גנץ וליברמן צריכים לקפוץ מהרכבת
ביבי הוא נהג קטר שבורח מן המשטרה ואיבד את הבלמים. הסיכוי היחיד של ישראל הוא ממשלה עם הרשימה המשותפת. איתה אפשר לשנות את העולם
לו הייתי בני גנץ, הייתי לוקח עוד היום את אביגדור ליברמן לשיחה בארבע עיניים. הייתי מזמזם לו שיר שהיה פופולרי לפני 40 שנה, כשאביגדור עלה לארץ, ובני היה חייל בנח"ל המוצנח. אני בטוח ששניהם זוכרים את המילים היפות:
אני ואתה נשנה את העולםאני ואתה, אז יבואו כבר כולם
אמרו את זה קודם, לפני
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם
כי מה שעומד עכשיו על הפרק, בשביל שניהם ובשביל כולנו, הוא עוד מאותו הדבר – או לשנות את העולם. וזה לא חלום, זה אפשרי, צריך רק אומץ ושכל. צריך להקים ממשלת מיעוט זמנית (שהיא בעצם ממשלת רוב) – ואז יבואו כבר כולם. גם הליכוד יבוא, בתור שותף בכיר לממשלת אחדות גדולה ויציבה. זה לא קשה. אבל זה יהיה בלי ביבי ומשפחתו בבלפור. ביבי – OUT. גנץ – IN. וזה כל ההבדל.
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
לכל אדם יש רגע של אמת בחייו, והרגע של גנץ וליברמן הגיע. אסור להם לפספס אותו, כי הוא יסתיים מחר (יום ד') בחצות. והוא לא רק של שניהם, אלא של כולנו כאן – יהודים וערבים, דתיים ומסורתיים, חילונים וימנים. כי גנץ וליברמן, ואיתם כל המדינה, נוסעים ברכבת של ביבי, שדוהרת במדרון.
ביבי, נהג הקטר, בורח מן המשטרה. הוא לוקח איתו את כל הרכבת, והוא איבד את הבלמים. בניסיון להימלט הוא מגביר מהירות ומוביל אותנו להתרסקות ודאית במורד הוואדי. אי אפשר לעצור אותו, והוא איבד את היכולת לעצור את עצמו. יחד איתו נמצאת בתא הנהג מפלגת הליכוד. היא מפלגה ציונית גדולה וחזקה, אבל ביבי הפך אותה לשפחה מבוהלת שלו, משותקת וחסרת אונים.
הברירה עכשיו פשוטה ומפחידה: להישאר על הרכבת של ביבי ולהתרסק איתו, או לקפוץ מהרכבת כשהיא נוסעת? הלוואי שיכולתי להבטיח לגנץ, ולכולנו, שאפשר לקפוץ מן הרכבת הזאת בלי סיכון. הלוואי, ובעזרת השם כך יהיה, אבל זה לא בטוח.
ליברמן יכול לזגזג ברגע האחרון, כמו שכבר עשה בעבר. חברי הרשימה המשותפת עלולים להתהפך, ולחזור לדפוס ההצבעה הישן והמוכר שלהם. כחול-לבן עלולה למצוא את עצמה באופוזיציה, ואנחנו – עם ממשלה צרה שכמה משריה הבכירים חשודים בפלילים ובורחים מן החוק, וקבינט של סמוטריצ'ים משיחיסטים. ובראשה יעמוד ביבי, אדם שאיבד את זה לגמרי, והוא זועק ויורה לכל הכיוונים, כמו ראש משפחת פשע בהתקף חרדה.
זה מסוכן. ובכל זאת, זה מה שגנץ צריך לעשות: לקפוץ. להגיד שמע ישראל, לפקוח עיניים, ולקפוץ מהרכבת הדוהרת של ביבי. מדוע? כי זה הסיכוי היחיד שלנו. אין לי ודאות שגנץ יצליח להעביר בכנסת ממשלה צרה. סביר שכן, לא בטוח. אבל אני יודע בוודאות מה יקרה אם גנץ ימתין, יהסס, וייתן להזדמנות ההיסטורית הזאת לחמוק מידיו ומידינו: ביבי ירסק את כחול-לבן ואת גנץ, ויחסל גם את ישראל ביתנו ואת ליברמן. זה יקרה בממשלת האחדות בראשותו, לפני או אחרי בחירות שלישיות.
