הוקלט מאיים על אשתו ברצח – וזוכה בביהמ"ש

המשטרה קיבלה אישור להאזין לאדם על רקע מעורבותו בפרשת חבלה, ובמקום זאת שמעה אותו אומר לאשתו "ארצח אותך". שופטת פסלה את הראיה

עו"ד תומר יפרח | פסקדיןפורסם: 15.11.19 , 06:30

בית משפט השלום בירושלים זיכה לאחרונה בעל שהואשם בכך שאיים על אשתו משום שחשד שהיא מנהלת קשר רומנטי עם אדם אחר. השופטת ג'ויה סקפה שפירא קבעה כי שיחות טלפון שבהן הוקלט מאיים – שהיוו את הראייה המרכזית בתיק – אינן קבילות בשל הדרך שבה הושגו.

בהקלטות מאפריל 2018 נשמע הבעל אומר לאשתו בשיחה טלפונית: "אם אני אראה לך אני יהרוג אותך (הטעות במקור). מבינה? זה בושה בשבילי אבל אני אראה לך אין בעיה". כמה שעות לאחר מכן אמר לה בשיחה נוספת "אני ארצח אותך, טוב, אני הולך למאסר עולם, תשמעי טוב".

משפט כללי

הבריח 76 פאקטים של סיגריות – ולא יורשע

מערכת פסקדין

עובד נמל נתפס עם כמות גדולה של סיגריות שקיבל מימאי ועליהן לא שילם מס. אבל ביהמ"ש בחר להתחשב בכך שהוא איבד את עבודתו ועבר תאונה

הבריח 76 פאקטים של סיגריות – ולא יורשע

שיחות אלה נקלטו במהלך האזנת סתר שערכה המשטרה באישור בית המשפט המחוזי בירושלים מסיבה אחרת לגמרי: על מנת לחקור פיצוץ מטען חבלה שעל פי החשד כוון לפגוע בבעל, ולצורך מניעת פגיעה נוספת בו או באזרחים תמימים. השופט דרורי התיר בזמנו האזנת טלפון לנאשם (שהיה שם קורבן העבירה) למשך חודש, תוך שהבהיר כי "לא יתומללו שיחות של צנעת הפרט".

באותו חודש נקלטו האיומים על האישה, ובעקבות זאת הגישה המדינה את כתב האישום בבית משפט השלום, שבו יוחסה לו עבירת האיומים. כשלושה שבועות לאחר הגשת כתב האישום, הגישה המדינה למחוזי בקשה ל"הרחבה" של היתר ההאזנה. השופט דרורי התיר האזנה לתקופה נוספת, כולל "תמלול שיחות עם אשתו, וביחס לאשתו, רק כאשר מוזכרים נושאי אלימות או איומים הקשורים לאלימות. נושאים אינטימיים לא יתומללו". היתר הרחבה שכזה מכשיר בדיעבד גם שיחות שכבר הוקלטו.

בייחוס עבירת האלימות לנאשם, המדינה התבססה על סעיף לחוק האזנת סתר, שלפיו "דברים שנקלטו כדין בדרך האזנת סתר יהיו קבילים כראיה בהליך פלילי להוכחת כל עבירה".

אלא ששופטת השלום ג'ויה סקפה שפירא סברה שלא ניתן לקבל כראיה את תוצרי ההאזנות (התקבלו על בסיס ההיתר שהורחב בדיעבד), וזאת בשל האופן בו התקבלו, אשר העלה חשש להטעיית בית המשפט המחוזי. חשש זה בא לידי ביטוי בשל העובדה שבבקשה להרחבת ההיתר, המדינה לא ציינה כלל כי הוגש כתב אישום נגד הבעל.

בנוסף, בבקשה נכתב כי הצו דרוש ביחס לעבירות פגיעה בפרטיות, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים (עבירות מסוג פשע חמור בתוך המשפחה), וזאת בזמן שכבר היה ידוע למדינה כי בכוונתה לעשות שימוש בהיתר ההרחבה לצורך הוכחת עבירת איומים בלבד – עבירה פחות חמורה, המסווגת כ"עוון".

במצב זה, כאשר החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה על בסיס הסברה כי בשיחות עולות ראיות לאלימות של ממש (ולא רק לאיום), השופטת הבהירה כי אין לדעת מה היה מחליט השופט דרורי אילו הייתה מוצגת לפניו התשתית העובדתית האמיתית, מה גם שדובר על היתר שמלכתחילה ניתן ביחס לקורבן עבירה ולא חשוד.

"לנוכח האמור לעיל, ומשעה שלא נטען כי גם ללא האזנת הסתר קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האשמה, אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום", חתמה השופטת.