רצח אחד עם הרבה סימני שאלה: אחרי 27 שנה שוחרר רוצח החלפן מפ"ת
ביולי 1991 נדקר ישראל דז'לובסקי למוות. באופן חריג, בשני הליכים נפרדים הורשעו במעשה שני אנשים שונים ללא קשר ביניהם. אחד זוכה לאחר מכן, ואילו השני, סימון בן ארי, ריצה מאסר ממושך חרף הספק הסביר שהתבטא ב-3 שופטי עליון שסברו שיש לזכות אותו. בחודש שעבר הוא שוחרר
פרסום ראשון: ועדת השחרורים המיוחדת בבית משפט השלום ברמלה החליטה לפני כמה שבועות על שחרור מוקדם של טכנאי השיניים סימון בן ארי, שהורשע בתחילת שנות ה-90 ברצח ושוד של חלפן הכספים ישראל דז'לובסקי. בתחילה הוא נידון למאסר עולם (30 שנות מאסר, עד שנת 2022), אולם בעקבות ההחלטה הוא שוחרר לפני למעלה מחודש – בתום 27 שנים בלבד. לאורך כל השנים הללו הוא התעקש כי הוא חף מפשע, מה שעיכב ומנע את שחרורו המוקדם.
סיפורו של בן ארי הוא יוצא דופן בתולדות המשפט הישראלי, והוא מעלה שאלות רבות סביב סוגיית "ספק סביר להרשעה". זאת משום שבשני הליכים נפרדים הרשיעה המערכת שני נאשמים שונים בביצוע אותו רצח. כל אחד מההליכים התבסס על מסכת ראיות שונה: תחילה הורשע ברצח אדם בשם מוטי בן-עזרא, שהודה שהיה מעורב באירוע (כנהג של השודדים), אבל אז התגלו ראיות חדשות, וכתב אישום הוגש נגד בן ארי.
בן ארי, שהתעקש שהוא חף מפשע, הורשע במחוזי, ובתום סאגה משפטית ארוכה נקבע בבית המשפט העליון, ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה, כי הוא אשם ברצח דז'לובסקי. על רקע זה זוכה בן-עזרא חרף הודאתו, ובמקביל הופסק משפטם של שני נאשמים נוספים שלהם יוחסה מעורבות באירוע.
"סימון בן ארי נשלח למאסר עולם למרות ששלושה שופטים בעליון זיכו אותו", אמר אתמול (א') עו"ד איתי בן נון, שייצג את בן ארי לאורך השנים. "הם סברו שהיה צריך לשחררו ולא להמתין לכך 27 שנים. אנחנו המדינה היחידה בעולם שניתן להרשיע בה בדעת רב, שבכל מדינה ניתן להרשיע רק פה אחד. מה יותר ספק סביר משלושה שופטי עליון שמזכים נאשם?".
ההרשעה הראשונה
ב-14 ביולי 1991 נרצח דז'לבסקי במהלך שוד אלים בביתו שבפתח תקווה. בהתחלה הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד שלושה מעורבים – בן-עזרא, חגי יוסף ומוסטפא סרסור. מלכתחילה נקשר שמו של בן-עזרא לפרשה רק מאחר שהוא התקשר למשטרה באופן אנונימי כדי למסור פרטים על שני האחרים. עד מהרה הוא הפך לחשוד, והורשע בהתבסס על הודאותיו ועל כך שידע פרטים מוכמנים (כאלה שלא יכול היה לדעת אלמלא היה חלק מהרצח).
אף שבהמשך חזר בו בן-עזרא מהודאותיו, וטען שרק רצה לנקום בשני האחרים ושיש לו אליבי, משפטו הסתיים ראשון מבין השלושה והוא הורשע ברצח.
בן ארי נחקר בתחילת הפרשה אך שוחרר. שמו הוחזר אליה בנסיבות מעוררות תמיהה. בעקבות מידע שנמסר למשטרה על ידי הנאשם חגי יוסף: הוא סיפר שכשנעצר הוא הוכנס לתא עם עציר נוסף. השותף לתא סיפר לו שעציר אחר סיפר לו שכמה ימים לפני רצח דז'לבסקי הציע לו בן ארי לפרוץ יחד לביתו של חלפן הכספים בפתח תקווה. אותו עציר הוסיף שביום הרצח פנה בן ארי אליו לקבלת עזרה בטיפול בפציעות שבגופו.
אבל כאמור, בית המשפט לא השתכנע והרשיע את בן-עזרא ברצח וגזר עליו מאסר עולם.