איך? ביבי יחסל את גנץ וליברמן בנשיקה צרפתית. הוא יעשה להם "אלמנה שחורה", כמו שעשה לכל השותפים הפוליטיים שלו. זה תכסיס ישן: ביבי מפתה את המחזרים שלו להיכנס איתו לזיווג פוליטי ולחלוק את מנעמי השלטון. ואז הוא עוקף אותם, תוקף אותם, משפיל אותם ומשתק אותם, מכשיל אותם ולועג להם, גורם להם להיראות לא-יוצלחים, ומחסל את הקריירה הפוליטית שלהם. ביבי יעשה את זה לגנץ וליברמן, כמו שעשה את זה לקורבן האחרון של "האלמנה השחורה" – לנפתלי בנט. הוא יעשה את זה כמו שעשה לכחלון, לגבאי, ללפיד, ואפילו לברק ולפרס, המנוסים והערמומיים.
בשנים האחרונות קרה לנתניהו דבר רע מאוד. האיש שידע לחשוב מחוץ לקופסה, האיש שהיה שר אוצר גאוני, וכראש ממשלה השכיל לחזות את האיום באביב הערבי ובגרעין האיראני, הפך בשנים האחרונות לעבריין נמלט פוליטי. ביבי מוכן להקריב הכול, אבל הכול, למטרה אחת בלבד: לחמוק מזרועו הארוכה של החוק.
בפניקה שלו, ביבי לא מהסס להרוס לנו את הביטחון. אל תקשיבו לשקרים שלו. שימו לב: יחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, השותף החדש של ביבי ל"הסדרה", הוא טרוריסט מורשע שנידון לחמישה מאסרי עולם על רצח, אחרי שנלכד במאמצים גדולים של כוחות הביטחון. ביבי שחרר את רב-המרצחים המתועב הזה במו ידיו. הוא שחרר אותו, ועוד אלפי מחבלים עם דם על הידיים, בעסקת שליט הטמאה והפסולה.
סינוואר, "המבוגר האחראי ברצועה", אחראי ישיר למותם של עשרות ואולי מאות ישראלים. הוא חופר מנהרות, נותן לג'יהאד האסלאמי להשתולל, ובעצמו ירה שלשום טיל על באר שבע. למה? כי בא לו. מה שמדהים הוא שסינוואר עושה את זה בזמן שהוא סופר את מיליוני הדולרים במזומן, במזוודות ששלח לו ביבי החודש, כמו בכל חודש. תתבייש לך ביבי, שר הביטחון היוצא. תתבייש, כי השארת לנו בעזה קרקס ולא ביטחון. והושבת את הפודל החדש שלך, נפתלי בנט, בראש המשרד הכי חשוב בממשלה.
גנץ וליברמן, אל תחלמו שמנדלבליט יציל אתכם ואת מדינת ישראל מן הקרקס המסוכן של ביבי. הלוואי שאתבדה, אבל נראה לי שהיועץ המשפחתי לממשלה, שמקפיד להסתודד כל שבוע עם ביבי בארבע עיניים, הוא לא סתם שפוט שלו, אלא מוהל מוסמך.
כבר שנים שמנדלבליט מוהל, משהה, ממסמס וממתיק את תיקי החקירה הרבים נגד הפטרון שלו ומשפחתו. משבעה תיקים נגד שרה יצא תיק אחד ממותק, וגם זה אחרי הרבה שנים. מתיקי שוחד נגד ביבי יצאה הפרת אמונים. ומשערוריית הצוללות, והקופונים במיליונים שגזרו עליה קרובי המשפחה של ביבי, יצאה אמירה זריזה ש"ראש הממשלה אינו חשוד".
