"לא חשבתי שתהיה לי משפחה כזו גדולה"
משפחה משולבת אחרי פרק ב' היא אתגר לא קטן, אבל מה קורה אחרי שנים? נעמי ויהודה איילון, נשואים 28 שנה, מספרים איך הילדים קיבלו את המעבר לחיים משותפים, מה הקושי הגדול ואילו תובנות יש אחרי שהפכו לסבא וסבתא
יש משפט שאומר "נכדים הם הפיצוי שלנו שלא הרגנו את הילדים בגיל ההתבגרות". גיל ההתבגרות מאתגר הורים רבים שפתאום חווים עצמם נהדפים על ידי ילדיהם. להתמודד עם ילדים לא שלי בגיל ההתבגרות זה כפול פי שניים, כי לא רק שהם הודפים אותנו לצד הוריהם, כשאין גם את בסיס הקשר החם שנבנה בילדות אין במה להתנחם.
עם זאת, הסיפור של נעמי ויהודה שמאפשר לנו להסתכל על משפחות משולבות בפריזמה של הזמן משקף כל כך יפה את העובדה שגיל התבגרות הוא זמני והם לחלוטין מתרפקים היום על הפיצוי הנפלא אחרי שצלחו אותו בשלום.
מי אנחנו?
נעמי איילון (72), מאמנת משפחות לניהול כלכלי טוב ("כלכלה בריאה"), אמא לארבעה - ענבל (52), גיא (48), מיה (43) ועידן (37), וסבתא לשמונה נכדים.
יהודה איילון (70), פסיכולוג חינוכי ומטפל משפחתי, אבא לשלושה - רגב (48), אלירז (43) וניר (31), וסבא לחמישה.
הם חיים בבודפשט וישראל לסירוגין, ולפני שמתחילים הם מתקנים אותי שהם סבא וסבתא ל-13 נכדים. נקודה. אין שלה/שלו. "אנחנו ביחד כבר 28 שנים", אומר יהודה. "הנכדים נולדו אל תוך המשפחה הזו. אנחנו חווים את הנכדים אחד של השנייה כנכדים שלנו לכל דבר".
נעמי ויהודה הכירו דרך ידידה משותפת. שניהם היו זמן קצר אחרי גירושין. אחרי שישה שבועות יהודה עבר להתגורר בביתה של נעמי וארבע שנים אחרי - התחתנו. "אני לא רציתי להתחתן", מודה נעמי. "לא רציתי לעבור שוב ברבנות אבל היה לחץ מהמשפחה".
הלחץ הגיע מכיוון סבו ז"ל של יהודה שהיה איש דתי ולא הרגיש נוח עם העובדה שנכדו חי עם אישה מבלי שנישא לה, והשנים נעמדו תחת חופה בטקס צנוע שהתקיים במסעדה ביפו. "התחתנו שבוע לפני חתונתה של ענבל, בתי הבכורה", אומרת נעמי.
מה עושים עם יריבות בין אחים במשפחה משולבת? צפו:
איך הילדים קיבלו את המעבר לחיים משותפים?
נעמי: "כשהכרתי את יהודה שניים מילדי כבר לא גרו בבית ונשארתי עם מיה ועידן שהיו בני תשע ו-16. ניר, הבן של יהודה שהיה בן שלוש הגיע לסופי שבוע. אז לא הייתה 'הורות משותפת'. היה בית עיקרי והוא היה הבית של אמא. כשהזמנתי את יהודה לאכול איתנו ארוחת ערב שישי בפעם הראשונה, הבת שלי מיה עזרה לי בהכנות ואחרי שסיימה היא אמרה - 'טוב, עכשיו אני הולכת לאכול אצל חברה'.
"התפלאתי כי ארוחת ערב שישי זו מסורת אצלנו. שאלתי אותה למה היא הולכת, והיא אמרה - 'הזמנת את יהודה ואני לא רוצה להיות פה'. שחררתי, אבל מאוחר יותר אמרתי לה 'את הכי חשובה לי, יותר מיהודה ואני אוהבת אותך ורוצה שנמשיך לשמור יחד על המסורת של ארוחות שישי. אם זה מפריע לך אני לא אזמין אותו יותר'. היא הקשיבה והדברים הסתדרו, כאילו משהו נרגע אצלה".
