לא בכדי נבחר סרטם של יונתן ניר ודני מנקין" תמונת חייו" לפתוח את פסטיבל הסרטים הישראלי בשיקגו. עלילת הסרט המרתק מגוללת את מסעו של עמוס נחום, צלם צוללן וותיק שצילומיו זיכו אותו בפרסים רבים. בסרט הוא יוצא למסע מפרך בקנדה הארקטית המושלגת והקפואה בכדי להשלים את התמונה היחידה החסרה לו באלבומו מכל חיות האוקיינוס – דוב קוטב צפוני. דוב קוטב צפוני ידוע כחיה אגרסיבית המסוגל להתקיף ולזלול בני אדם גם כשאינו רעב, כקינוח או כחטיף. שחייתו מהירה פי שתיים משחייתו של אדם. אך ידוע שאינו שש לצלול למרחקים עמוקים. לפני תריסר שנים ניסיונו של עמוס לצלם את הדוב הצפוני כמעט שעלה לו בחייו. אבל משהו דחף אותו לנסות את זה שוב."למדתי להתגבר על הפחדים שלי, ככל שיש יותר פחדים צריך להתגבר עליהם ולא להיכנע". אמר עמוס נחום באירוע.

הסרטהמרהיב ביופיו מתאר את חייו יוצאי הדופן של עמוס נחום, לוחם איכות הסביבה, אחד מחמשת גדולי צלמי הטבע התת-ימי הטובים ביותר בעולם.עמוס, צוללן מפורסם וצנוע, בעל החברה עתירת השנים BigAnimal Global Expeditions מוביל סיורים למשלחות צוללנים בקובה, איי הגלפקוס, מקסיקו, אלסקה וקנדה איתם הוא צולל ומצלם ללא מורא, פנים מול פנים את בעלי החיים האימתניים המפחידים ביותר את כולנו:כרישים מכול המינים,לווייתנית, אורקות ותנינים עצומים כששיניהם העצומות חשופות. לדבריו "אם נותנים כבוד לחיות, ניתן לשחות לידם בשלום והרמוניה. בעלי החיים הימיים אפילו מחייכים, מתייפייפים, ועושים פוזות מעניינות בפני המצלמה. תמונותיו מעוררות התפעלות והשתוממות. עמוס מאמין שאיכות הצילום תלויה במידת הקרבה לבעל החיים בים. התמונה תראה טובה יותר ככל שתתקרב יותר לבעל החיים הימי. לפיכך, הוא צולל ומצלם את הכרישים, הלוויתנים וחבריהם ממרחק אפס. עמוס מנסה לשנות את תפיסת בני האדם כלפי החיות המאיימות. הוא מנסה לעורר הזדהות ולהשמיע את קול בעלי החיים ולהגן עליהם למען טובת האנושות.תמונותיו המרשימות וההרואיות הופיעו במגזינים המפורסמים ביותר.

יוצרי הסרט.

עמוס נחום גדל ביפו במרחק הליכה מהים. "בהיותי בן חמש, גל ענק סחף אותי וכמעט טבעתי אילולא המציל שהגיע בזמן.אני חושב שעדיין נשארו לי גרגרי מלח בריאות". טביעה היא בדרך כלל טראומטית ומרתיעה בני אדם מכניסה לים, אך אין דפוסי התנהגות זהים לכול - את עמוס היא לא הרתיעה, להיפך, אהבתו לים גדלה . בילדותו מצא בבוידם מצלמה של אביו ממלחמת העולם השנייה והחל לצלם איתה, אנשים, סוסים וכל הבא ליד. צילומיו עוררו עניין בקרב המשפחה וחברים. אך אביו, שציפה שבנו יתמחה בנגרות -העסק המשפחתי התאכזב מילדו המסתובב עם מצלמה ביד.היחסים עם האב היו טעונים.

עמוס התגייס לצבא ושרת כקצין בסיירת שקד. במלחמת יום כיפור נקרא להתייצב עם יחידת העילית של אריק שרון ז"ל בחווה הסינית. הקרב היה קשה מאוד,

אש תופת נורתה והסבה אבדות רבות לכוחותינו. קשה לעמוס להיזכר ולעבד את המראות הקשים בקרב. לאחר הצבא ערך טיול באירופה והגיע לניו-יורק עם 500 דולר בכיס. הוא התקבל לאוניברסיטה ללמוד קולנוע, אך ללא אפשרויות מימון עבד בלילות כנהג מונית, נרשם לקורס צלילה ומשם הכול היסטוריה. עמוס החלל הוביל משלחות ויצר קריירה מזהירה בצילום תת ימי.

הסרט מעורר המון מחשבות. האם עמוס סבל מהלם קרב בעקבות המראות הקשים בם חזה כמפקד בקרב החווה הסינית? האם הסתכנותו בצלילות לצד החיות המאיימות נובעות מרצונו להסתכן כל פעם מחדש כתגובה לרגשות האשם שלו? הקהל חשש שעמוס יחלה בדלקת ראות מהצלילה במים הקפואים או חס וחלילה ייפצע אויסיים את חייו בתוך לוע הדוב הצפוני. מהי הסיבה שעמוס בחר להחליף את עדשת הרובה בעדשת המצלמה באופן כה מיוחד ולא קונבנציונלי?

איך נולד הסרט?

