לאור יום, לעיני כל, מעולפים ברחובות ובגנים: מכת הנרקומנים "המודרניים" בדרום ת"א
זהו הסיוט היומיומי של תושבי האזור לאחרונה: בסמטאות, על המדרכות, ליד מתקני השעשועים והמדשאות, מסתובבים מאות משתמשים וסוחרים ללא הפרעה או טיפול. הסיבה: פריחת הסמים הסינתטיים הזולים, המיוצרים על ידי ארגוני הפשע ומכילים עלי מרווה ספוגים בחומרים כימיים. המשטרה מכחישה שהיא מרכזת את המכורים באזור: "פועלים כל העת בכוחות גדולים". צפו בתיעוד החריג
"אני חוזרת הביתה מהעבודה ורואה ברחוב לפחות חמש עסקאות סמים בו-זמנית. אני לא יכולה ללכת על המדרכה כי היא מכוסה בג'אנקיז מפחידים. לא ברור אם הם חיים או מתים. אז אני הולכת על הכביש. בכניסה לחצר יש נרקומנית שאני כבר מכירה. היא יושבת כמו זומבי ללא תנועה במשך שעות. היא ממש מסכנה. לפעמים אני לא יכולה לעלות הביתה, כי נרקומן שנשכב בחדר המדרגות לא נותן לי לעבור. הוא עושה שם צרכים והריח מטריף לי את הדעת. אני יכולה לקרוא למשטרה או לסל"ע, אבל תעבור שעה עד שהם מגיעים" (ר', בת 50, תושבת ותיקה בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב)
שלושה גברים ואישה מתרוממים מהחבורה השרועה, ומדדים באיטיות מוזרה לעבר שני סוחרים סמים צעירים, שיושבים כאחד האדם על ספסל סמוך ומציעים ללא חשש את מרכולתם. בלשון המעטה, הארבעה לא נראים במיטבם. בגדיהם מרופטים ומלוכלכים, שיניים חסרות בפיות שלהם. הם רוכשים סם סינתטי כלשהו (ראו להלן) ומתנדנדים לעבר ספסל פנוי. אחד מהם מוציא באנג (כלי לעישון סמים) והם מתחילים להתמסטל. זמן קצר לאחר מכן נשכבים ארבעתם מעולפים על הספסל ועל הקרקע שמתחתיו, עיניהם מזוגגות ופיהם פעור בצעקה שלא נשמעת.
אומנם כבר עשרות שנים מזוהים אזורים מסוימים בדרום תל אביב עם זנות, סמים ופשע, אבל בשנה האחרונה משהו החריף. תושבים מאזור התחנה המרכזית, נווה שאנן, רחוב סלמה, פלורנטין, שדרות ירושלים, מתחם נגה ביפו ואפילו בשולי שדרות רוטשילד מתלוננים על מאות נרקומנים שמסתובבים ברחובות ביום ובלילה, נעים ונדים בין תחנות הסמים והסוחרים, שאפילו לא מתאמצים להסתתר, לבין כל פיסה פנויה של גן ציבורי, מדרכה או ספסל שתאפשר להם להשתרע עליה.
ברחוב ובגנים הציבוריים. נרקומנים ברחובות דרום תל אביב:
תיעוד הווידיאו שלעיל ממחיש את טענות התושבים: השילוב בין המחיר הנמוך של הסמים הסינתטיים לבין הדימוי הבלתי מזיק כ"סמי פיצוציות" והנגישות אליהם יצר תופעה חדשה, שמאמללת את השכונות הדרומיות של תל אביב. מדובר למעשה בחומרים כימיים מסוכנים שהשפעתם דומה לסמים הקשים ה"קלאסיים", אלא שכעת הצרכנים לא נוסעים לכספומטים באזורים הנידחים של לוד כדי לקנות ולהשתמש. הם עושים זאת במתחמים הציבוריים בדרום תל אביב, בגנים, ברחובות, בחדרי המדרגות.
שיחות עם תושבי האזור מלמדות שהמשטרה ועיריית תל אביב לא מסוגלות או לא מעוניינות לפתור את הבעיה. לא בכדי המראות הללו לא מוכרים לתושבי מרכז העיר וצפונה. באופן מעשי, הנרקומנים והסוחרים שלהם נדחפים למתחם הזה בדרום העיר. גם אם גלשו מעט מחוץ לגבולותיו, שוטר אקראי או ניידת סיור ימהרו לסמן להם מיד לחזור "הביתה". לדרום העיר.