אל דאגה. בקרוב, אולי השבוע, היועץ המשפחתי יגיש את כתבי האישום המיוחלים נגד ביבי – שלושה כתבי אישום חמורים, על חנייה באדום-לבן. ואז כל המשת"פים של ביבי ונציגיו בכנסת, בישראל היום, ובתוכניות האירוח בטלוויזיה וברדיו יזדעקו במקהלה: "בשביל זה? בשביל זה מחליפים ראש ממשלה?".
אז מה אני מציע, שגנץ וליברמן יקימו ממשלה בתמיכת "הערבים"? כן, אחים שלי. גם ערבים הם בני אדם. ואזרחים. ביבי ולהקת הפודלים שלו מסיתים אותנו בלי בושה נגד ערביי ישראל ומנהיגיהם. אבל הם משקרים לנו: 99% מערביי ישראל נאמנים למדינה, ורוצים לחיות איתנו בשלום ובכבוד.
איך אני יודע? כי ערביי ישראל הם הקהילה היחידה במזרח התיכון שהמנהיגים שלה מתחננים שיפרקו אותם מנשקם. ריבונו של עולם, על מה בוכים מנהיגי הרשימה המשותפת? על זה שהמשטרה שלנו לא נכנסת לכפרים הערבים, מחרימה את הנשק שנאגר בהם, ועוצרת את המחזיקים בו.
האם אני רוצה שאחמד טיבי ואיימן עודה יאשרו סיכולים ממוקדים בקבינט? לא. ואני גם לא חושב שהם רוצים. חברי הכנסת הערבים לא חייבים להיות שרים. יש דרך לתת לציבור הערבי את הידיעה שקולו נשמע, והוא שותף מלא לעשייה הלאומית: למנות שרים ערבים מקצועיים, לא פוליטיקאים ולא חברי כנסת, לתפקידים משמעותיים בממשלה – לשר המשפטים, לשר הרווחה או לשר הבריאות.
למשל, למנות לשר המשפטים את השופט בדימוס והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, במקום את אמיר אוחנה שמבייש את כולנו – ובעיקר את עצמו – בלקקנות שלו. או למנות את ידידי פרופ' פייסל עזאיזה, דיקן הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה, לשר העבודה והרווחה – במקום חיים כץ, שחשוד בפלילים. פייסל היה חבר במל"ג ויש לו ניסיון ניהולי לא רק באוניברסיטה אלא גם כראש מועצה.
ולתפקיד שר הבריאות אפשר למנות את הקולגה שלי מבית החולים הדסה בירושלים, מנהל המחלקה הכירורגית המוערך פרופ' אחמד עיד, שהדליק משואה ביום העצמאות. אותו, ולא את יעקב ליצמן חסר ההשכלה, שמבין ברפואה בערך כמו שפרופ' עיד מבין בהלכות שמיטה. המומחים האלה ועוד רבים כמוהם הם לא פוליטיקאים, אלא אנשי מקצוע מעולים ונקיי כפיים שיודעים לקרב לבבות. הם ראויים לקבל מקום של כבוד מתחת לאלונקה הממלכתית, ולשאת בנטל.
האם אני מאמין שליברמן יתמוך במהלך כזה? כן, אני מאמין. בשנת 2004 ליברמן פרסם ספר ושמו "האמת שלי". הוא כתב שזה לא מוסרי לתקוף ציבור מסוים כדי להרוויח את אהדת הקהל, במיוחד בתקופת בחירות. חזקה עליו שהבטן שלו מתהפכת כשביבי מאשים ומכפיש בשקרים שני מיליון אזרחים במדינה.
בקיצור, אם יש רצון – אז יש גם יכולת, וגנץ וליברמן ישנו את העולם. אם אין רצון, ויש פחד – ועל זה ביבי בונה, על הפחד ועל השנאה – אז יהיה לנו עוד מאותו דבר, רק יותר גרוע. במקום רגע האמת, תימשך חגיגת השקר של העבריין הנמלט. אז אל פחד, בני. קפוץ עכשיו, עם ליברמן או בלעדיו. זה הסיכוי היחיד של שניכם ושל מדינת ישראל לא להתרסק עם ביבי. בהצלחה לכם, ולכולנו.
office@yovell.co.il