בשנת 2004 יונתן ניר התחבר לעמוס. "הייתי צלם סטילס הממוקד בצילום תת ימי ועיתונאי בראשית דרכי". ענה יונתן ניר."העורך של אחד העיתונים שעבדתי עבורם חשב שהיכרות עם עמוס שכבר אז היה בעל שם, מושא לקנאה, הערכה ועטור פרסים יהיה חיבור טוב ביננו. בשנתיים הראשונות להיכרותנו, היחסים ביננו היו בעיקר מקצועיים.עמוס שימש כיועץ ונתן מידי פעם פידבק על התמונות. ב-2006 נפצעתי במלחמת לבנון. עמוס היה מודאג ושמעתי בקולו שפציעתי הניעה מיתר בנשמתו. זמן קצר לאחר מכן הזמין אותי להצטרף איליו כעוזר צלם במסע לצילום נמרים ופילים בסרי לנקה. במסע זה נוצר קשר אישי והוא נפתח בפניי קצת יותר והתחלתי לגלות את מורכבות חייו: סיפור לא פתור עם אביו שהיה אז כבן 90 ותחושותיו ממלחמת יום כיפור.

שנה אחר כך כבר רציתי ליצור סרט על חייו ונפגשתי עם דני מנקין, במאי וותיק בעל סטודיו היי ג'וד הפקות Hey Jude Productions.הפרויקט היה עדיין בוסרי אז יצרנו יחדיו את הסרט "הדולפין" אך כל הזמן הסיפור על עמוס נחוםבער בעצמותינו.

ספרו על תהליך יצירת הסרט ובמה היה כרוך?

"עשר שנים של עבודה, - זמן ארוך עם מורדות, עליות וקושי נפשי של התמודדות עם חוסר וודאות, ספקות ופחדים. כמו כן נותרו קשיים פיזיים של ההפקה עצמה – עשינו מעשה שלא נעשה מעולם-ליווי צוללן שצלל עם דובי קוטב. מדובר באזור מאוד מרוחק בו לא מתגוררים בני אדם.הצוות נדרש להביא גנרטורים, קומפרסורים, מטוס סירות, מיכלים, משקולות, ציוד לצלילת קרח, שש מצלמות, ביגוד חם, אוכל ועוד. היינו צריכים להתכונן למסע כפי שמתכוננים למבצע צבאי. תכנון מדוקדק עם גמישות " כל תכנית היא בסיס לשינויים" מאחר שאין שליטה על איתני הטבע. נבעה בנו תשוקה פנימית ותחושה של משמעות (קצת טירוף ומזל) שהפקה זו תצליח.

"בכל יום היו שפע תחושות וחוויות בעשרים שעות העבודה ולעיתים בחמש עשרה שעות ההפלגה המטלטלת בסירה קטנה. הרגע החזק ביותר היה כשעמוס שב לסירה והגשים את חלומו. עמוס זכה באהבה גדולה מהקהל הישראלי והאמריקאי שהגיע לצפות בסרט. היה ערב נפלא.

לפרטים: אם ברצונכם לצאת לצלילה info@bidanimals.com

אם תרצו להפיק סרט: www.heyjudeproductions.com

הפסטיבל הישראלי יתקיים עד ה-17 בנובמבר

לפרטים:

www.Israelifilmchi.org

המלצת השבוע

 Oliver אוליבר

אוליבר המחזמר הנודע המתבסס על ספרו של צ'ארלס דיקנס "אוליבר טוויס" מפציע בגרסה חדשה ומוסיקלית בתיאטרון לינקולשייר ומציע ניסים ונפלאות על הבמה התוססת והעליזה.שירלי טמפל התחילה להופיע בסרטים בגיל שלוש, זמן קצר לאחר מכן התגלתה על ידי הוליווד בסרט Stand Up and Cheer ומאותו רגע הפכה לכוכבת.

בהפקה החדשה והמצוינת בתיאטרון קאי אדגר, המגלם את אוליבר הוא רק בן שמונה ומקסים את הקהל. חברו פטריק סקוט מקדרמט המגלם את דודג'ר הוא בן עשר. שניהם נפלאים. אדגר ופטריק מפגינים יכולות משחק, ריקוד ושירה מרשימים ונהדרים. הקהל עמד על רגליו והריע. יש לי הרגשה שהם ילכו בעקבות שירלי טמפל. הם כוכבים הגורמים לקהל להינמס בכסאותיהם.

במרכז העלילה המפורסמת עומד הילד אוליבר טוויסט בבית יתומים ואינו יודע דבר על הוריו. מכיוון שפנה אל השמש בבית היתומים וביקש תוספת לארוחה גורש מהמקום ונמכר כשולייה לקברן המתאכזר אליו. אוליבר בורח לרחוב בלונדון ונתקל בחבר דודג'ר המביא אותו לפייגין (כייס יהודי) המתפרנס מהעסקת ילדים ככייסים. כשאוליבר מכייס איש עשיר, מתגלה שהוא נכדו.

זה היה תענוג מוסיקלי ומילולי לצפות. שחקנים מבוגרים ומנוסים, ולצידם קבוצה גדולה של שחקנים ילדים שרו ושחקו באנרגיה נהדרת ובחן שכבש את הלב את המוסיקה האהובה של לינול ברט. המחזמר עשוי מצוין. הבימוי, המשחק והתזמורת היו מושלמים. זו הייתה הנאה צרופה, קסם של מחזמר. ,

מומלץ מאוד!

המחזמר יעלה עד ה-29 בדצמבר