"בהתחלה הזמנו משטרה בכל פעם שהנרקומנים נכנסו אלינו לחדר המדרגות, אבל היא רק גירשה אותם והם היו חוזרים. השוטרים טענו שאין טעם לעצור אותם. כולם בשכונה פוחדים מסוחרי הסמים. מדובר בארבע משפחות פשע שמנהלות את העניינים. הסוחרים ידעו הכול עליי, איך קוראים לי ואיך קוראים לילדים. הם שולטים בכל מה שקורה מסביב, ואם מישהו ידבר - אוי ואבוי לו. הייתי רואה את המסטולים שוכבים על הרצפה, עוברת ניידת ואני מסמנת לשוטר. הוא מצפצף עם הסירנה והם קמים והולכים. המשטרה נוסעת - והם חוזרים אחרי ארבע דקות" (תושבת לשעבר של אזור רחוב לוינסקי, שעזבה לאחרונה בגלל הנרקומנים)
בגלל מלחמת לבנון השנייה
דוד אגייב הוא פעיל חברתי העוסק בשיקום דרי רחוב ומכורים לסמים. שנים ארוכות הוא מסתובב בדרום תל אביב, ואת השטח הוא מכיר היטב. לדבריו, "מדובר בסוג חדש של נרקומנים, שהתמכרו לסמים הסינתטיים הזולים והחדשים שחדרו לישראל בשנים האחרונות ובאופן מאוד מסיבי".
אגייב מדבר בעיקר על שני סוגי סמים. הראשון הוא זה שנהוג היה לקרוא לו "סמי פיצוציות", אלא שבניגוד לחומרי העישון דמויי הקנאביס שפרצו לישראל בעשור שעבר, הפעם מדובר במשהו אחר: עלי מרווה מיובשים הספוגים בחומרים כימיים שיוצרו במעבדה ביתית, על פי רוב של גורמים עברייניים. משתמשים בהם בעישון באנג או בסיגריה מגולגלת. משרד הבריאות מזהיר שאף שהשמות עדיין זהים – "נייס גאי", "מבסוטון" ו"סופר מריו" – כעת מדובר ב"תרכובות כימיות רעילות הנמכרות בצורה של כדורים, תמיסות לשאיפה ולשתייה, קטורת ותערובות לעישון".
זנות, סמים, דרי רחוב - החצר האחורית של תל אביב:
- מראה חדש, בעיות ישנות: במקום הכי נמוך בת"א
- דווקא בגשם: עיריית ת"א והמשטרה נגד ההומלסים
- "זרקו אותי באמצע הכביש": עדויות מהמבצע נגד הזנות בדרום ת"א
הסוג השני הוא זה שמוכר בשם הרחוב שלו "טינה", והוא למעשה קריסטל מת', כלומר מתאמפטמין פסיכואקטיבי שלפי משרד הבריאות השימוש בו ממכר פי שלושה מקוקאין, והוא גורם לפסיכוזות ולהזיות, להפרעות שינה חמורות, לבחילות, לאירועים לבביים ולהתקפי חרדה.
מתי הגיעה נקודת השבר שהביאה לפרוץ מגפת הסמים הסינתטיים בישראל? לדברי אגייב, מדובר במלחמת לבנון השנייה. ההידוק סביב הגבול הצפוני הגביל את הברחת הקנאביס והחשיש מלבנון, והישראלים מצאו את הפתרון העוקף. "אפשר לקנות כמות סם בשקלים בודדים", אומר אגייב. "הוא מאוד זול ומתמכרים אליו מאוד מהר. הסם משפיע על מערכת העצבים ועל מערכת השרירים, והוא מכניס את הבן אדם במהירות להתנהלות והתנהגות סכיזופרנית קשה. אני קורא להם 'הנרקומנים המודרניים'".
"לפני כמה ימים עצרו סוחר צעיר מתחת לבית שלי. מצאו את הסטאש (מחבוא לסמים - א"ק) שלו עם כלבים ואזקו אותו על הרצפה. אמרתי, 'איזה יופי, כל הכבוד למשטרה'. למחרת בבוקר אני יורד לאוטו לקחת את הילדים לגן, ואני רואה את הסוחר נוסע על האופניים כאילו כלום לא קרה" (תושב דרום תל אביב)
הצלחתי להישאר נקייה לשעה
אנחנו מתקדמים עם אגייב בהליכה דרך שורת חנויות מוזנחות ובתי עסק קטנים, שבנוסף למוצרי סדקית ושתייה קלה נמכרים בהם גם סמים באופן חופשי. בסמטת עכו הידועה לשמצה צילמנו לפני כשנתיים כתבה, שבה טענה העירייה כי סוחרי הסמים והנרקומנים שנהגו לגור ולפעול בה באופן חופשי גורשו מהמקום, אבל נכון להיום מדובר שוב באחד המקומות הקשים והמפחידים בתל אביב: עשרות נרקומנים שרועים על הרצפה או משתמשים בסמים, הכספומטים למכירת סמים עובדים שעות נוספות ויש תור ארוך של ג'אנקיז קולניים.