יהודה: "במקרה שלי שני הגדולים, רגב ואלירז, מאד התרחקו ממני בשנים הראשונות. הקשר היה בין רופף ללא קיים. רק הבן הקטן בא. אבל אני זוכר שאחרי הפעם הראשונה שאלירז הגיעה אלינו לארוחת צהריים החזרתי אותה הביתה ובדרך היא אמרה לי - 'אבא יש לך משפחה חדשה'.
"מצד אחד שמחתי שככה היא תופסת את זה אבל הבנתי שגם הקנאה מדברת והיא בעצם אומרת לי 'עזבת אותנו'. אמרתי לה שאני מרגיש טוב מאד עם נעמי ועם הילדים, ושזה לא סותר את העובדה שאני אבא שלה ואוהב אותה. לילדים שלי היה קשה לעשות את ההכלה להשתייך לשתי משפחות".
איך היה הקשר עם הילדים?
נעמי: "כשיהודה ואני עברנו לגור יחד זה היה לא הרבה זמן אחרי הפרידה שלי ולא ידעתי איך הדברים יתפתחו. ידעתי מראש שהוא לא יהיה אבא של הילדים שלי, הוא נכנס ישר כבן זוג של אמא. זה היה מהמקום של לגונן עליהם. מצד אחד הוא היה פרטנר טוב במטלות הבית - הסיע את הילדים לבית ספר ושיחק שחמט עם הבן שלי, ומצד שני לא רציתי שהוא יגיד להם מה לעשות, וזה עבד מצוין. עם אבא שלהם אין כבר הרבה שנים קשר אבל באותה התקופה הוא עוד היה קצת בתמונה".
יהודה: "מעולם לא הרגשתי קושי בקשר איתם, ההיפך, הרגשתי ישר משפחה. הילדים של נעמי מאד פרגנו. הם חשו שאני בן אדם טוב וראו שלאמא שלהם טוב, ואחרי שהכירו את ניר, הבן הצעיר שלי בכלל היה טוב".
נעמי: "עם הילדים של יהודה היה קצת יותר קשה. הם כמעט לא באו. כשאלירז היתה בת 17 היא החליטה שהיא רוצה לגור איתנו קצת ובמשך שנה היו לנו כאן שתי מתבגרות, וזו היתה תקופה לא קלה".
קראו עוד:
משפחה משולבת: "לא היה קסם מההתחלה"
"המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה"
פרק ב': כמה זמן לוקח לילדים להתרגל?
איך היו היחסים בין הילדים?
יהודה: "הקשר בין מיה, עידן וניר היה מצוין. בהתחלה ניר היה נצמד לי לרגל אבל מהר מאד היה נכנס וישר הולך לשחק איתם. מבחינת עידן, הבן הצעיר של נעמי, זו הייתה הגשמת חלום כי הוא מאד רצה אח קטן".
נעמי: "היום היחסים בין הילדים הם טובים. גיא הבן שלי ורגב הבן של יהודה גרים קרוב אחד לשני ברחובות ושתי הבנות שלהם הולכות לאותו בית ספר. הבנות, הנכדות שלנו משני הצדדים, חברות טובות".
איך ניהלתם אי הסכמות?
יהודה: "אם היו חילוקי דעות הם היו על דברים כל כך מינוריים. התפיסה שלי הייתה שאני מצטרף למשפחה קיימת לרגע לא הרגשתי שום בעיה עם זה. אני מודע לזה שזה לא מובן מאליו. היו אנשים מבחוץ שכששמעו אותי מדבר על זה, אמרו לי 'קרה לך נס'. הקושי היחיד היה הריחוק מהילדים הגדולים שלי".