הראיות החדשות
בעוד שהמשפט של יוסף וסרסור נמשך, ערער בן-עזרא לעליון, ובינתיים התרחשה התפתחות דרמטית. צריך לזכור שבתחילת שנות ה-90 היו היכולות הטכנולוגיות בתחום הזיהוי הפלילי מוגבלות בהשוואה להיום. אלא שסנגוריהם של שלושת הנאשמים מימנו הליך יקר וארוך של בדיקת DNA לכתמי הדם שנמצאו בזירת הרצח: על מפת שולחן במטבח, ועל סדין שעל מיטת המנוח. הממצאים הראו שמדובר בדמו של בן ארי.
הראיות החדשות הביאו להגשת כתב אישום נגד בן ארי, ובן-עזרא שוחרר בערבות עד שהתביעה תחליט בערעורו. במקביל נעצר משפטם של יוסף וסרסור. כמה חודשים לאחר מכן, במהלך 1993, הורשע בן ארי ברצח דז'לובסקי.
איך זה קרה? בחקירותיו הראשונות במשטרה הכחיש בן ארי שהיה נוכח בדירת המנוח בעת הרצח או שהיה לו קשר עמו. אבל לאחר בדיקת ה-DNA הוא שינה את גרסתו. לטענתו, ביום הרצח הוא התקשר לדז'לובסקי שאותו הכיר משום שטיפל בשיניו התותבות, ואז הגיע אליו הביתה כדי לקבל ממנו הלוואה דולרית. בעודו יושב עמו במטבח נשמע צלצול בדלת. דז'לבסקי ניגש לפתוח ומהכניסה נשמעו קולות היאבקות.
בן ארי הבין שמדובר בשוד, ולכן נשאר זמן מה במטבח. כשיצא הוא ראה שודד רכוב על המנוח, ואחר שיצא מחדר השינה וסכין בידו. לדבריו, השודד השני תקף אותו והכה אותו בסכין. לבסוף, טען בן ארי, הוא הצליח להימלט.
לדבריו הוא חשש מהשודדים ולכן לא התלונן במשטרה או פנה למד"א. את הגרסה השקרית שמסר בהתחלה הוא תירץ בכך שחשש ליפול קורבן בדיוק לפרשייה שאליה נקלע.
אשתו של בן ארי מסרה בעדותה שבסמוך לאירוע נעלמה סכין ממטבח ביתם. לדבריה, בעלה סיפר לה שהוא לקח אותה לתקן אופניים שם נשברה ונזרקה. במסדר זיהוי של תשע סכינים היא הצביעה על הסכין שבה נדקר דז'לבסקי כזו שנלקחה מהמטבח.
על סמך זה החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו את בן ארי, וציין בהכרעת הדין שאינו קובע אם בן ארי פעל לבד או עם אחרים. שלושה חודשים אחר כך בוטלה הרשעתו של בן-עזרא מבלי שנידונו הראיות נגדו לגופן בבית המשפט. גם הנאשמים יוסף וסרסור זוכו.
חשין מול תיאודור אור
בשלב זה החלה מסכת משפטית ארוכה: בן ארי ערער לעליון, שקבע כי לא הייתה התייחסות לעדותו של בן-עזרא ולראיות נגדו, ולכן פסק הדין בוטל והוחזר למחוזי. אלא שבן ארי הורשע גם בהכרעת הדין החדשה. הוא שב וערער לעליון, שם הורשע ברוב של שני שופטים נגד אחד.
התיק הגיע לאחר מכן לדיון נוסף בעליון, שלישי במספר, וגם הפעם – מול הרכב של שבעה שופטים – הוחלט להרשיע אותו, כאמור ברוב של ארבעה מול שלושה.
השופט מישאל חשין ז"ל, שסבר שיש להרשיע את בן ארי, כתב: "קראתי והפכתי והיפכתי. שקלתי ואיזנתי ואיפסתי. מדעתי לא שיניתי - אין לי ולו ספק קל בדעתי כי בן ארי הוא האדם שרצח לבדו או בצוותא עם אחרים את המנוח".
השופט תיאודור אור חשב שיש לזכות את בן ארי, והסביר כי שני אנשים שונים הורשעו על סמך שתי מערכות עובדתיות שונות, אשר לא הוכח כל קשר ביניהן והחלקים שלהן לא עומדים בקנה מידה זה עם זה: "מלווה אותי ההרגשה שהרשעתו של בן ארי בנסיבות הללו עלולה לגרום לו עוול קשה, אשר לא ניתן יהיה עוד לתיקון".
בקשה למשפט חוזר שהגיש בן ארי נדחתה במשך השנים. בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא אמר: "אני לא רוצה פיצויים. יש לי מקצוע, יש לי ידיים אני ארים חזרה את המשפחה. אבל שישחררו אותי. אני חף .מפשע אם הייתי יודע שמגיע לי - הייתי בולע את זה. עשית - תשלם. אבל לא עשיתי כלום".
לפנייה לכתב/ת 