אחד הנרקומנים, ללא חולצה ומלא בפצעים מוגלתיים ובדם קרוש, מסתכל עלינו בחיוך עצוב וללא שיניים. הוא מבקש עזרה. לטענתו, הוא עבר תהליך גמילה לפני כמה חודשים, אבל בהעדר פתרון דיור הוא נאלץ לחזור לרחוב ולסמים. אחריו פונה אלינו דרת רחוב, אישה בזנות. היא לובשת חולצה ישנה שגדולה עליה בכמה מידות, מטפחת מוכתמת משמשת לה חצאית והיא מרכיבה משקפיים גדולים ללא עדשות. היא טוענת שהיא בת 35, אבל נראית מבוגרת פי כמה. תוך כדי השיחה היא מתפשטת ומתלבשת ללא סיבה. גם היא מבקשת עזרה. לטענתה, היא חיה ברחוב כבר שלוש שנים. לאחרונה היא הייתה בגמילה, אבל משם חזרה לרחוב והצליחה להישאר נקייה במשך שעה בלבד.
על הקריסטל מת', שבארה"ב מוגדר מזמן כמגפה, אומר אגייב: "במלחמת העולם השנייה מדען יפני המציא את הסם הסינתטי המסוכן הזה כדי לתת אותו לטייסי הקמיקאזה המתאבדים. גם הנאצים נתנו אותו לחיילים שלהם. בשנים האחרונות הוא משתלט על הרחובות של דרום תל אביב. את הקריסטל מת' לא צריך להבריח מחו"ל כמו ההרואין, אלא אפשר לייצר אותו בחצר האחורית בלי שום בעיה, והאפקט בהתאם. הסם הזה מזכיר מצד אחד השפעה של קוק ומצד שני השפעה של LSD – ערבוב מאוד מסוכן של כימיקלים".
"תמיד יש איתי גז מדמיע מוכן לשימוש. אני הולכת לגינה עם הילדים, והיא מלאה בנרקומנים שמזריקים או מעשנים חופשי מול הילדים שלי. אז אני צריכה לצלצל למשטרה או לנסות לגרש אותם בעצמי. היו לי סיוטים בלילה שהילדים מצאו מזרק בגינה, הכניסו לפה וחטפו מחלה, אבל הדבר שהכי מגעיל אותי זה לנקות את ההפרשות שלהם כל יום מחדר המדרגות" (תושבת דרום תל אביב, אם לילדים קטנים)
כשנרקומניות מביטות באדישות בשוטרים
בשטח המפורסם שבו היו פעם רציפי התחנה המרכזית הישנה יש כעת תחנת משטרה, גני ילדים וגינה ציבורית עם נדנדות ומשחקים. גם על המדשאה שמתחת לשלט של המשטרה, צמוד לילדים המשחקים, ישנם נרקומנים רבים - שוכבים על הרצפה, מזריקים סמים, מקיאים, עושים את צרכיהם. אנחנו מסיירים במקום, ואחרינו עוקבים סוחרי סמים זוטרים רכובים על קורקינטים חשמליים.
מוטי כ"ץ, חבר ועד השכונה בנווה שאנן, הוא אחד היחידים שלא חושש מהסוחרים ומוכן להצטלם ולהתראיין בשמו וללא טשטוש. בערב הוא לוקח אותנו לסיור מפחיד מתחת לבית שלו. "אתם תראו את הזנות בכל פינה, נרקומנים וסחר בסמים בצורה הכי גלויה ומול המשטרה", הוא אומר. "זאת פגיעה קשה באיכות החיים שלנו. זה אומר שתן, צואה ומזרקים על מפתן הדלת שלך, צעקות, צרחות, אי אפשר לישון פה בלילות".
בחדר המדרגות של הבית שלו, כ"ץ נותן לנו הוראות בטיחות אחרונות לפני היציאה לרחוב. "מאוד מסוכן ללכת כאן בלילה", הוא מסביר. "פעם תקפו אותי ליד הבניין של בנק הפועלים ברחוב הרכבת. סוחרי סמים הציעו לי את הסחורה שלהם, סירבתי לקנות ומיד תקפו אותי. קראתי לשוטר והם נעצרו, אבל למרות שיש כאן המון מצלמות הם מיד שוחררו".
במרחק של מטרים ספורים מתחנת המשטרה שהוקמה על חורבות הרציפים הנטושים אנחנו רואים התקהלות גדולה של נרקומניות, דרות רחוב ונשים בזונות. חלק מהנשים עומדות ומחכות לצרכני הזנות, ואחרות שרועות על הרצפה ללא תנועה. סוחר סמים על קורקינט מגיע ומוכר לכמה מהן סמים.
