים לזלזל בליגת העל, צריך שיהיה לשחקנים שמגיעים קצת ניסיון בליגה דומה.
למזלה של הפועל באר שבע, השלד מהתקופה של "ההשתוללות" עדיין נמצא שם. הרכב שכולל את נייג'ל האסלביינק, בן שהר ומיגל ויטור יכול להספיק לצמרת, אבל ברגע שאין לך מישהו איכותי להרים מהספסל. אתה בבעיה. בשביל לקחת אליפות ממכבי תל אביב צריך קצת יותר מזה. למכור לאוהדים שבונים "קבוצה לוחמת" זה נחמד עד שזה מגיע לדשא ורואים מה זה אומר. ברור לחלוטין שחלק מהשחקנים שהגיעו מאושרים עד הגג ומעריכים את החולצה יותר משחקנים אחרים. הבעיה שצריך לשחק כדורגל מדי פעם.
תינוקות קלינגר
"הייתי צריך להרים את השחקנים", אמר ניר קלינגר אחרי ה-0:1 המזליקי על קריית שמונה. אני תוהה למה שחקנים שכבר ראו דבר או שניים בכדורגל זקוקים למעין אבא שיזכיר להם מה הם צריכים לעשות. הרי יש "קפטנים" ויש "שחקנים עם ניסיון", הם לא אמורים להיות שם גם כשאין סמכות של מאמן? הכל תלוי במה שיגידו להם?
שחקני ליגת העל למדו את השיטה, לא להתראיין. לא לדבר חס וחלילה, כי אם תדבר ויזהו אותך אז אתה תהיה פני הכישלון. בעוד ב-NBA שחקני על לא פוחדים לקחת אחריות ולהביע דעה, בארץ מתחבאים מאחורי המאמן. זה תמיד משתלם, כי הוא ישלם את המחיר.
די עם האקסים
יוסי בניון מול מכבי חיפה זה מרגש, קובי רפואה מול הפועל תל אביב ממש לא. גם לא חיים סילבס מול קריית שמונה. בליגה שבה מאמן מפוטר כל עשר דקות, אין דבר כזה "אקסים". המספר של שחקנים ובוודאי מאמנים שמזוהים עם מועדונים מסוימים יורד משנה לשנה. המצב כל כך רע שהמפגש הכי פיקנטי הוא של מנהל מקצועי (אפילו לא מאמן) מול קבוצתו לשעבר כשחקן.
לפנייה לכתב/ת 