נעמי: "בחוויה שלי קיבלתי מתנה. פיצוי על הרבה שנות זוגיות קשה. יש בינינו כל כך הרבה דברים משותפים. בשלוש השנים הראשונות לא רבנו על כלום. הייתה תחושת אופוריה וירח דבש. המריבה הראשונה הייתה סביב מערכת היחסים עם הבת שלו משהו שלא היה מקובל עליי, והרגשתי שאני חייבת לשים גבולות ומהר. אחרי שזה קרה שאלתי את עצמי איך זה ששלוש שנים לא רבנו, והבנתי שכל עוד לא הייתי בטוחה בקשר לא הצפתי דברים. כנראה באותו האירוע הייתי בשלה להגיד מה אני חושבת מבלי לפחד שהקשר יתפרק".
רגעים מאתגרים
נעמי: "היו לא מעט - הילדים שלו, בעלי לשעבר, אשתו לשעבר אבל הם לא חדרו לנו אל תוך הזוגיות. ההיפך, אני תמיד זו שראתה את הצד של האישה. ניסינו למצוא יחד פתרונות".
יהודה: "התמיכה של נעמי מאד עזרה לי ולזוגיות שלנו להתייצב. בלעדיה הייתי הרבה יותר עצוב, פוחד וכועס והתמיכה שלה מאד מיתנה את זה".
נעמי: "יש אתגר שקיים מאז שאנחנו יחד ועד היום, כשיש יומולדת בצד של יהודה אנחנו לא מוזמנים אז אנחנו חוגגים בנפרד. רק בבר מצווה של הנכד שלו היינו, כי אי אפשר לחגוג אותה פעמיים".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
איך ניהלתם את הנושא הכלכלי?
נעמי: "נושא הכסף היה בידיים שלי. יהודה איש של רוח ופחות של כסף".
יהודה: "הייתה תקופה לא קצרה של לחצים כלכליים. חלק לא קטן מהמשכורת הלך על מזונות, וזה הכביד. נעמי פרנסה את ילדיה ואני הפרשתי מהמשכורת שלי לילדים שלי. הדירה של נעמי הייתה עם משכנתא, וכשמכרתי את הדירה המשותפת שלי ושל גרושתי קניתי מנעמי חלק מהדירה. בשורה התחתונה שנינו מאד קומוניקטיביים ומדברים על הכול. אין אף נושא שלא מדברים עליו".
תובנות
יהודה: "לדעת שאתה מצטרף למשפחה קיימת ולכבד את הכללים והחוקים שיש בבית. אם אתה מגיע עם גישה חיובית הילדים האלה יכולים להיות מתנה בשבילך ואחים לילדיך. המשפחה נבנית על חוזק הקשר של בני הזוג. אם יש להם קשר טוב, אינטימי עם כבוד ותקשורת פתוחה, הערכים מחלחלים לילדים".
נעמי: "מה שחשוב זה לא לכפות כללים חדשים על הילדים. לקבל כל אחד עם הדעות שלו ובטח כשמדובר בילדים בגיל ההתבגרות. לא ללכת איתם ראש בראש. הוריי ניצולי שואה, ובילדותי הפריע לי שאנחנו משפחה קטנה של שני הורים ושני ילדים.
"מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה, וכשהייתי בת 16 הוריי התגרשו והמשפחה התפרקה. הבאתי לעולם ארבעה ילדים ולא תיארתי לעצמי שתהיה לי כזאת משפחה גדולה. זכיתי. בחודשים שאנחנו חיים בבודפשט הילדים מגיעים לפה עם הנכדים, לא לארוחת ערב אלא לשבוע-שבועיים וזה מאפשר לנו זמן ארוך יחד, וזה כיף".
רגע לפני סיום, חשוב לי לומר- זוגיות במשפחה משולבת בהכרח צריכה להיות מרכז העניינים. ולא להתבלבל אין כאן השוואה של מה יותר חשוב. זוגיות והורות הם שני מרחבים שונים. רק שבמקרה של משפחות משולבות זוגיות הגיעה אחרי ההורות, ורק שני בני הזוג בחרו אחד בשני. אם הם לא יטפחו אותה בזמן זוגי ואינטימי, יחד עם תקשורת פתוחה, היא תיחלש ותתפוגג.
הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות
לפנייה לכתב/ת 