"תראה את האבסורד", קורא כ"ץ, ומצביע על סיור רגלי של שני שוטרים וכלב שעליו קשורה מנורת צ'קלקה. הנשים הביטו בשעמום ניכר בשני לובשי המדים, שבעצמם נאלצו ללכת על הכביש כדי לא לדרוך על המעולפים שעל המדרכה. "אנחנו לא חלק מתל אביב", ממשיך כ"ץ, "זאת החצר האחורית של העיר. יש פה שוטרים אבל אין פה אכיפה. הרשויות וגם המשטרה מעדיפות שזה יהיה כאן. אתה הולך 200 מטר מפה לשכונת גן החשמל, ופעם ביום סל"ע (הסיירת לביטחון עירוני - א"ק) מגיעים לשם ומפנים את הנרקומנים לתחנה המרכזית. הם מעדיפים שלא תהיה זליגה החוצה".
"אנחנו גרים בבניין חדש שאוכלס רק השנה, וכבר היו לנו מספר רב של פריצות. הנרקומנים פורצים את הדלתות באופן קבוע וישנים בחדר המדרגות ובחדר החשמל. הם עושים צרכים באופן קבוע בחדר המדרגות, מזריקים, מעשנים, מקיאים וגם מדליקים אש כדי להתחמם. הם גורמים לנו להוצאות. אנחנו נאלצים לשלם לחברת ניקיון כל יום" (אלון, תושב נווה שאנן)
העירייה: מכירים בהתגברות התופעה
מהמשטרה נמסר בתגובה: "במסגרת המאבק המתמשך בנגע הסמים, פועלת המשטרה כל העת לביצוע אכיפה, גלויה וסמויה, בפרט נגד עבירות ייצור וסחר בסמים. המשטרה פועלת תדיר ברחבי תל אביב ובפרט בדרום העיר, בכוחות גדולים, בהם מאות שוטרי סיור ובילוש, כוחות יס"מ, יחידת מג"ב שהוקמה בשנים האחרונות, שיטור רגלי ועוד.
"כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה מטופלים בהתאם. לצד פעילות האכיפה, משטרת ישראל פועלת למען אוכלוסיות מוחלשות באזור תל אביב בשיתוף מחלקת הרווחה של עיריית תל אביב, סלע, משרד הבריאות והיחידה לטיפול בדרי רחוב. במהלך השנה החולפת הופנו למוסדות שיקום עשרות דרי רחוב ומשתמשי סמים, במטרה לסייע להם להשתקם, להרחיקם ממעגל הפשיעה, למנוע מטרד לציבור התושבים ולמצוא עבורם פתרון הולם מול הרשויות".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "העירייה מכירה בהתגברות התופעה הקשה, ויש בכוונתנו לרכז מאמץ באזור יחד עם המשטרה. אכיפת עבירות מכירת סמים ושימוש בהם הינה באחריות משטרת ישראל. עיקר מעורבות העירייה הינה באמצעות סיוע של היחידה לטיפול בדרי רחוב והיחידה לטיפול בהתמכרויות של מינהל השירותים החברתיים. בנוסף, הסיירת לביטחון עירוני פועלת באופן שוטף להגברת הביטחון באזור, כולל תגבור נוכחות בשיתוף המשטרה במקומות אלו. בניגוד לנטען, אין שחר לטענה שהסיירים מפנים מכורים לדרום העיר. כל פינוי נעשה בשיתוף עם מינהל השירותים החברתיים של העירייה, כשהיעדים הם תמיד לרווחת המפונה – גגונים ללינה, מרכזי גמילה או בית חולים.
"היחידה לטיפול בדרי רחוב והיחידה לטיפול בהתמכרויות עובדות ללא ליאות ומקיימת סיורי שטח יזומים כשגרת עבודה יומיומית שבהם מוצעת לדרי הרחוב גמילה מיידית. לצערנו, חלק לא מבוטל מתקשה לקבל את הסיוע המוצע על ידי היחידה ובוחר להמשיך באורח חיי רחוב המשלב פעילות עוברת חוק. למרות ועל אף המצוין, היחידה תמשיך להגיע לזירות הסחר והשימוש מתוך הבנה ואמונה שבאחד הימים, הרצון והיכולת לסייע יעלו בקנה אחד עם רצונו ויכולתו של דר הרחוב לחולל שינוי באורח חייו".
ממשרד הבריאות נמסר: "בתל אביב יש שלושה מרכזים של המשרד לטיפול תרופתי ממושך עבור מכורים לסמים אופיאטיים: מרכז 'יסעור' ברחוב המסגר, 'צור אביב' ברחוב הרכבת ו'אידלסון' בבית החולים איכילוב. רוב המכורים נמצאים ברחובות ולא תחת טיפול במרכזים הללו. באשר לסמים סינתטיים, אכן ישנה בשנים האחרונות מגמה גוברת של שימוש בהם, בהיותם זולים ונגישים לקנייה ברשת או ברחובות. אין בידינו נתונים על אודות היקף התופעה".
לפנייה לכתב/ת 
